|
כיפה אדומה גרסת מיקמק
|
21/02/2015 |
בקצה יערות מיקמק גדול והירוק, בבית קטן עם גג ירקרק, גרה
ילדה קטנטנה, ולה כיפה אדומה ומעילון אדום, ואפילו לחיים אדמדמות תמיד.
קראו לה ״ זואי״.
בוקר אחד, כשהשמש עמדה נמוך נמוך בשמים, ארזה אמא ,ל זואי סלסלה ובה בקבוק חלב,
שתי חלות טעימות ועוגה.
אמרה אמא ,של זואי לבתה הקטנה: ״ ילדה מתוקה, סבתא חולה וזקוקה לעזרה.
לכי, בתי, לסבתא, קחי את הסלילה והביאי לה, ברכי את סבתא שתהיה בריאה.
ורק דבר אחד עליך לזכור, בתי הטובה : לא לעצור בדרך
ולא לסטות מין השביל, לא לדבר עם זרים, ואפילו לא לשחק מחבואים.
הילדה לבשה את המעילון האדום וחבשה את הכיפה האדומה . עכשיו היא היתה מוכנה.
נשיקה אחרונה לאמא, נפנוף אחרון לשלום- וזואי יצאה מין הבית ומין החצר׳ צעדה בדיוק באמצע השביל, ובעיקול הדרך נעלמה מעיני אמה והלכה לדרכה.
היא שרה בדרך וקפצה, וכל אותו הזמן שמרה על הסלסילה, שלא ישפך החלב, שלא תיפול העוגה, שהרי סבתא חולה, סבתא זקוקה לעזרה.
לפתע ראתה זואי זאב גדול, ולו פרוה שחורה.
לאן את הולכת, ילדתי?״, שאל הזאב, ובטנו מקרקרת מרעב.
״ סבתא אני הולכת, להביא לה חלב וחלה טעימה״.
״ ואיפה גרה סבתא שלך, ילדתי?״
״ סבתא גרה בבית קטן בקרחת היער״, ענתה זואי.
ולמה לא תקטפי לסבתא פרחים לשמח את ליבה, ילדתי?״
שאל הזאב הערמומי,
נופף בידו, סליחה- ברגלו, ונעלם בים עצי היער.
זואי הביטה מסביב.
ים של פרחים כיסה את הדשא שהיער.
היא התכופפה וקטפה פרחים צהובים וסגולים, ובעיקר פרחים אדומים לסבתא החולה.
אחר כך נזכרה בדברי אמה ורצה מהר מהר עד לביתה של סבתא עם זר הפרחים.
בינתיים הזאב הרשע מהר ורץ לביתה של סבתא בקרחת היער, דפק על הדלת- תוק - תוק- דחף את הדלת ובלע את סבתא המסכנה, שלמה. הוא לבש את בגדיה של סבתא שם את המטפחת שלה על ראשווהרכיב את משקפיה על אפו.
שוב- תוק - תוק בדלת.
״ כן יבוא״, נשמע קול חלש.
זואי נכנסה לבית. סבתא המסכנה שכבה במיטה
והשמיכה מכסה את כולה.
סבתא די מוזרה, חשבה לעצמה זואי.
״ סבתא׳ אמרה זואי,
״ למה יש לך אוזניים כל כך גדולות?״
״ כדי שאוכל לשמוע אותך יותר טוב״, ענה הזאב.
״ וסבתא, למה יש לך עיניים כל כך גדולות?״
״ כדי שאוכל לראות אותך טוב יותר״,
ענה הזאב.
״ וסבתא, למה יש לך. שניים כל כך גדולות?״
״ כדי שאוכל לטרוף אותך טוב יותר...״,
ענה הזאב, קפץ מין המיטה וניסה לתפוס את זואי ולטרוף אותה שלמה.
״ הצילו!״, קראה זואי בקול גדול,
ה- צ- י- ל- ו !״
באותו רגע עבר ציד ליד ביתה של סבתא.
הציד שמע את קולה של זואי הזועקת לעזרה, נכנס לבית,
תפס את הזאב והציל את זואי.
״ הזאב הרשע הזה כבר לא יציק לילדות קטנות נחמדות״,
אמר הציד.
הזאב הרשע תפס את סבתא שלי.
״ איפה סבתא?״, קראה זואי.
הציד פתח את בטנו של הזאב הרשע והוציא את סבתא בריאה ושלמה.
זואי וסבתא הודו לציד, הודו למזלן
הטוב, ושלושתם ארחו סעודה, שתו את החלב, אכלו את החלה
ולקינוח אכלו את העוגה |
|
