|
יומנה של אנה, פרק ג.
|
03/06/2015 |
יום שלישי.
היום באתי לגן, אבל לא התקרבתי למאיה. למה? מכיוון שמשום מה פחדתי שהיא תעשה לי משהו, או שתפגע בי. חוץ מזה אנחנו כבר לא חברות. היום אימא הסיעה אותי לגן. חנינו בדיוק מאחורי האוטו של אימא של מאיה. "וואו, איזה מזל יש לי." חשבתי עצמי. אמי ואימא של מאיה התחילו לדבר על ההודעה, וזה הלך והתפתח לשיחות שבכלל לא קשורות. טוב, ככה זה בין חברות. אני ומאיה יצאנו מהאוטו עם תיק על הגב. עלינו על המדרכה, (כמובן שכול אחת הלכה בכיוון אחר) והלכנו לשחק. אני למגלשה והיא לנדנדה. כשאני הלכתי לנדנדה, היא מיד עברה למגלשה. אחר כך עברתי לארגז החול. שהיא הגיעה, אפילו עוד לא התיישבה, כבר עברתי בחזרה למגלשה. הפעמון צילצל. שמעתי את רועי שואל את מאיה אם היום משחקים בפיראטים (הוא הקפטן, אני המלחית, ומאיה בודקת אם יש ספינות מתקרבות אלינו.) חוץ מזה יש גם את שגיב ודנה, שהם הצוות. נחשו מה מאיה ענתה? "אני לא רוצה יותר לשחק בפיראטים. אם אנה תפרוש אצטרף בשמחה." שמתי לב שאימא עוד לא הלכה. רצתי החוצה ואמרתי שאני לא מרגישה טוב. אימא שמה את ידה על מצחי, הורידה ואמרה שאין לי חום. השתעלתי שיעול מזויף, עשיתי פרצוף חמוץ ושכנעתי את אימא לקחת אותי הביתה. בבית, אבא אמר שהוא לא יודע מה קרה לי, כי בבוקר היה לי מצב רוח די סביר. אמרתי לו שלפעמים זה קורה לי, והלכתי לסלון לראות טלוויזיה. שמעתי את הטלפון צלצל. אחי הגדול, נועם, אחי הגדול, הרים אותו. כעבור כמה דקות בא אליי ואמר לי שהטלפון בשבילי. פחדתי מי זה יהיה. אמרתי "הלו" ו...
המשך יבוא... |
|
