|
החתול ובובות המיקמק
|
08/09/2014 |
פעם אחת, היה חתול שקראו לו מיקמקי. למיקמקי היו הורים עשירים מאוד, והוא קיבל כל מה שרצה. יום אחד, למיקמקי היה יום הולדת. הוא קיבל חופשה בארצות הברית, לפטופ, אייפון, טאבלט, המון בגדים חגיגיים, מה לא קיבל. אבל על מתנה אחת הוא חשב הכי הרבה. קופסת יהלומים ובתוכה עשרה בובות מיקמק יפות מחרסינה. בלילה שלאחר יום הולדתו, מיקמקי פתח את קופסת היהלומים הכחולה והביט בבובות שנחו להן על הריפוד האדום היפה. הקופסה כל כך יפה ויקרה, חשב לעצמו. אבל איכשהו, אני מרגיש רע, אבל אני לא יודע למה. הוא סגר את הקופסה והניח אותה מתחת למיטתו. הוא כיבה את האור ונרדם. למחרת, כשמיקמקי התכונן ללכת לבית ספר "איך להפוך מחתול למיקמק" הוא הבין למה הרגיש רע. "יש חתולים עניים בעולם, לא כמו ההורים שלי, שיכולים לקנות לי כל דבר שארצה, והם זקוקים למשהו שיוכלו להרוויח ממנו כסף, אז אתן להם את הקופסה. מה כבר יקרה?" שאל את סבתו, מיקמוקית. "בסדר חמודי, אבל תיזהר במעשייך! אין לדעת מה יקרה ומה יעשו העניים בקופסה." אמרה. אבל מיקמקי לא הקשיב לה. הוא הלך לחדרו והוציא את הקופסה. הוא לקח אותה החוצה והם יצאו לטייל. מיקמקי הקפיד ובדק שכל הבובות נשארו החדרו, מתחת לכרית, וכשהבין שכולן בביתו, הוא נרגע והמשיך ללכת. לפתע ראה חתול מילל. מיקמקי ניגש לחתול ושאל אותו: "מה קרה?" החתול ענה: "אני עני. ואין לי משהו שיפרנס אותי." אמר החתול. "מה לגבי קופסת היהלומים הזאת עם ריפוד מקטיפה בפנים?" שאל מיקמקי. "ואוו, תודה! אני אקח אותה." אמר החתול ומיקמקי הלך לביתו בשמחה ועם הרגשה טובה בלבו. אבל עד מהרה ההרגשה הזאת הסתיימה. כשהגיע לחדרו ראה מראה נורא: כל הבובות היו מפוזרות על הרצפה בחדרו וחלקן נשברו: לאחת נפל הראש, לאחת נשברה היד, אחת נסדקה בבטן, לאחת נפלו שתי הרגליים, ועוד שברים קשים מאוד. "אוי, מה עשיתי! הקופסה הייתה בשביל להגן כל הבובות, לא בשביל היופי!" אמר. הבובות בטח התגלגלו ממתחת לכרית כשאמא סידרה אותה! חשב. הוא התכונן לרוץ בוכה לסבתו, אבל נזכר שהיא זו שהזהירה אותו ועשה משהו אחר במקום: הקים בית חולים לבובות. הוא חבש והדביק את הבובות השבורות, ואפילו הכין ריפוד חדש ושם שכבו הבובות המתוקנות. "ואוו, זה אפילו יותר מיוחד ויפה ממקודם!" אמרה אמו המיקמקית, מוקה, "כי אתה הכנת את זה." מיקמקי התרגש ורץ להראות למיקמוקית, והיא אמרה: "לא נזהרת, אבל עשית אותן מיוחדות יותר, ואת הקופסה יפה יותר." הוא שמח מאוד. הוא יצא מביתה של מיקמוקית והלך ברחוב בדרכו לביתו, ובדרך פגש את העני (לשעבר.) "תודה על הקופסה! הרווחתי מיליונים!" אמר. "בבקשה," אמר מיקמקי, " וגם אני הרווחתי. הרווחתי עבודה חדשה. בבית חולים לבובות." אמר מיקמקי. הם נפרדו אחד מן השני ומיקמקי הלך לביתו, שמח ומאושר. לפתע, כשבא להכנס לביתו, הוא הרגיש רוח נעימה. רוח שהתסחררה סביבו. הוא ראה את כל המיקמקים מביטים בו בתדהמה, ואז התדהמה הפכה לשמחה, ואז כולם התחילו לצעוק: "הוא משלנו! הוא משלנו!" הוא לא הבין למה כולם צועקים, אבל כשהו הביט במראה, הוא שם לב שסוף סוף הפך למיקמק יפהפה! הוא רץ לביתו מאושר וסיפר לאימו. "כל הכבוד חמוד, הפכת למיקמק!" אמרה. הוא הלך למיטתו, שמח ומאושר ונרדם עם חיוך על הפנים. שמעתם פעם על הפתגם "אל תתנו לחתול לשמור על השמנת"? אז אל תתנו לחתול שלכם (אם יש לכם, כי לי ישׂ) לשמור על דברים שבירים או יקרים, למרות שמיקמקי לא עשה משהו רע, רק רצה לעזור לעניים ובגלל זה הפך למיקמק: הוא עשה מעשה טוב! |
|
