|
זמינימיק פרק 7: נקמת התולעת
|
16/06/2014 |
מקום: אזור כלשהו בדרך הקדומה.
זמן: תחילת היום השני למסע.
חורנאנג'ו ניסה לרפא את מונדו. הקצף ניקה אותו כל כך טוב, שהוא לא זכר שום דבר. הוא נגע בו, וחדר אל מעמקי נשמתו, כדי להשיב את זיכרונותיו. פתאום זכרונותיו של מונדו תקפו אותו. הוא ראה את מונדו בוקע מביצה, גדל בכפר במדבר, הוא ראה את היום שבו מונדו והמיקמק שגידל אותו, טום, יצאו למסע, הוא ראה את הכרכרה שבה נסעו נהרסת, ואת טום מת. הוא ראה את מונדו מגיע למיקמק סיטי, וחי בביוב. הוא ראה את מיקיואוולי לוקחת את מונדו, זכרונותיו ממיקמק סיטי ולבסוף חזרתו לכוכב המינימיקים והקבלה לשבט. הוא סיפר למונדו מה קרה לו, וסיים את הריפוי. מונדו הסתכל סביבו, התנשף ואז דיבר:"עכשיו ראית את מי שאני. כמה היה קשה לי לחיות, איך הייתי..." הם עודדו אותו, והמשיכו במסעם. הם הגיעו לגשר שעבר מעל מים שחורים. "כאן אנחנו נכנסים לשטח אפל. מחר ניכנס עמוק יותר לשטח של מינימיקי האופל," אמרה רועת המינימיקים, "אבל כדאי לכם להיזהר. גם כאן יש תולעת טרף, ויכול להיות שתולעת הטרף ששומרת על הגביש שרדה, והיא תנקום בכם." מקס חטט בתיקו, והוציא חנית עם להב סגול. "זאת חנית הרעם של הגנרל," הסביר, "מצאתי אותה במיקמר." מיד כשהם התחילו לחצות זינקו מהמים תולעת טרף ענקית פצועה, ואחת נוספת, כהה יותר ובמצב טוב יותר. שתי התולעים מיד התחילו לנסות לטרוף אותם. הם רצו הכי מהר שיכלו, אבל התולעים טרפו את דארן. המיקמקים המשיכו לרוץ, ונכנסו לאזור חשוך. "בואו ננוח כאן." אמרה זואי וכולם הסכימו. |
|
