|
סיפור אמא פיה (גרסת מיקמק)
|
19/02/2015 |
האם אני מיוחדת? שאלה רייני את עצמה כשהביטה במראה.
ומה אהיה שאגדל? אולי זמרת? אולי משוררת? אולי רקדנית?
או אולי סתם מישהי פטפטנית?
רייני צחקה צחוק גדול מול המראה, ואז צץ רעיון במוחה: אכתוב מכתב קטן, חשבה לעצמה, ואניח אותו על המיטה.
וכך עשתה:"בבקשה לקרוא וגם לענות לשאלתי. האם אני מיוחדת? צוחקת ואוהבת רייני"
רייני חייכה לעצמה,
אולי מחר אקבל תשובה מפיה יפהפיה.אבל בתוך תוכה ידעה שפיות קיימות רק באגדות.
הבית היה שקט,כולם עסוקים בעניניהם: אבא במשרד עובד, רייני טרם חזרה מחוג בלט, ואמא מבשלת, אופה ומנקה לכבוד שבת המלכה.
יש אבק בכול מקום, אמרה אמא וישבה לרגע, על המיטה מעטפה קטנה מונחת בשלווה. אמא פתחה אותה ואת המכתב קראה, ומיד בלי היסוס ענתה:"רייני היקרה, יש ילדים רבים מכל הסוגים והגונים, אך כמוך יש רק אחת ויחידה, מיוחדת במינה. בעיני את מאוד מאוד יפה. באהבה גדולה, הפיה שכאן בקרה".
רייני סימה את השיעור בחוג הבלט ואל הבית חזרה, ומיד רצה אל חדרה.
שם על המיטה המתינה לה תשובה בתוך המעטפה. חיוך גדול נסוך על פניה, כמה נפלאה הפיה שכאן בקרה?
אולי אנסה לצייר את דמותה?
תכף ומיד לקחה נייר וצבעים והחלה לצייר את הפיה לפרטי פרטים.
ציירה את שמלתה הורודה ואת עיניה הכחולות, ציירה את שערה המתולתל בצבע שחור ולאחר מכן הכניסה את הציור למעטפה, וכך כתבה:"תודה פיה יקרה על המחמאה. התרגשתי לקבל את תגובתך הכנה. דמינתי וצירתי אותך, האם באמת את נראית כך? סקרנית מאוד לדעת, רייני"
בהתרגשות רבה נכנסה רייני למיטה ולפני שעצמה את עיניה, חשבה כמה נפלא שיש לי חברה שהיא פיה.
קרני השמש המוקדמות האירו את חדרה של רייני. כשפקחה את עיניה גלתה שהפיה בקרה אותה שוב:" רייני היקרה, אני כל כך קרובה, בכול יום רואה אותך. את מאוד יקרה לליבי, אז נחשי נא מי אני? נ.ב. הציור ממש יפה, תודה רבה!"
רייני ישבה זמן מה על המיטה וחשבה לעצמה: זאת ממש תעלומה, אולי כדאי שאשתף חבר או חברה? כך חשבה, אך לא שתפה.
אחר הצהרים הגיעו אלכסיס וזואי לשחק עם רייני. הצעצועים היו פזורים בחדר, שרר אי סדר. אפשר לשחק בלגו? שאלה זואי. לא! ענתה רייני בקול רם.
למה לא? התערבה אלכסיס. כי ככה לא! ענתה רייני בחוצפה ובכעס. אז לא כיף איתך! אמרו זואי ואלכסיס ועשו פרצוף, ואף סננו מבין שניהם, אוף!
בערב, רייני היתה קצת עצובה: זואי ואלכסיס לא שיחקו איתה, ובנוסף, היא סדרה את חדרה לבדה. וכך כתבה לפיה היקרה שלה:"פיה יקרה, עשיו אני מעט עצובה. זואי ואלכסיס לא היו נחמדות, כי לא הרשיתי להן לשחק בלגו ובקוביות. הן אף פעם אינן אוספות את המשחקים לאחר שהן משחקות בהן, ותמיד יש בלגן בחדר, וזה לא נעים! עכשיו ממש עצוב לי. רייני"
רייני אכלה את ארוחת הערב כשהיא חסרת נחת. היא אף צפתה בתוכנית הטלויזיה האהובה עליה כשהיא מצוברחת.
לילה טוב אמרה רייני בעצב.
לילה טוב ענו אמא ואבא והביטו זה בזה כיודעי הדבר.
אבישג הלכה לחדרה לישון, ולשמחתה גלתה שהפיה ענתה למכתבה:"רייני היקרה, האם פעם בקשת מזואי ואלכסיס לסדר את הבלגן לאחר שהן משחקות במשחקים? הן חמודות ותמיד עוזרות ברצון ובשמחה. לבקש יפה זה כל הסוד! באהבה גדולה, הפיה."
הפיה חכמה, אמרה רייני לעצמה, זה רעיון לא רע בכלל. בפעם הבאה אני אפעיל את הסוד, ואבקש יפה, יפה. וכך היה. בזכות הסוד זואי ואלכסיס עזרו לרייני לסדר את החדר, ואת כול הצעצועים החזירו למקום. בערב כתבה רייני לפיה:"תודה פיה מתוקה על העצה. את ממש חברה טובה. הסוד פעל בהצלחה רבה, צריך ללמד זאת כל ילד וילדה: לבקש יפה זאת כל החוכמה! אוהבת ומודה, רייני הקטנה."
וכבר על המיטה הייתה מעטפה נוספת:"ילדתי , היודעת מי אני? בכל בוקר אני מעירה אותך עם חיוך ושירה. מלוה אותך לגן ומדברת מעט עם הגננת שתמיד לי אומרת: רייני ילדה ממש נהדרת.ובערב לפני השינה, אי קוראת לך סיפור ונותנת לך נשיקה."
אבישג קראה לחייכה לעצמה. הרי הייתה לי הרגשה! אמא שלי היא הפיה אמרה רייני. נפתרה התעלומה. רייני רצה לאמא, חבקה אותה ואמרה באהבה גדולה: אמא את פיה מושלמת, את ממש נהדרת!
אני רוצה להפתיע את אמא במתנה, חשבה רייני לעצמה. מתנה לאות תודה, מתנה שתזכיר לה כמה אני אוהבת אותה.ישבה וכתבה מכתב אחרון לאמא פיה היקרה שלה:"אמא יקרה שלי, אני אוהבת אותך! תודה על האהבה, החיזוקים והעצות, ואני מצרפת חיבוק גדול. אוהבת תמיד, ביתך רייני."
דמעות של שמחה נצצו בעיניה של אמא פיה, וכשרייני הגישה לה את המכתב שכתבה לה באהבה גדולה.
רייני אמרה: יש לי הפתעה. חפשי אותה במעטפה!
סוף |
|
