|
כתב אורח
|
08/05/2015 |
פרק 1:
הגנבים
זה היה יום רגיל. הלכתי לבית הספר
וכהרגלי בצהריים נכנסתי למיקמק. כשיחקתי ראיתי שלושה מיקמקים מפחידים שנראו כמו גנבים. החלטתי לשכוח מזה אבל אז.....
פרק 2:
להפוך ל...
בערב כששכבתי לישון שמעתי קול חריקה. מולי עמדו שלושת המיק-גנבים בגודל רגיל! אבל אז הבנתי מה קרה: הכל נהיה גדול או שאני נהיתי קטנה. ואז כשהסתכלתי במראה ראיתי: הפכתי לאורורה1011 המיקמקית שלי!
פרק 3:
אל תוך המשחק
שלושת המיק-גנבים הורידו את כובעי הגרב וניגלו לעיני שלושת המיקמקיות של הילדות הרעות ביותר במיקמק, וזה היה נורא מפחיד. הילדות האלה ידועות כאלופות במחשבים, והן הצליחו לצאת כמיקמקיות לבית שלי. הן שאבו אותי לתוך המשחק ואז ראיתי איפה אני...
פרק 4:
בעולם
כשנכנסתי לעולם ראיתי: הן השתלטו על מיקמק! בתור מיקמקית פגשתי את המיקמק של חברה שלי וביקשתי ממנה לבוא אלי למרות השעה המאוחרת. היא שאלה למה, וסיפרתי לה הכל. היא דיברה עם אמא שלי, ונכנסה אל אורורה1011, כלומר אלי. היא ניסתה לכתוב למנהלים בשמי והניעה אותי בכל העולם כדי להחזיר אותו למיקמק הרגיל. פגשתי את המנהלים, אבל במקום מיוחד: בית כלא. הילדות האלה כלאו את המנהלים בבית כלא שיצרו בעולם!
פרק 5:
מנסה לשחרר
חברה שלי נכנסה למשחק קוד סודי ואני(כאני נשלטת על ידה) ניסיתי וניסיתי לפצח את הקוד. בניסיון העשרים ואחד פיצחתי את הקוד! המנהלים שוחררו!
פרק 6:
לצאת
המנהלים הצליחו להחזיר את מיקמק לאיך שהוא היה קודם. אבל לרוע מזלי, נשארתי תקועה המיקמק. את הילדות הרעות ניתקו מהמיקמק והן לא יכלו להיכנס למיקמק יותר. חברה שלי התנתקה מהמיקמק והכל נהיה חשוך. נשארתי לבד במיקמק. בשביל לישון הלכתי לבית של אורורה1011 וניכנסתי למיטה.
פרק 7:
היציאה
בבוקר ניכנסתי להתקלח,צחצחתי שיניים והתלבשתי בבגדים הנדירים של אורורה1011. יצאתי לטייל, ואז פתחתי חלונית נסתרת וראית מייל מחברה שלי שהיה כתוב בו: "לכי לשרת אבטיח ותיראי שם את המיקמקית שלי" הלכתי לשרת אבטיח וראיתי אותה והיא כתבה לי איך לצאת מהמחשב: לחייך, ללכת לחנות הממתקים, להיכנס לעולם הממתקים ושם אני אראה חץ שלישי שבו כתוב "הביתה", ללכת בעיקבותיו ואז להגיע לחדר שלי. עשיתי מה שהיא אמרה, והגעתי הביתה. אבל אז התעוררה בעיה...
פרק 8:
ההסבר
כשנכנסתי הביתה ראיתי שאני עדיין לבושה בבגדים של אורורה1011, ואמא שלי ראתה אותי! ואז הגיע הרגע הנורא: היא שאלה אותי למה אני לבושה בבגדים האלה, והסברתי לה הכל. היא הבינה למזלי. |
|
