|
פיית הנשף
|
21/11/2014 |
פיית הנשף- מאת קרמלולה
שקט סרר בחדרה של נונה, וההיא מסתתרת מתחת לשמיכתה בעודה מביטה אל עבר החלון, מבחינה בציפור קטנה המעופפת מבעדו ומרעישה ממעט,
"אז זאת הייתה הציפור" מלמלה חרש והורידה שמיכתה, וחשפה את שמלת הנשף,
"אני לא מאמינה שפספסתי את הנשף בגלל ציפור! " נחרה בעוד שמספר דמעות זלגו מעיניה התכולות, בעודה מבחינה בעשרים ושש השיחות שלא נענו, מחבריה וממיכאל, מי שהיה אמור להיות בן זוגה לנשף הסתיו.
לאחר מספר דקות של שתיקה, שמה לב לסמל קטן העומד לצד מסך הטלפון, שזהו סמל ההודעות הקוליות.
"הוא השאיר לי הודעה! " קפצה והקליקה על הסמל הקטן באצבעותיה השמנמנות, ומרוב גודלן, לחצה בטעות של שני כפתורים, אחד שזה כפתור שמיעת ההודעה, והשני שזה כפתור מחיקת ההודעה, ידעה היא שתוכל לשמוע את ההודעה פעם אחת בלבד, ואחריה היא תימחק במלואה, ואי אפשר יהיה לשחזר אותה.
לכן הצמידה נונה את אוזנה אל המכשיר, ושמעה טוב, טוב כל מילה, ואפילו התנשפות.
"היי נונה, איפה את? למה את לא עונה לטלפון? הנשף עומד להתחיל בעוד דקה, לא יודע מה אני אעשה אם את לא תבואי..." אמר קולו המוכר והמתוק של מיכאל, ונונה יכלה לחוש בדמעותיו מבעד למכשיר.
"סליחה..." מלמלה חרש, ורגע אחרי זה נשמע קול המחיקה, וההודעה נעלה ממכשירה של נונה, אך בזיכרון היא עוד נשארה, חרוטה ומוטבעת בליבה...
היא שמה לב שעכשיו כבר אמצע הלילה, ולא הייתה לה ברירה, אלא לישון ולקום מחר ליום חדש.
התכסתה נונה מתחת לשמיכה וחלמה לה בהקיץ, חלמה על פיה קטנה ומכושפת, שתחזיר אותה אחורה בזמן, בכדי להספיק ללכת לנשף.
זה כלל לא היה חלום, משום שכאשר התעוררה בבוקר, הסתכלה היא על התאריך בטלפון הנייד שלה.
היום הפך לאתמול, וכל תוכל להספיק ללכת לנשף! היא קפצה מאושר ונעמדה ליד החלון, מביטה אל האופק ונועצת מבטה בנקודה וורודה ונוצצת בשמיים, ושפתייה מלמלו: "תודה |
|
