|
סיפור לספרייה- המיקחמודה
|
09/06/2014 |
פעם הייתה מיקמקית ששמה זואי. היא הייתה כה חמודה, שכל מיקמק סיטי אהבה אותה. היא הייתה כה מגניבה וחמודה, שההורים שלה קיימו כל מה שביקשה מהם. אך היה מיקמק בשם מיקמטוניו שהוא קינא בה וחלם לגנוב ממנה את כשרונה- להיות חמודה ומגניבה. מיקמטוניו היה רשע וערמומי. ישב מיקמטוניו בחדרו החשוך ותכנן תוכנית לגנוב מזואי את הכישרון. הוא סירטט וסירטט וסירטט וסירטט עד שהגיע לרעיון. "כן כן כן סוף סוף אגנוב מזואי את כישרונה" אמר לעצמו וצחק צחוק מרושע. יום אחד, הלך מיקמטוניו לביתה של זואי בתחפושת של מוכר לוטו ואמר לה: "מזל טוב! זכית בלוטו! את זכית במכונית מרוץ ורודה" "תודה! ורוד זה הצבע האהוב עלי! אבל אני לא זוכרת שנרשמתי ללוטו" ענתה זואי בחשדנות. "בואי איתי לביתי והמכונית מרוץ מחכה לך שם" אמר מיקמטוניו. לקח אותה מיקמטוניו לביתו והייתה מצויירת שם מכונית מזוייפת. זואי הלכה למכונית והציור המזוייף נפל. בום! זואי נלקחה לשבי. "האהאהאהאהא" צחק מיקמטוניו. "נפלת במלכודת שלי! עכשיו אוכל להשתמש במכשיר הגניבת כישרונות שלי ואקח לך את הכישרון!" סיפר מיקמטוניו. זואי צרחה: "הצילווו הצילווווו אמאאאאא". פתאום כשמיקמטוניו היה נורא קרוב לכפתור להפעלת המכשיר, צץ חברו של זואי, אנטון. הוא בא עם חרב ונלחם במיקמטוניו. אנטון נלחם ונלחם ונלחם ונלחם ונלחם ונלחם ונלחם ובסוף- ניצח את מיקמטוניו, שיחרר את זואי, וזואי חיבקה אותו כך שכמעט חנקה אותו. כך חיו אושר אנטון וזואי אושר ועושר עד עצם היום הזה.
סוף- End |
|
