|
כתב אורח- החבר החדש שלי
|
03/06/2015 |
פרק 1
זה היה יום שני, בהפסקה הגדולה. באותה הפסקה שיחקו חברי במגרש הכדורגל. הם עמדו להפריק, אבל לפתע נכנסתי ושאלתי: "אפשר להצטרף?"
"מצטערים" ענה עומר, "כבר חילקנו את הכוחות."
אני לא אוהב את עומר. הוא אף פעם לא משתף אותי במשחקים שהוא משחק... הסתכלתי לו בעיניים, כדי שיראה איך אני מרגיש, ולאט לאט האדימו עיניי...
הלכתי בצעדים מהירים ועומר נשאר להסתכל עליי...
אותו אחר הצהריים אכלתי, הכנתי שיעורים בגיאוגרפיה, ויצאתי רכב על אופניים. היה זה יום בהיר ויפה, כשלפתע נעצרו האופניים, ואל מולי התקדם איש נמוך בגלימה שחורה....
פרק 2
עצרתי את נשמתי. גרוני החל להיחנק. הזעתי יותר מבבוקר אפילו כשהיו רק 29 מעלות.
זזתי עם אופניי אחורה ופניתי הביתה ברכיבה מהירה... פתאום, הדלת לא נפתחה! היא נעולה! כנראה שאמא שלי הגיעה ויצאה ונעלה את הבית! אוי לא, הבנתי שעד שהיא תחזור אני בחוץ עם האיש המפחיד הזה!
הלכתי את ברכה השכנה, דפקתי ודפקתי אבל היא לא פתחה, ואז נזכרתי שאתמול אמא בקשה שאביא ביצים מברכה, אבל היא לא הייתה בבית, כי הם נסעו לצפון! הבנתי, שזה אני לבדי....
פרק 3
התחלתי לרכב מהר אל עבר החורשה הקרובה. התחבאתי במחבוא שאני ודן חבר שלי בנינו לפני כמה חודשים, בין כמה עצים במסתור. בזזזז בזזז כל הזמן, דבורים, יתושים, זבובים, כל כך מעצבנים! עברו כמה דקות, ולא שמעתי כלום, הרגשתי שפה אני מוגן. לכאן האיש הנמון עם הגלימה השחורה לא יבוא! אבל פתאום, שמעתי קול: "...שושי..." נבהלתי! ניסיתי לזהות את הקול אבל האיש שינה את הקול בגלימתו. מי זה? אימלה, איך הוא מכיר אותי?!?! קפצתי מהמחבוא וראיתי אותו כמה מטרים מאחורי. ברחתי בשיא מהירותי, מתעמל אולימפי לא היה רץ ככה מהר כמוני!
פרק 4
יצאתי מהחורשה במהירות, הסתובבתי, ולהפתעתי, האיש הנמוך עם הגלימה השחורה, לא רץ אחרי, אלא הלך. הלך לאט, לאט, נבהלתי, די אמא איפה את?! מי אתה?! למה כל כך רע לי היום?! הגעתי למעבר החצייה. היה ירוק, והתכוננתי לעבור, אבל... אופס! אסור לי לחצות כביש עם אופניים! כבר שנתיים אני חוצה רק עם מבוגר! אבל, היי! קודם כשרצתי לחורשה, חציתי כביש! אז מותר לי לחצות לבדי! רצתי ומיהרתי אל מאחורי הקניון.
פרק 5
רציתי להיכנס אל תוך הקניון, אבל אסור עם אופניים. יכולתי לשים אותם עם המאבטחים, אבל אני לא סומך עליהם, כי פעם אמא סיפרה לי שמאבטח שמר למישהו על האופניים שלו וכשהוא חזר מהקניון, האופניים לא היו אצל המאבטח. אני לא סומך עליו. המקום היה ריק, ולא שמעתי אפילו חתול! עד שלפתע שמעתי צעדים. לפתע התחננתי שזה יהיה מאבטח שיכעס עליי כי אני שם, עדיף על האיש הנמוך עם הגלימה השחורה...
פרק 6
הצצתי מבעד לקיר. ראיתי שחור. אבל, שחור יכול להיות גם אצל מאבטח! הצצתי עוד טיפה, וראיתי את האיש הנמוך עם הגלימה השחורה!!! אוי ואבוי, איך הוא כל הזמן יודע איפה אני! החלתי לברוח עם האופניים כשלפתע שמעתי שוב-"...שושי...שושי..."
הקול עוד הפעם היה מסווה בעזרת הגלימה שלו, אבל פתאום היה נדמה לי כי אני שומע קול מוכר, קול....
של ילד...
פרק 7
הפעם נסעתי קצת יותר לאט. חציתי את הכביש והתקדמתי שוב לחורשה. הפעם רציתי לוואדות שזה ילד- הצצתי על הילד עם הגלימה השחורה, ולא ראיתי שום נשק- מסכין ועד אקדח- אבל מה שכן, זה שזיהיתי מעט שיער ג'ינג'י, אז רגע, אולי אחרי הכל הוא לא במטרה לרצוח- אבל אולי לחטוף אותי או לתת לי מכות?
פרק 8
הפעם נסעתי אפילו יותר לאט! ידעתי בוודאות שזה ילד, והוא ג'ינג'י- אז לא עצרתי לא התחבאתי עד הבית. פתאום, אנ רואה א האוטו של אמא- ופתאום חייכתי כמו שלא חייכתי מעולם- טסתי הביתה, נכנסתי עם האופניים ונשמתי לרווחה- עכשיו אוכל לדווח לאמא על ילד הג'נג'י בגלימה השחורה!
אבל פתאום- טח!!! מישהו שם לי יד על הכתף! מרוב ההקלה לא סגרתי את הדלת!- אני מסתובב ורואה מעט שיער ג'ינג'י, פתאום יורד הכובע ואני רואה את....
פרק 9
עומר!! עומר, שהבוקר לא צירף אותי למשחק- ופתאו אמר לי- "היי." עניתי לא בנשימה עמוקה "היי. אתה לא מבין איך בהלת אותי!!!" והוא אמר- "נו, זו הייתה המטרה של כל המשחק!" משחק? איזה משחק? ופתאום קלטתי- עומר רק שיחק איתי- לפתע שמעתי את עומר: "אני מצטער על איך שהתנהגתי הבוקר. תסלח לי, בבקשה!" ליטפתי לו את שיערו הג'ינג'י המתולתל, ועניתי. "ברור שאסלח."
פתאום ירדה לי אבן מהלב. יש לי חבר חדש!
ואז ירדנו ושיחקנו בפלייסטיישן.
*הסוף!* |
|
