|
גן החיות המפחיד
|
11/05/2014 |
טימי הוא ילד בן 8, הוא ממש אוהב משחקי מחשב. הוא חי בניו יורק, עם משפחה ממוצעת, יש לו אחות גדולה ואח גדול. יש לו חבר הכי טוב, הוא לומד בבית ספר רגיל. לא יותר. אין לו שום דבר ששונה אצלו, כל יום הוא חוזר מבית הספר שלו, עושה שיעורים, פותח את המחשב ומשחק, לעיתים לבד ולפעמים עם חבר שלו.
יום אחד טימי חזר מבית הספר, פנה ולקח קיצור דרך מהדרך הרגילה בה הוא הולך, ולפתע הוא הרגיש צריבה בגב, והוא התעלף.
הוא התעורר, בתחושת עירפול ועלטה שעטפה אותו ומצא את עצמו על ידי שני אנשים גבוהים, הוא לא ראה פנים, לא היה להם צבע עור, לא בהיר ולא כהה, הם היו שחורים, כמו צל, רק עבה, בשר ודם. הם גררו אותו, רגליו היו רדומות, הוא לא יכל להניע שריר. לפתע אחד הסתכל עליו, וצעק מילמולים שונים כמו "מילין גולוב פינא טריג!" ושוב טימי חש את הצריבה בגבו, והוא נפל.
הוא התעורר, עדיין מעורפל, הוא לא הרגיש כלום בגוף שלו, חוץ ממשהו לבן הוא לא ראה כלום, ואז הבין שהוא שוכב על משהו, משהו נעים ומוכר, רך, חמים. לקח לו רבע שעה להבין שהוא על המיטה שלו, הוא לא הצליח לזוז, כעבור כמה דקות התחושה של הגפיים היכתה בו ורגליו עיקצצו, לאט לאט התחושה עברה לבטן, לידיים ולראש. הוא הצליח לזוז, אבל זה כאב. הוא עדיין ראה מעורפל, אבל פחות. ראייתו שבה אליו לאט לאט והוא הסתובב בחדר שלו, אפילו הפוסטרים של צבי הנינג'ה שהיו בחדרו היו קרועים, 'אני בבית' חשב, הוא פנה לדלת, שלא הייתה שם. במקום הדלת היה מין חור גדול בצורה של אליפסה אגסית, 'אז ההורים עשו לי הפתעה, לא נורא...' חשב ופנה לפתח. ברגע שהיה סנטימטרים ספורים מהפתח, האופל שהיה בפנים הפך לכתום זוהר, ושתי דמויות עטויות ברדם הופיעו, הן הניעו ידיים, טימי פחד.
'אני לא בבית...' חשב. הוא הסתכל אחורה ומצא את המחשב שלו. 'אם יש מחשב, יש חיים!' חשב והפעיל אותו, המסך נשאר דומם, ריק ושחור. הוא לחץ שוב ושוב ושוב אבל כלום לא קרה. הוא פנה, התיישב על המיטה, מקופל, מפחד לגעת אפילו ברצפה. הוא התחיל לבכות. ולפתע ראה ליד האליפסה הגדולה שני כפתורים: אחד שאומר "אוכל" ואחד שאומר "שתייה". הוא קם, הדמעות עוד זלגו על לחייו חרישית, והוא לחץ על "שתייה", הוא שמע קול מצרצר מכיוון המיטה, ואור סגול בוהק, ולפתע הייתה על המיטה פחית השתייה האהובה עליו, "קוקה קולה". הוא שתה אותה בהנאה, ונהיה רעב. לחץ על "אוכל" ושוב, קול מצרצר ואור סגול בוהק, ועל המיטה ניצבה קערית פסטה בולונז גדולה, כמו שהוא אוהב. ולמרות האוכל הטוב, והמקום המרווח, הוא רצה הביתה. הוא ניסה לצאת עוד כמה פעמים מהפתח האליפטי, אך אותן דמויות מוזרות עטיויות ברדס הופיעו שמה. לעיתים חשב שהן נראות אחרת, לכמה מהן היו ברדסים בצסע אפור כהה, לכמה הוא הצליח לראות מתחת לברדס עיניים אדומות רושפות, ומאז הוא נשאר על מיטתו, מקופל ובוכה, לעיתים לוקח שתייה או אוכל, בחדרו המועתק, בגן החיות החייזרי |
|
