|
איפה המזוודה?
|
06/06/2015 |
איפה המזוודה?
מאת: קטארה4
פרק 1
שמעתי את צליל השעון המעורר. אוי לא! השעה 07:38 ותכף אאחר לבית ספר! התארגנתי בחמש דקות ורצתי ברחוב. אנשים הצביעו עליי ולא הבינו מה אני עושה. כשנכנסתי לכיתה היה 07:58. פיו! ואז כבר גיליתי למה היה מהומה בכיתה. על השולחן שלי היה מונח פלאייר. "תחרות המיקמק הכיתתי". קראתי. ידעתי שיש לי סיכוי גדול לנצח! הרי אני בדרגה 9, יש לי מיליון שקלים, ואני שווה על! כמו בכל שנה, יש את צוות השופטים, ושולחים בקבוצה שלנו בטלפון סירטונים עם תיאור המיקמק. כשהגעתי הביתה, רצתי לחדרי פתחתי את המחשב הנייד. לקחתי את הטלפון והתחלתי לצלם הכל. כשבאתי להיכנס לחדר דרגה 9, עצרתי את הסרטון. זה לא יכול להיות!
פרק 2
מזוודת ההפתעות לא הייתה שם. במקומה עמדה הולוגרמה של איזה איש, ומעליו הייתה בועת טקסט. הוא אמר:" גנבנו את המזוודה. היא נלקחה הרחק, אנו רוצים את כל ההפתעות. כדי לבדוק האם את חכמה באמת, עקבי אחריי הרמזים." היו לי 2 שאלות במוח:
1. מה הולך פה?!
2. איך אדע מה הרמז???
התחלתי לחשוב. נלקחה הרחק?! אני חייבת למצוא אותה! הדבר הראשון שאעשה, זה ללכת לקרוא את הספר בהר הגעש! הלכתי והתחלתי לקרוא. אחריי שטיפה קראתי, רצתי ליער. לחצתי על שוף הינשוף. ידעתי! השאלה היתה: הרמז הראשון - כדי לפגוש אותי שוב, אהיה באזור חייזרים, שעבר בהמון מקומות, ובמיוחד ליד כוכבים. זה היה מוזר. חשבתי: ליד כוכבים, זה בחלל. אבל אין שם חייזרים! איפה יש חייזרים בעולם המיקמק?! כן! המטאור! המינימיקים הם כמו חייזרים, וכדי להגיע הם עברו בחלל ליד כוכבים!
פרק 3
זה אכן היה במטאור. הרמז השני היה: אני ליד מקום, חשוך ואפל, וכדי להגיע למקום האחרון, עלייך למהר.
מקום חשוך ואפל, זה ביוב, אבל אין מה למהר. אני אמורה לצאת למשהו שיש לו זמן מוגבל. למשל כמו: האי! כן זה יהיה שם! מקום חשוך ואפל, וכדי לעלות על הספינה-עליי למהר! מיד רצתי לאי. כמובן שכבר ידעתי, שבטח כולם שלחו סרטונים חוץ ממני.. לא נורא! עליתי על הספינה ופגשתי את ההולוגרמה של שוף הינשוף. היה כתוב : את כבר קרובה, ובקרוב תגיעי, אבל עכשיו אנו במקום עמוק וצלול, שבור וישן, אבל אוצרות רבים-יש שם! אני קרובה, והם במקום עמוק, וצלול זה המילה לצלול אז אני מניחה שאני צריכה לצלול, ושבור וישן, זאת ספינה אז זאת תהיה בספינה שבקרקעית. בשיעורי השחייה קיבלתי 100 אז קפצתי למים ונכנסתי לשם. ונחשו את מי ראיתי...
פרק 4
שלושת השופטים! ורק אז שמתי לב שאני מלצלמת עדיין את הסרטון ושהוא עולה לקבוצה ותוך כדי הם מסתכלים. הם אלה שתיחמנו אותי! כמובן שכעסתי. אבל הכי חשוב היה שמצאתי את המזוודה... כשהחזרתי אותה לדרגה 9, לחצתי על המזוודה והופתעתי לגלות שזה פרס חד פעמי- מקום ראשון בתחרות! אבל זה לא ממש היה הגיוני, אין כזה פרס. ואז אוכזבתי לשמוע את צליל השעון המעורר! כל זה היה רק חלום?! אוף! כשהגעתי לבית ספר באמת חילקו פלאיירים. כשצילמתי את הסרטון, הוספתי את כל היצירות שהכנתי ואת הסיפורים והשירים שכתבתי. אחריי הרבה זמן, לא הופתעתי לגלות שאני מקום ראשון. חייכתי אבל בפנים הייתי עצובה. בטח שהייתי רוצה שזה יהיה אמיתי! הרפתקה כזאת לא עוברים כל יום... ואז היה לי רעיון מבריק!
פרק 5
הרפתקה כזאת לא עוברים בכל יום, וגם לא בכל מקום-אבל במיקמק כן! החלטתי לצלם סרט על כל מה שקרה. הוא אכן הצליח וקיבל צפיות ותגובות רבות! אחריי שכל בית ספרי שמע על הסרט-הם החליטו להכין תחרות סרטים בית ספרית שקרויה על השם שלי-זאת אומרת של המיקמקית שלי : ) "תחרות סרטים קטארה" חח, שם מגניב... אחריי זה, כשהייתי כבר בדרך למיטה, צלצל הטלפון. "הלו?" שאלתי. "שלום, מדברים ממיקפה. את זכית בפרס יום הולדת במיקפה אם כל החברים!" "רק שנייה." כיסיתי את הטלפון וצעקתי בכל הכוח: "ישששששששששששששששששששש!" "אממ, תוכלו להתקשר מחר כדי שנתאם פרטים?" שאלתי. "בוודאי. להתראות." הם השיבו.
פרק 6
בבוקר אחריי שהלכתי לבית הספר, סיפרתי לכל הכיתה על הזכייה המרגשת של המיקפה - ושכולם מוזמנים! אחריי בערך שבועיים הלכתי למיקפה ואז שמתי לב לשתי ילדות ששיחקו אחת ליד השנייה, אבל לא הכירו זו את זו. הסתכלתי על המסכים שעליכם שיחקו ועל אחד היה כתוב מיקמילי22, ועל השני פתיתונת! זה לא קורה לי! הלכתי אל שתיהן, והן כל כך התרגשו להכיר אותי... גם אני התרגשתי מאוד להכיר אותם. שיחקנו שלושתנו עם הילדות של הכיתה שלי, והבנים התבודדו עם עצמם, אבל אל היה לי אכפת מהם : ) אני פתיתונת ומילי קבענו להיפגש מחר וזה היה כל כך מגניב... זה באמת לא קורה כל יום! בערב- עשיתי שינוי קטן בחדר. כל הדלת שלי הייתה מלאה במגנטים ופוסטרים של מיקמק, המיטה עם מצעים של מיקמק, הארון עם בגדים של מיקמק, הטלפון עם כיסוי של מיקמק, והכל פשוט היה ממוקמק! היה חסר רק דבר אחד....
פרק 7
כעבור יום נרשמתי לחוג בנייה. הדבר הראשון שבניתי, זה היה כמו מיני באר. כשהגעתי הביתה הנחתי את הבאר על השולחן, ירדתי למטה להביא קיסם וחתיכת נייר קטנה. לקחתי את עט המיקמק שלי, וכתבתי על הנייר "באר המשאלות של מונדו" הדבקתי את הנייר לקיסם ותליתי את השלט על הבאר. אחריי זה לקחתי מטבע, שמתי בבאר ואמרתי "שכל יום יהיה כמו אתמול." וכמובן שזה התגשם! כל הזמן פגשתי את פתיתונת ומילי ושיחקנו יחד, והייתי זוכה בהמון פרסים! אבל היום-אני כבר בוגרת, ופחות משחקת במיקמק, אבל עדיין אני אוהבת את זה נורא! ואני נהנית עם כל החברים שלי, גם עם האמיתיים, וגם עם המיקמקיים... : )
סוף : )
נ.ב
הינכם צריכים לדעת שהסיפור אינו אמיתי. ותודה לכתבת יעליY שנתנה לי את ההשראה לסיפור הזה.
קטארה4. |
|
