|
שלג-זואי (שלגיה): סיפור
|
23/03/2015 |
היה היו פעם, לפני שנים רבות, מלך ומלכה יפהייפיה שרצו להוליד בת. וכך, כעבור שנה, נולדה למלכה
ולמלך בת יפהייפיה (כמו המלכה) שעורה היה צח כשלג, שערה היה שחור כפחם, ושפתיה-אדומות כדם. המלך והמלכה שמחו מאוד, והעניקו לה את השם שלג-זואי. אך לא הכול היה שמח. כששלג-זואי נולדה, המלכה נפטרה והמלך התחתן עם מישהי אחרת, יפהייפיה כמו המלכה. האישה החדשה של המלך עברה לגור שם, והביאה איתה את כל חפציה, וביניהם מראת הקסמים שלה. לאשתו של המלך, המלכה החדשה, הייתה מראת קסמים שיודעת הכול. מדי יום הייתה המלכה הולכת אל מראת הקסמים שלה, ושואלת: ״מראה מראה שעל הקיר, מי היפה בכל העיר?״ ובכל יום ענתה המראה את אותה תשובה: ״את מלכתי, היפה ביותר״. עד שיום אחד, ללא כל אזהרה, קמה המלכה כמו בכל יום ופנתה אל המראה שלה: ״מראה מראה שעל הקיר, מי היפה בכל העיר?״ והפעם ענתה המראה: ״מלכתי, שלג-זואי היפה בכל העיר״. המלכה כעסה וצעקה על המראה ״איך, איך?!״ וענתה המראה ״לא כך אני החלטתי, כך היקום החליט.״ מאותו יום בדיוק, שנאה המלכה את שלג-זואי ובקושי יכלה לסבול את זה שהיא גרה איתה באותו בית ושכל בוקר היא צריכה לראות אותה, ואת יופיה הזוהר והמדהים. יום אחד, למלכה כבר נמאס לשמוע ״מלכתי, שלג-זואי היפה בכל העיר.״ המלכה כעסה, והחליטה ללכת אל הצייד שלה, ולהורות לו להרוג את שלג-זואי ולהביא לה את הלב שלה. הצייד הלך, ורדף אחרי שלג-זואי עד למבוי סתום. שלג-זואי התחננה לרחמים, והצייד אכן ריחם עליה, רק שהוא אמר לה ״לכי, לכי, תברחי, המלכה מחפשת אותך. תתרחקי מהארמון ואל תחזרי לשם לעולם! את בסכנה, שלג-זואי.״ שלג-זואי הנהנה ולא אמרה כלום. הצייד החל ללכת, ובינתיים שלג-זואי ברחה. לאן? רחוק כמה שיותר מהארמון. עברו כמה שעות, ובינתיים שלג-זואי הלכה והלכה והלכה והלכה עד שהגיעה לבית קטן. שלג-זואי דפקה על הדלת. אין תשובה. היא צילצלה בפעמון. אין תשובה. היא ניסתה לפתוח את הדלת והצליחה. הדלת לא הייתה נעולה. שלג-זואי התכופפה כי הדלת הייתה ממש נמוכה. בגודל של גמד קטן. היא נכנסה. הבית היה קטן ומוזר. התקרה הייתה נמוכה, ושלג-זואי נאלצה להתכופף. היה בבית שולחן קטן, הערוך לשבעה אנשים. ולא סתם אנשים, אנשים מאוד קטנים ונמוכים. הבית היה מאוד מלוכלך ומבולגן, ושלג-זואי התחילה בעבודה. היא ניקתה וסידרה, הכינה אוכל, וכשהייתה בקומה השנייה וסידרה את חדר השינה (שהיה בו שבע מיטות קטנות) נשמעה דלת נפתחת, אחריה קולות מפטפטים, ואחרי זה-קולות נדהמים. הקולות לא הבינו מה קרה שם ומי החוצפן שנכנס להם לבית ללא רשות. הם עלו למעלה וראו את שלג-זואי. שלג-זואי הסתובבה וראתה חבורה של 7 גמדים. לכמה רגעים הייתה שתיקה מביכה, ואז שברה שלג-זואי את השתיקה ואמרה ״היי״. הגמדים גם כעסו וגם שמחו. מצד אחד, היא סידרה וניקתה להם את הבית, דבר שהם לא יעשו כלל, לעולם. מצד שני, היא פרצה להם לבית ועשתה מה שהיא רוצה בבית שלהם. הם לא אמרו כלום על התנהגותה, אלא רק אחד מהם אמר: ״שלום, אני דוק, וזה רגזני, זה עליזי, זה שטיא, זה אפצי, זה ביישני וזה ישנוני. התכונות של כל אחד מאיתנו מתבטאת בשם; את זה בטח כבר הבנת.״ ״אה, כן״ ענתה שלג-זואי. הגמדים הסכימו ששלג-זואי תישאר בביתם, בתנאי שהיא תעשה את כל עבודות הבית. שלג-זואי הסכימה. היא חיבבה את הגמדים האלו. יום אחד, המלכה נזכרה בשלג-זואי. ונזכרה בלב של הארנב שהצייד הביא לה. (כן כן, תתפלאו) המלכה התעצבנה והחלה להכין שיקוי. היא טבלה תפוח אדום ויפה במיוחד בשיקוי. היא שמה אותו בסל, יחד עם עוד כמה תפוחים, והתחפשה לזקנה מסכנה וענייה. היא איתרה את שלג-זואי, ובשעות אחר הצהריים, כשהגמדים לא היו בבית, יצאה המלכה מן הארמון, בתחפושת שלה, והלכה לבית של הגמדים בעזרת המפה. היא נקשה על הדלת, אך שלג-זואי לא פתחה. היה לה אסור לפתוח את הדלת לזרים, ולגמדים היה מפתח. המלכה התייאשה והלכה אל החלון. היא נקשה עליו. שלג-זואי שמעה וחשבה לעצמה ׳ובכן, הגמדים לא אמרו כלום על לפתוח את החלון.׳ היא פתחה את החלון וראתה אישה זקנה ומסכנה. ״עזרי לי״, אמרה הזקנה, ״קני תפוח, בבקשה. התרצי את תפוח זה?״ שאלה הזקנה את שלג-זואי והראתה לה את התפוח הנוצץ, המורעל. ״כן״ ענתה שלג-זואי. ״אשמח. כמה זה יעלה לי?״ ״ובכן, לא ארצה יותר מחמישה שקלים לתפוח.״ ״אז אקח שניים!״ אמרה שלג-זואי. הזקנה חייכה חיוך מזויף. היא רצתה ששלג-זואי תורעל כמה שיותר מהר. היא לא רצתה ששלג-זואי תתעכב עד שהגמדים יבואו ויאמרו לה לאכול איתם ארוחת ערב. ״כלומר, התכוונתי, 20₪ לתפוח...״ היא תיקנה. ״אני מצטערת, אסור לי לבזבז יותר מחמישה עשר שקלים ליום... יש מצב להנחה?״ ״וודאי! הנה קחי את התפוח הזה בעשרה שקלים.״ ״טוב, אבל, התכוונתי לקחת את התפוח השני... כדאי שתשמרי לעצמך את התפוח הזה כי יש אנשים שלא חושבים יותר מדי על אחרים ולדעתי יקנו את התפוח הזה ולא תפוח אחר.״ ״לא לא״, ענתה הזקנה ״זה הבית האחרון שבו אני מוכרת.״ בטעות יצא לה קצת קול כועס ועייף. ״וחוץ מזה, את נערה כל כך נחמדה, אני רוצה לתת לך את הטוב ביותר!״ ״תודה.״ ענתה שלג-זואי. ״אבל את התפוח הזה אני לוקחת רק בסכום של חמישה עשר שקלים.״ ״בסדר, אז קחי אותו בחמישה עשר שקלים, אבל תבטיחי לי שתאכלי אותו מיד!״ הזקנה כבר מאוד נלחצה. החלו להישמע צעדים לעבר הבית. ״בסדר. מבטיחה״. זואי נתנה לזקנה 15₪ והזקנה הושיטה לה את התפוח. ״מצוין.״ המלכה חשבה לעצמה. ״הרווחתי 2 דברים:
כסף, ושלג-זואי שמתעלפת ומתה לאחר השקיעה.״ היא התרחקה מספיק מהבית, וצחקה צחוק גדול ומרושע. בינתיים, בבית, שלג-זואי נגסה בתפוח ואמרה ״ממ... טעם... מיוחד...״ היא התחילה להרגיש מסוחררת, וכעבור שנייה בערך היא נפלה על הרצפה והתעלפה. הגמדים חזרו הביתה, וראו את שלג-זואי המעולפת ואת התפוח הנוצץ והנגוס ששכב לידה. הגמדים הרימו את התפוח, וראו כתוביות. דוק הציע לטבול את התפוח במים, וכך הם עשו. וזה עזר. הכתוביות התבררו והיה כתוב שם ״אחרי השקיעה זה יקרה. :)״ הגמדים ראו את החייכן, ולא ידעו מה יקרה, אבל הם הרגישו שזה יהיה רע. ושזה קשור לשלג-זואי. מיד הם בנו לה ארגז זכוכית והניחו אותה בארגז. פתאום נשמע קול פרסות, והופיע סוס לבן ועליו ישב נסיך יפה תואר. הנסיך ראה את שלג-זואי ומיד התאהב בה. הוא ירד מסוסו, קד קידה, ואמר: ״שלום, שמי מקס״. רגזני התעצבן ואמר: ״אתה לא רואה שאנחנו עסוקים פה?! אתה לא רואה שיש פה נערה מעולפת?! אתה עיוור, תגיד לי?!״ ״אני לא עיוור״ אמר מקס, בקול קצת יותר מרוגז. ״אני רואה טוב מאוד, וגם שאר החושים שלי בסדר״ ״רק טוב?! רק בסדר?!״ ענה רגזני. דוק שבר את הריב ביניהם ״חברים, אתם מדברים על משהו שצריך לעשות ואתם בכלל לא עושים אותו! תתעוררו!״. דוק הסתכל שוב על התפוח. הפעם היו בו כתוביות אחרות. ״היי, חברים! תראו!״ כולם הסתכלו על התפוח. הפעם היה כתוב ״התשובה קרובה״. אף אחד לא הבין, חוץ ממקס. ״היי! אני חושב שהבנתי! זה ממש כמו באגדות! רק אהבת אמת תוכל להעיר אותה בנשיקה! וזה אומר שאחד מאיתנו הוא אהבת האמת שלה... והיא אהבת האמת שלו... הגמדים משכו בכתפיהם ואמרו שזה לא יכול להיות. כולם חוץ מדוק, שאמר: ״מממ.... מעניין... אבל תחשוב: התפוח הראה את הכתוביות האלו רק לאחר שאתה הגעת... וזה אומר ש...״ מקס הסמיק ״בסדר, בסדר! אני מודה... אני באמת מאוהב בה...״ הגמדים לא צחקו, כפי שמקס ציפה. הם רק שתקו, עד שעליזי צעק: ״אז קדימה, נשק אותה!״ כל הגמדים הסכימו. מקס התקרב אל שלג-זואי ונשק לה בעדינות על הלחי. שלג-זואי רעדה. הגמדים ומקס נבהלו. חוץ מישנוני, שבדיוק התעורר ולא הבין מה קורה. כשראה את שלג-זואי השוכבת ורועדת, הוא הבין שמשהו רע קרה. פתאום שלג-זואי אמרה: ״קר לי...״ הגמדים צהלו. מקס נדהם. ׳האם היקום החליט שהם מאוהבים?׳ הוא שאל את עצמו. שלג-זואי אמרה ״אני לא מבינה למה אתם כל כך שמחים. בסך הכול אמרתי שקר לי. אם כבר, אתם אמורים לדאוג לי. ״את לא מבינהֿ״ אמר דוק. שלג-זואי סובבה את ראשה, ראתה את מקס, ואמרה: ״מי זה? גמד חדש? האמת, הוא לא כל כך נראה כמו גמד...״ ״אחר כך נסביר לך״ אמר מקס בביישנות גדולה יותר מהביישנות של ביישני. הם הלכו לבקתה, ומקס והגמדים סיפרו לשלג-זואי את הסיפור המלא, שקרה מאז שהיא התעלפה. יותר נכון, מאז שהגמדים חזרו הביתה. אחר כך, מקס ושלג-זואי התחתנו ו... אתם יודעים... חיו באושר ועושר וכל אלה... וביינתים המלכה בארמון גילתה ששלג-זואי חיה (בעזרת המראה שלה) ואמרה לעצמה ״טוב, לפחות הרווחתי |
|
