|
משחקי המיקמקמון
|
09/10/2014 |
היה זה יום שבת קיצי.
מקס התעורר משנתו והביט בלוח השנה התלוי על קצה מיטתו.
"לא יודע למה, יש לי תחושה שהיום יום מיוחד." חשב לעצמו.
ובאמת, היה זה יום מיוחד.
"יש! גדול! אני לא מאמין! משחקי המיקמקמון מתקיימים היום!" שמח מקס.
הוא זינק ממיטתו ורץ לכיכר העיר.
להפתעתו, ראה מקס במה ממוקמת באמצע העיר.
"היי, מקס!" קרא סאני.
הוא עמד על הבמה והתעסק עם רמקולים עצומים.
"היי, סאני, אז מה בדיוק קורה כאן?" שאל מקס.
"מה זאת אומרת מה קורה כאן? היום משחקי המיקמקמון! מה, אתה לא זוכר?" שאל סאני.
"בטח, בטח, זוכר, בטח שאני זוכר, אבל מה הקטע של הבמה?" שאל מקס.
"כאן מכריזים על פתיחת המשחקים, על המנצחים ועוד דברים רבים..." אמר סאני ומבטיו אמרו שהוא עסוק מאוד, ושאין לו זמן לדבר.
מיד אחר כך בקע צפצוף מהרמקול, מה שגרם למקס לסתום את אזניו.
"סליחה, מקס, טעות שלי." אמר סאני.
מקס הסתכל סביבו.
כול העיר הייתה מקושטת לכבוד משחקי המיקמקמון.
"תגיד, סאני, מתי מתחילים משחקי המיקמקמון?" שאל מקס.
"בצהריים." אמר סאני.
"אז מה אתה עושה פה בשש בבוקר?" שאל מקס.
"אני אוהב להיות מוכן." אמר סאני, ולפי מבטיו הבין מקס שסאני עסוק מכדי לדבר איתו.
סאני חתך עוד ועוד חוטים, וחיבר להם חוטים אחרים.
מקס התיישב על הבמה.
היה לו משעמם.
"תגיד, סאני, איפה זואי וג'ימבו?" שאל מקס.
"בדרך לכאן. שלחתי אותם להביא לי דברים." אמר סאני ונעץ במקס מבט כעוס.
"טוב, טוב, סליחה." אמר מקס וחזר להשתעמם.
"משחקי המיקמקמון. אני מקווה שאבא ירשה לי להשתתף." מלמל מקס לעצמו.
"מקס, בבקשה, תהיה בשקט, אני ממש מנסה להתרכז פה!" התרגז סאני.
מקס השתתק.
"אהלן, מקס, סאני, הבאתי כול מה שצריך." הגיחה זואי ונתנה לסאני תיק גדול.
"תודה, זואי." אמר סאני והמשיך לחתוך עוד ועוד חוטים.
זואי התיישבה ליד מקס.
"אז מה קורה?" שאלה זואי.
"שעמום. עד שמשחקי המיקמקמון יתחילו יש מלא זמן. מה אני אעשה בינתיים?" שאל מקס.
בצהריים התכנסה כול מיקמק סיטי בכיכר.
סאני סידר מעט את המיקרופון ונתן לראש העיר לנאום.
"אזרחי מיקמק סיטי, משחקי המיקמקמון יתחילו מיד, אבל לפני זה, אני רוצה להודות לסאני, אחראי התאורה, הסאונד והתפאורה." אמר ראש העיר.
"נו, תתחיל כבר!" נשמעו זעקות מהקהל.
מקס עוד היה בביתו.
"נו, אבא, בבקשה, אני מתחנן!" ייבב מקס לפני אביו.
מקס נורא רצה להשתתף במשחקי המיקמקמון.
"אצלנו במשפחה, מקס, אין זמן למשחקים! צריכה להיות פה משמעת ברזל! מספיק אני נותן לך להסתובב עם השלושה האלה. שלא יכניסו לך רעיונות לראש!!" גער בו אביו.
"אז אני לא אשתתף. רק תיתן לי לבוא לראות את החברים שלי." ביקש מקס.
"בסדר!! טוב, חצי שעה אתה חוזר!!" הרעים אביו.
"מה? אבל ג'ימבו מתחרה רק עוד שעה!" אמר מקס.
"שמעת מה אמרתי??" שאל אביו.
"שמעתי, שמעתי, שמעתי!" מלמל מקס ויצא מהבית.
"אפשר גם ללכת?" שאלה רייני.
"לא! את לא יוצאת מכאן! מספיק לי שמקס הלך!" צעק אביה.
"בסדר, בסדר." אמרה רייני. "יש לי ספר חדש לקרוא ממילא." המשיכה.
מקס רכב על הסקטבורד שלו אל כיכר העיר, ותר בעיניו אחר החבורה.
לבסוף הבחין בזואי בתוך ההמון.
"זואי, נו, אז מה קורה?" שאל מקס.
"ראש העיר כבר פתח את המשחקים. עכשיו מתחרים בשכיבות שמיכה." אמרה זואי ונראתה משועממת.
"טוב, תראי את הצד החיובי: תכף התחרות שלך. במה באמת את מתחרה?" שאל מקס.
"בלא לזוז." אמרה זואי.
"זאת התחרות? יש כזו תחרות?" שאל מקס.
"נראה לך? כול כך קל לעבוד עליך!" צחקה זואי.
"ממש מצחיק. את יודעת שבחיים לא הייתי כאן." אמר מקס.
"קצת צחוקים, נו, מה יש? אני מתחרה בריצה. אתה משתתף בתחרות הסקטבורד?" שאלה זואי.
"מתי היא?" שאל מקס.
"עוד שעה וחצי." אמרה זואי.
"אה, לא, אני הולך עוד חצי שעה." אמר מקס.
"אבל ג'ימבו מתחרה במוזיקה עוד שעה." אמרה זואי.
"אני יודע, אבל מה לעשות שיש לי אבא כזה?" שאל מקס.
זואי הבינה את הרמז.
אבא של מקס אמר לו ללכת עוד חצי שעה.
"והמנצח הוא מונדו!" אמר ראש העיר.
"מונדו?" שאלו זואי ומקס יחד בפליאה.
"כן, כן, מתברר שמונדו אוהב שכיבות שמיכה. נאום, מונדו?" שאל ראש העיר.
"כן. אני רוצה רק להגיד תודה רבה לגברת מיקיאוולי שתמכה בי תמיד!" אמר מונדו.
מיקיאוולי, שעמדה לצד הבמה, גיחכה בבוז.
"תודה, מונדו, ועכשיו תחרות ריצה! המשתתפים: זואי, מונדו... כן, אה, מונדו... וזהו כרגע." אמר ראש העיר.
"מונדו?" שאלו שוב זואי ומקס יחד בפליאה.
זואי עמדה לצד מונדו בקו הזינוק.
"למקומות!" צעק ראש העיר.
"היכון!" המשיך לצעוק לתוך המיקרופון.
"צא!!!!" הוא הכריז.
זואי זינקה ממקומה והחלה לרוץ, אך תוך שניות מונדו עקף אותה.
"מה?" שאלה את עצמה זואי תוך כדי ריצה.
"מה?" שאל סאני, שעמד ליד הרמקול וסידר חוט שנקשר בחוט אחר.
"מה?" שאל מקס.
"מה?" שאל גם ג'ימבו, שעמד ליד סאני, וניגן בגיטרה שלו מוזיקת מתח.
זואי הגבירה תאוצה, אבל זה היה מאוחר מדי.
מונדו ניצח שוב.
"נאום, מונדו?" שאל ראש העיר.
"אין לי." אמר מונדו.
"ולתחרות הבאה: מי אוכל יותר מהר חמישה קרקרים? והמשתתפים: סאני ומונדו... מונדו? מונדו שוב? יש פה טעות?" שאל ראש העיר.
"אין טעות, אדוני." אמר מונדו.
"שיהיה..." אמר ראש העיר.
זואי ומקס ישבו על כיסאות סמוכים לבמה דרוכים.
סאני התיישב ליד שולחן עליו חמישה קרקרים.
כך גם מונדו.
סאני אכל מהר מאוד.
מונדו אכל מהר יותר.
ומונדו ניצח שוב.
עברו חמישה משחקים, בכולם מונדו השתתף וניצח.
עברה חצי שעה ומקס היה חייב ללכת.
זואי נותרה לשבת על הכיסא, חושדת במונדו ובמיקיאוולי שתכננו תחבולה.
עברה עוד חצי שעה, והיה תורו של ג'ימבו להתחרות.
סאני הצליח לפרום את הקשר בין שני החוטים והצטרף אל זואי.
"זהו, אין מי שינצח אותו." אמרה זואי.
"אין אף אחד שיעז להתחרות מולו." אמר סאני.
"זה נכון." אמרה זואי.
"נכון בחזקת שתיים." אמר סאני.
אבל הם טעו.
"והמתחרים הם: ג'ימבו ומונדו. מונדו? מונדו." אמר ראש העיר.
"מה????" שאגו זואי וסאני ביחד.
"זהו, הפעם אני הולכת לטפל במונדו!" אמרה זואי.
"חכי, זואי, את לא רוצה לראות את ג'ימבו קורע את מונדו?" שאל סאני.
"צודק." אמרה זואי.
"השופטים שלנו, מיקמוק, מיחמוק, וטיקמוק, יחליטו מי ניגן הכי יפה." אמר ראש העיר.
ג'ימבו ניגן מוזיקת רוקנרול רועשת ואילו מונדו ניגן מוזיקה עדינה ומלודית.
שלושת השופטים בחרו פה אחד במונדו.
הקהל התחיל לכעוס.
כולם הבינו שמשהו לא בסדר, וחוץ מזה, איך יכול להיות שמונדו ניצח את נגן הרוקנרול המצליח והאהוב ביותר??
"מה?" שאל ג'ימבו.
"זהו! לי נמאס! יש לי תכנית איך להערים על מיקיאוולי ומונדו. אתה איתי?" שאלה זואי.
מקס נשכב במיטתו מאוכזב.
"איך יכול להיות שמונדו ניצח בכול התחרויות האלה? ומה קורה עם ג'ימבו? איזה מעצבן אבא שלי!" חשב בליבו.
רייני נכנסה לחדר.
"נו, מה את רוצה, נודניקית?" שאל מקס.
"לא באתי לריב. באתי לשמוע מה היה במשחקי המיקמקמון. אתה מספר לי?" שאלה רייני.
"כן, אני אספר לך. אין לי מה לעשות ממילא. אז ככה..." התחיל מקס לספר.
רייני הקשיבה למקס.
"זה נוראי. מיקיאוולי בטח מתכננת איזה משהו." אמרה רייני.
"מאיפה לך לדעת?" שאל מקס.
"מאיפה לי? מהספרים שלי." אמרה רייני.
"טוב, מיקיאוולי תמיד מתכננת לה דברים." אמר מקס בהסכמה.
"יש לי תכנית איך נוכל לחשוף את המזימה שלה." אמרה רייני.
"שלום לכולם! אני סאני, אחראי התאורה, הסאונד והתפאורה. אני מציג תחרות נוספת: תחרות מזימות. מי שמסוגל לתכנן את המזימה הכי זדונית בעולם יזכה בצנצנת זבובים ובצעיף של מעצבת העל מיקמקמיניה מוקמק." אמר סאני במיקרופון.
מיקיאוולי, שהשתוקקה לצעיף, ומונדו, שרצה את צנצנת הזבובים, נרשמו לתחרות.
כך גם זואי.
"את נרשמת?" שאלה מיקיאוולי את זואי והתחילה לצחקק.
היא לא ידעה שזו הייתה תחבולה.
כן, זואי אכן יכלה לנצח, אם זו לא הייתה המזימה שלה.
מיקיאוולי הייתה צריכה לכתוב על דף מזימה מרושעת.
גם זואי.
מיקיאוולי התחילה לכתוב מזימה גדולה.
זואי עשתה כאילו היא כותבת.
רייני נעמדה מול אביה.
"אבא, אבא, אני ממש משתוקקת לספר לך כמה ציטוטים של המכשף הירוק מהספר 'ציטוטי המכשף הירוק'. הם גאוניים!" אמרה רייני.
"אין לי זמן לזה!" כעס אביה.
"בבקשה, אבא, אני פשוט מתלהבת, ועם מקס ממילא אין לי סיכוי להחליף מילה." אמרה רייני.
מקס עבר במסדרון.
בלי שהאב ראה, קרצה רייני למקס.
מקס קרץ אליה חזרה.
"בסדר, רייני." אמר אביה.
"ציטוט ראשון... השטח פנוי." לחשה רייני למקס.
מקס חמק דרך הדלת וחזר במהירות לכיכר.
מקס הופתע לראות את מיקיאוולי ואת זואי על הבמה.
זואי מתחרה בעוד תחרות? ומיקיאוולי בכלל מתחרה? ומה קרה למונדו? סוף סוף הוא החליט לא להשתתף?
סאני מצא את מקס.
"מה הולך שם?" שאל מקס.
סאני סיפר לו על התחבולה שלהם.
"אוי לא! גם לי ולרייני היה רעיון. תכף היא תבוא עם הוכחות שמיקיאוולי ומונדו אשמים ב... מה שהם לא עשו, וזה יהרוס את התכנית שלכם. אני חוזר הביתה לספר לרייני." אמר מקס.
"לא! חכה שנייה. הסיכויים שהתוכנית שלנו תצליח היא אחד נקודה חמש לחמש נקודה חמש." אמר סאני.
"ובמיקמקית מדוברת." ביקש מקס.
"הסיכויים שהתוכנית שלנו תצליח הם קטנים מאוד. אנחנו צריכים את התוכנית שלהם לגיבוי." אמר סאני.
מיקיאוולי כתבה וכתבה נמרצות.
"זמנכם תם! הגישו לי את המזימות." ביקש ראש העיר.
זואי נעמדה ליד ראש העיר ולחשה לראש העיר את התוכנית.
ראש העיר לחש לה בחזרה.
"תכנית יפה." הוא לחש.
"ראש העיר, תקריא את המזימה שמיקיאוולי כתבה." ביקשה זואי.
"השתלטות על מיקמק סיטי... מאת: מיקיאוולי." הקריא ראש העיר.
"עצרו! לפי הספר 'ציטוטי המכשף הירוק', למיקיאוולי ולמונדו הייתה תחבולה! מונדו זוכה בפרס, נותן אותו למיקיאוולי, מיקיאוולי טוענת שהיא צריכה להיות ראש העיר כי היא זכתה בכול התחרויות, ובכך משתלטת על מיקמק סיטי!" הכריזה רייני.
"רק רגע, רייני, מה???? מיקיאוולי?? מיקיאוולי מסוגלת לתכנן תכנית כול כך זדונית??" שאל ראש העיר.
"בוודאי שאני מסוגלת לתכנן תכנית כול כך זדונית! אני זדונית!" צעקה מיקיאוולי.
הקהל נראה המום.
"הממ... נראה שהמזימה שלנו הצליחה." אמר מקס.
"תקרא את הדף ותראה עד כמה אני זדונית!" בקשה מיקיאוולי.
ראש העיר הקריא בדיוק את מה שרייני אמרה.
מיקיאוולי קלטה מה קורה.
"את אסורה באשמת ניסיון השתלטות על העיר!" צעק ראש העיר.
החבורה הריעה.
סוף! |
|
