ום שני. 
אחרי שסיפרתי לכם שנפרדתי ממאיה, אין לי יותר מה להגיד עליה. הבוקר היה חופש, ואני ואבא נסענו לקנות מיקשייק טעים וקר. נכנסנו למסעדת "מיקשייק", ואת מי פגשנו? את מאיה ואת אמה. אבא ואמא של מאיה שאלו מה נשמע, ומה קורה בבית, ואיך הילדים, ובכלל לא שמו לב לשני ילדותיהם הקטנות. שילבתי ידיים מול מאיה, שרקתי והסתכלתי לתקרה. מאיה הסתכלה לצד השני ושמה ידיים מאחורי הגב. לפתע אבי אמר: "נו בנות, אתן לא מתכוונות לשחק קצת?". זה ממש הכעיס את מאיה. היא צעקה ואמרה: "אני לא רוצה לשחק עם הילדה הזאת! ממש לא!". ממש נפגעתי ודמעה זלגה מעיני. אמה של מאיה ראתה שנפגעתי, ואמרה למאיה: "מאיה, זה ממש לא יפה! מה קרה לכם?? רבתם?? למה את צועקת?! אנה היא בסך הכול מיקמקית חמודה!" אמרתי לאימא של מאיה את כול הסיפור. עכשיו היא ממש התעצבנה. "מאיה! ההורים של אנה הם המשפחה שלה! היא אוהבת אותם יותר מאשר כול אחד! מה נראה לך שבדעתך לעשות אתה 'ברוגז' על זה?!" צעקה. "אימא, אני לא חברה של אנה וזהו זה!" צעקה אליה מאיה בחזרה. אני ואבי שתקנו. אט-אט התקדמנו לכיוון הדלת. יצאנו ונסענו למקום אחר. נסענו לפארק, אבל הייתי נורא צמאה, ובמקום מיקשייק טעים אבא הביא לי מים. אחרי שחזרנו התבלבלתי נורא, ובכלל לא ידעתי מה לעשות. אמרתי לאימא שתשלח לאימא של מאיה הודעה: 
"היי נורית. אנה מאוד מצטערת על מה שגרמה למאיה, ושואלת האם מאיה תוכל להיות חברה שלה בחזרה. 

המשך יבוא..