|
"האריה הרעב והשועל החכם".
|
25/05/2015 |
האריה מלך החיות היה רעב מאוד,עד כי מרוב רעב הדיף הפה שלו ריח רע."אני רעב,אני רעב..."נהם האריה.הוא פחד שימות מרב רעב.לפתע עלה רעיון בראשו:"חיות!חיות!לבוא לפה מהר!"שאג האריה בקול.הסוס,ששמע ראשון את השאגות,מהר ודהר לעבר האריה.
"בוא הנה,סוס",אמר האריה,"קרב את הראש שלך לפה שלי,ותגיד לי-מה
אתה מריח?"
הסוס התכופף והתקרב לפה הפתוח של האריה,ומיד קפץ אחורה:"פוי,איזה ריח נורא!"
"תתביש לך!"כעס האריה,"אתה מורד במלך!מגיע לך שאטרף אותך!"ומיד
התנפל האריה על הסוס וטרף אותו.
עכשיו הרגיש האריה שבע.אבל השבע הזה הספיק רק לשלושה ימים,ואז התחיל האריה להיות שוב רעב.שוב קרא לחיות שיבואו אליו מהר.
הזאב הגיע במרוצה,והאריה אמר לו:"התקרב לפה שלי,ותגיד-מה אתה מריח?"
הזאב שזכר היטב את מה שקרה לסוס המסכן,התכופף ואמר:"אני לא מריח שום ריח מוזר!"
"שקרן!" שאג האריה,"אתה שיקרת לי,ולכן מגי לך שאטרף אותך!"ומיד טרף
האריה את הזאב.
אחרי שלושה ימים,שוב הרגיש האריה שהוא רעב מאוד,וקרא לחיות.התקרב
אליו השועל,והאריה
אמר לו:"בוא,בוא הנה שועל.התקרב פה שלי ותגיד לי מה אתה מריח".
"אדודי הבלך",ענה השועלבקול צרוד ובאף סתום,"אדי באד בצדד,האף שלי סתוב ואדי לא בסגל להריח כלוב"
האריה אמר לו:"הבנתי לך לא אעשה שום דבר רק אעזור לך להתרפא".
וכך נגמר הסיפור.
מוסר השכל:אנחנו צריכים להיות כמו השועל החכם,להתרחק מהמריבה כאילו אנחנו לא מריחים-לא מבינים כלום במריבה,לא שייכים בכלל.לא להביע דדעות לא לצד הזה ולא לצד האחר,ואז המריבה לא תזיק לנו. |
|
