|
סיפור לכתב אורח
|
20/07/2015 |
פרק ראשון: מי האשם?
אותו יום היה מיזוג אוויר נעים "לא קריר מידי וגם לא חמים מידי" זה היה יום מושלם לטיול בפארק כך חשבה לעצמה נועה כן אבל הכול היה יכול להיות מושלם אם גם חברתה הטובה הילה יכלה להצתרף אליהם לטיול נועה פתאום חשבה למה שלא אזמין את הילה להצתרף אלינו? היא מיד הרימה את שפורפרת הטלפון כשלפתע היא הירגישה ביד מסתורית מושכת אותה באותו רגע היא כבר לא ידעה מה מצפה לה בהמשך....פרק שני: איפה אני: היא הרגישה איך גופה נחלש וקפא במקומו רק רעידות מעטות הרעידו את השקט והיא(נועה)לא הצליחה להפשיר את הסקרנות והפחד שהיה טמון בא עד כה פרק שלישי:איפה הילה?: בסוף הבחנתי(נועה מהסיפור)בשקים חומים בגדלים שונים ושמתי לב שאני בתוך מחסן חשוך למחצה פתאום שמעתי מאחד הסקים רשרושים וצעקות חלושות הלם ליבי בחוזקה למראה השק המתפתל בחוזקה היתי סקרנית ניגשתי אל השק וניסיתי לפתוח אותו ואז לתדהמתי גיליתי..פרק רביעי:מה נמצא שם?ניסיתי בעדינות לפתוח את השק ולהתיר את הקשרים המרובים שנקשרו בו ולאחר שהצלחתי (זה לא היה פשוט כי השק זז והשמיע צרחות אז הבנתי שיש משהו חיי בפנים)ראיתי לתדאמתי את את לא אחרת מאשר..הילה!!צרחתי והורדתי את כיסוי הפה שהדביקו לה חיבקתי אותה בדמעות מרובות אך הילה כאילו לא שמעה רק מבטה הקפוא ופניה העצובות גרמו לליבי להשבר כל כך ריחמתי על הילה וכימעט התעלפתי מרוב תדהמה פניה של הילה היו חוורות כאילו מסע קששה עבר עליה והיא נתקע בתוכו...פרק חמישי ואחרון:הילה מצליחה לדבר ולספר את הסיפור ואני (נועה מהסיפור)מגלה מיהו יצור המסתורין ואיך הגעתי לפה: פתאום לאחר כמה שעות בתוך המחסן התחילה הילה למלמל משהו...מין משהו כזה לא ברור לא מובן אך לא שקט כל כך..שאלתי אותה והיא חזרה לדבר כל כך שמחתי! שאלתי את הילה:הילה יש לך מושג איפה אנחנו? תחילה הילה לא השיבה לי אבל אחר כך הועילה בטובה להתחיל לדבר: הילה קצת גימגמה אבל המשיכה: הכול התחיל כשישבתי בביתי ושיחקתי במחשב ולאחר מיכן התכוננו לצאת לאכול בחוץ כמו שאנחנו אוהבים... הלכתי לחצר אחת בלי רשות מההורים שלי כשלפתע..איש אחד מטושטש כזה עם מסכה גדולה ומפחידה על פנין וראשו.. צרחתי מפחד אבל זה היה מאוחר מידי האיש הכניס אותי לשק שמריח כמו לחם מעופש והתחלתי להחנק.. מזל שהיה שמה חור קטן שדרקו נשמתי! אני(נועה מהסיפור):אבל איך זה קשור למחסן ולמה הוא צריך לעשות את זה?הילה ענתה בקול חנוק טיפה:הוא הכניס אותי לתוך האופנוע שלו כמו משלוח פיצה וקיפל אותי כמו בייגלה! והרגשתי מלא טילטולים בדרך.. איני יודעת מדוע! בסוף ראינו את האיש שהילה דיברה עלין.. הוא הוריד חלק מהמסכה שכיסתה את פנין וראשו ואני(נועה) הייתי צריכה להסתתר מאחורי כמה שקים.האיש אמר משהו בשפה שלא הכרנו נידמה לי שרוסית או גרמנית. בסוף לקחו את השק שהילה שכבה בה ולהפתעתם הוא היה כבד למדי.. מפני שאני(נועה) וגם הילה מילאנו אותו בעוד כמה שקים רקים...וגם נעלים ישנות! בסוף ראינו מפה ולקחנו אותה ברחנו מידלת אחת שהיתה שם והלחנו לפי המפה עד לביתנו כמובן שלא שמו לב כל כך... ההורים לא שאלו יותר מידי..כמו איפו אתם?היכן היתם? זה הכול! וחיכנו הינו עיפות היות שהדרך הארוכה שהלכנו ונחלצנו מההרפתקאה המשונה עיפה אותנו והעלתה חיוך על שפתותנו ואז ההורים התחילו לדאוג....מרוב שדאגו נפתרנו מעונש סוף! |
|
