|
מיק עץ המשאלות
|
08/04/2014 |
היו היית הילדה בשם זואי אשר גרה בבקתה קטנה ביער,רק עם הוריה,שחגגו לה יום הולדת,והיא הייתה בת עשר. "יש! יש לי יום הולדת! הרימו אותי על הכיסא אחד עשר פעמים,כיביתי את הנרות,ואכלנו עוגה! היה כיף! עכשיו צריך להחזיר הביתה את הכיסא של היום הולדת,כי היה לי יום הולדת בחוץ." כאשר הרימה זואי את כיסא יום ההולדת,הופתעה לגלות מכתב מתחת לכיסא. היא לקחה את המכתב והיה כתוב בו "לזואי מסבא מקס." "לא ראיתי כבר כמה שנים את סבא מקס מאז שהוא עזב!" אמרה זואי. היא פתחה את המכתב והקריאה אותו בליבה:"זואי היקרה,רציתי לספר לך משהו: נכון שסיפרו לך כשהיית קטנה סיפורים שהיער שבו את גרה פעם היו עצי משאלות שהזרעים שלהם היו זבובים וככל שמבקשים יותר משאלות,העצים גדלים יותר? אז זה היה נכון. רק מתי שאנשין שמעו על העצים,הם כרתו אותם,ולא נשאר אף לא עץ אחד. עכשיו את צריכה לצאת למשימה:השארתי אצל היצור מונדו את הזבוב האחרון שנשאר,ומונדו גר רחוק מפה. אני רק מקווה שהוא לא אכל אותו. את צריכה לצאת למסע ארוך,להגיע למונדו ולקחת את הזבוב. וכך את צריכה לשתול עוד עצים,ואז היער יתמלא שוב בקסם. באהבה,מסבא מקס." זואי ישר תקחה תרמיל,וכמה קאפקייקס לדרך,ויצאה. היא הלכה והלכה,ואז הרגישה שעוקבים אחריה. פתאום היא ראתה מאחוריה זאב. "הצילו!" צעקה זואי. "אל תדאגי," אמר הזאב לזואי. "אני זאב טוב. נשלחתי לעזור לך במשימה." וכך הלכו זואי והזאב רחוק,ואז ראו שביל של זבובים. הם הלכו אחרי שביל הזבובים,ובדרך אספו אותם,ואז הם הגיעו לנהר. "זואי,קפצי לי על הגב. אני יודע לשחות." אמר הזאב לזואי. זואי עלתה על הזאב ויחד הם חצו את הנהר. לבסוף הם הגיעו למקום מסתורי וחשוך,ובו ראו את מונדו. "מונדו,תן לי את הזבוב שסבא מקס נתן לך." אמרה לו זואי. מונדו נתן לזואי את הזבוב,וזואי והזאב חזרו לבקתה. זואי שתלה את הזבוב באדמה,ואז צמח עץ גדול,וזואי שתלה עוד זבובים,וכך היער התמלא שוב בקסם. הסוף! |
|
