הטורנדו הארור - מיקמק קהילה

חנות

מה חדש

קהילה

אפליקציות

מנויים

הורים

עזרה

קהילה - היצירות של נועה8795

נועה8795

הטורנדו הארור

13/08/2015

נוצר על ידי: נועה8795 כל הזכויות שמורות
פרק 1 - התחלה של שנה.
שלום, אני נועה8795. היום עזבתי בית ספר קודם שלי ועברתי לדירה אחרת , ממקמקת. ובכן, אם אני עוברת דירה, אז אני עוברת גם בית ספר. "את בטוחה שאת תסתדרי בבית ספר החדש?" אמא שלי שאלה, "אני יכולה ללכת אתך." היא אמרה. חשבתי על זה, ואני בעצמי לא יודעת היכן בית ספרי החדש נמצא. "טוב" חייכתי אליה. הלכנו לבית הספר, אמא הובילה אותי אל הכיתה, נכנסתי מהכיתה ואמא נפרדה ממני. "שיהיה לך יום טוב נועה!"
פרק 2 - בבית ספר החדש.
"הנה הילדה החדשה!" צהלה המורה. עמדתי במקומי, בקושי זזתי. התביישתי. "בואי, שבי אתנו אנחנו לומדים כרגע את המקצוע מיקמקית-עברית." המורה אמרה. "שבי ליד בטיחיות" הלכתי אל עבר המקום בשורה האחרונה, קראתי לו המקום הנטוש. כי שם, אף אחד באמת לא שם לב אלייך, ובקושי המורה רואה אותך. 'איזה ילד מסוגל לשבת שם?' חשבתי לעצמי.
פרק 3 - מקום נטוש עם ילדה מיוחדת.
אני תמיד חשבתי כך, שמי שיושבת במקום הנטוש, היא ילדה שנהנית לשבת שם, ומי נהנה לשבת לבד? זה בטח ילדה שלא רוצה שידברו אתה, היא רוצה להיות לבד. הנחתי לה בשקט, אבל היה לה מראה קסום. היא הייתה עם צמה לצד, לבושה בשמלה לבנה, בכובע צ'יטוס, בכפפות צ'יטוס, ובצפצפה כחולה בוהקת. "היי" היא אמרה. "היי בטיחיות" אמרתי בביישנות, כי לא נעים לי לא לענות. "תקראי לי בטי" היא חייכה.
פרק 4 - אוי לא..
המורה התחילה ללמד, וכך התחיל השיעור המיקמקי. ראיתי את בטי מציירת בשיעור טורנדו ענקי ומיקמקים עפים אל תוכו. "מה את עושה?" שאלתי בדאגה. "קראתי כתבה במיקמקון, שמיקמק הולך להיהרס בדיוק כך. אני מציירת את מה שבמחשבות שלי, כדי להוציא את העצב." היא לחשה לי, כדי שהמורה לא תשמע. "באיזה תאריך שיערו שזה יקרה?" החזרתי תשובה. "מחר..." היא בכתה, ירד לה דמעה. ביקשתי ממנה להראות לי את המיקמקון שאוכל לקרוא על הכתבה. המורה לא קראה את המיקמקון השבועי ולכן לא עשתה על זה שיעור. היא לא ידעה שזה היום האחרון שלנו.
פרק 5 - אולי זה היום האחרון שלנו?
בהפסקה , אני ובטי דברנו. "מה נוכל לעשות?" בכיתי, "יש לך רעיון?" בטי אמרה בצער. "בואי נעשה את כל מה שחלמנו לעשות אי פעם ולא יכולנו.. נגיד כמו, לנהל עבודה, לעשות מתיחות לאנשים.." עלה הרעיון הזה בראשי. "לא.. אבל מה אם זה לא יהיה הסוף של מיקמק סיטי?" בטיחיות אמרה. "כן.. צודקת." אמרתי, ושתקנו לאורך כל ההפסקה בחיפוש רעיונות להצלת מיקמק סיטי. הו מיקמק סיטי, אם תיעלמי לנו, אנחנו נילחם למענך.
פרק 6 - היום זה היום, הטורנדו בא.
במבזק החדשות אמרו שהיום בשעה חמש בצהריים יהיה טורנדו, אין להם שום פתרון. מיקמק סיטי, פשוט כך תיעלם , בשנייה אחת. הם אמרו שגם מקלטים לא יעזרו, הטורנדו יהרוס הכול. זה יהיה הטורנדו הכי חזק במיקמק סיטי! הלכתי אל ביתה של בטי, לחיות את שעותיי האחרונות עם חברתי החדשה. היא נראית לי מאוד חכמה, ואולי היא כבר מצאה רעיון. לקחתי את חפציי איתי והלכתי אל ביתה של בטי. "היי." היא אמרה בעצב, זו הפעם השנייה שראיתי דמעה זולגת על לחייה.
פרק 7 - פגישה עם בטי.
"היה לי רעיון, בטוח שהוא ישמע מטומטם. את בטח תצחקי עליי.. אני לא יודעת אם לספר או לא." בטי אמרה. "ברור שלא אצחק עלייך! כל רעיון זה יהיה טוב! אז תספרי אותו לפניי שנאכל על ידי טורנדו קטלני!" אמרתי בעצבים, שהיא לא סיפרה את זה קודם.. "נועה, למה את כועסת? הרעיון הזה עלה לי רק לפני שעה, ולא היה לי סוללה בטלפון להתקשר אלייך.." היא אמרה. "טוב, אני סולחת לך. לפחות יש לך רעיון, יאללה בטי תגלי אותו!"
פרק 8 - רעיון טוב או לא?
"חשבתי אולי, לעצור את הטורנדו בעזרת שואב ענקי, שמסוגל לשאוב גם טורנדו בגודל ענק." בטי אמרה בחשש שהרעיון שלה לא טוב. "זה לא נשמע כל כך רעיון טוב." אמרתי באנחה. "ידעתי שזה מטומטם. אבל כרגע זה הרעיון היחיד שיש! כל העיר תלויה בנו! נועה, בבקשה!" בטי אמרה, כאילו שאני תלויה באמת בכל העיר. "טוב.. מקווה שהעבודה לא תהיה לחינם." אמרתי. "יש! תודה" היא חיבקה אותי. התחלנו לעבוד, אבל לא ידענו איך שואב אבק רגיל פועל באמת, ביקשנו מההורים של בטי לפרק את השואב אבק. אמרנו גם שזה למען הצלת העולם מהטורנדו, והתחלנו לבנות. לקחנו חומרים מהשואב אבק הרגיל והתחלנו לבנות.
פרק 9 - שואב אבק או שואב טורנדו?
"עכשיו השעה 4:30! וב5:00 הטורנדו הורס את מיקמק סיטי!" אמרתי בדאגה. "אל תדאגי, 10 דקות לסיום." המשכנו לבנות, עשינו לשואב גודל עוצמתי, שיהיה לו מקום להכניס את כל הטורנדו בפנים. "סיימנו!" בטי אמרה באנחה. "יופי, בואי נצא החוצה לשאוב את הטורנדו!" לקחנו את השואב אבק, (כמובן שעכשיו הוא כבר לא שואב אבק, הוא שואב טורנדו.) שאבנו את כל הטורנדו בלחיצה על כפתור ענק אדום. כל מיקמק סיטי הריעה לנו, "מיקצוין! הריעו לבטיחיות ולנועה!" ראש העיר אמר, ואני ובטי חייכנו חיוכים גדולים. מסמיקות מרוב אהבת המיקמקים כלפינו.
פרק 10 - סיום מיקצויין!
אני ובטי התיישבנו בביתה, ושיחקנו. "יום מהנה או לא? גם השגנו תהילה וגם הצלנו את מיקמק סיטי." אמרתי בחיוך. היא חייכה בחזרה, ואז אמא הגיעה. "כל הכבוד לכם, אתם מיק-מדהימות! הצלתם את מיקמק סיטי בקלי קלות, אני גאה בכם." אמא אמרה בגאווה. הסמקתי, ואמא לקחה אותי הביתה. מאז אני ובטיחיות נהינו החברות הכי טובות בעולם. וגם זכינו לתהילה גדולה בעולם המיקמק, וכך הסתיים הסיפור.
נ.ב - הסיפור מוקדש לבטיחיות :)