|
המסע אל המינימיקים האבודים- סיפור לכתב אורח
|
22/08/2015 |
פרק 1- זה היה יום ראשון, ישבנו לנו בגינה, אני, והאחיות שלי טופי2433 ו1שרונה6. בכלל לא ציפינו שזה יהיה שבוע לא רגיל. ידענו שביום שלישי יש מסיבת יום הולדת למינימיקית של השכנה שלנו, הילר. החלטנו שניכנס הביתה, נתארגן, ניקח את המינימיקים שלנו, ונצא לקנות להילר מתנה. לאחר שהתארגנו, הלכנו למלונות של המינימיקים שלנו בגינה הקדמית. אבל לא היה שם אף אחד.
פרק 2- חיפשנו אותם בכל הגינה, עד ששרונה ראתה שהדלת של הגדר פתוחה. מיד הבנו שהם ברחו. מהרנו לצאת החוצה מהגינה עד שפתאום באה אלינו טופז, השכנה שלנו שלמינימיקית שלה, הילר, יש יום הולדת. "היי! הנה ההזמנה ליום ההולדת של הילר! אני יודעת שכבר הבאתי הזמנה, אבל דחיתי את יום ההולדת ליום שישי." "וואו, תודה. ההזמנה יפה מאוד." אמרה טופי. "טוב, ביוש, אני חייבת ללכת לחלק לעוד ילדים בשכונה את ההזמנות." "להתראות!" אמרנו כולנו פה אחד. מיהרנו לפארק המינימיקים, כנראה שם הם יכלו להיות. היו שם לפחות עשרה מינימיקים שהיו עם הבעלים שלהם. לא מצאנו אותם שם. רצנו לחנות המינימיקים, ועלינו לפארק השעשועים שיש למעלה. שם היו רק המינימיקים שגרים בשכונה הקרובה לפארק. לא ידענו מה לעשות. שרונה נכנסה ללחץ, ואמרה:" אני מפחדת, אם מישהו מצא אותם ולקח אותם?" "אל תדאגי! אנחנו נמצא אותם!" הרגיעה אותה טופי. "טוב, עכשיו בואו נתקשר למיק-משטרה, אבל ליחידת החיפוש." אמרה שרונה. "לא לקחתי איתי תיק וטלפון." אמרה טופי. "אני אתקשר," אמרתי. "אבל בואו נעשה את זה מהר כדי שההורים לא יכעסו עלינו בגלל שלא היינו אחראיות." כעבור כמה דקות יחידת החיפוש יצאה לחפש את שלושת המינימיקים האבודים, ופרסמו עלונים שלהם בכל העיר. על כל דלת, עמוד או מכונית. אני, שרונה וטופי נכנסו למיקפה ושאלנו אם אפשר לתלות מודעה על דלת הכניסה. עד שפתאום לא האמנו מה ראינו.
פרק 3- ראינו את מנהלת המיקפה לוקחת שני ארגזים מלאים במינימיקים מהשכונה. אבל כשטופז נכנסה פורצת בבכי למיקפה, זה הסיח את דעתנו. שאלנו אותה, פה אחד, מה קרה. היא אמרה שהגדר של הגינה שלה הייתה פתוחה ושהילר לא הייתה במלונה שלה. היא אמרה שהיא חושבת שהילר ברחה. הרגשתי שמשהו פה לא כשורה. שרונה אמרה לטופז ששלושתנו ראינו את מנהלת המיקפה מכניסה שני ארגזים למטבח של המיקפה. אני המשכתי את שרונה, ואמרתי לה שהרגשנו שהם מצאו את המינימיקים ושמרו אותם במקום חמים ובטוח, עד שהם יפרסמו עלונים וישאלו מי איבד מינימיק. גם לא פספסתי את הפרט הקטן הזה שאומר שהיו בארגזים מינימיקים שהם רק מהשכונה. אמרתי לה שחייבים להיות שם המינימיקים שלנו. טופז הפסיקה לבכות, ואמרה לנו שכדאי שניגש אליהם, ונבקש את שני הארגזים, ונחזיר למיקמקים שבשכונה שלנו את המינימיקים. "טוב, ניגש אליהם ונבקש את שניהם. אתן בטוחות?" שאלתי. "כן!" אמרו טופי וטופז, "למה לא?" "שרונה, את בטוחה?" "אני די שלמה עם זה." ענתה שרונה. "טוב." עניתי. בזמן ששרונה עמדה לדפוק על דלת המטבח, שמענו משהו. שמענו קול שאומר:" קחו את המינימיקים שחטפנו, וטפלו בהם עד שהם יתקרבו אליכם, וידעו שמותר לסמוך עליכם. אחר כך, אנחנו ניקח אותם ונשאיר אותם ביער. ממש מסוכן שם, אין סיכוי שישרדו. ככה כל המינימיקים יכחדו מעולם המיקמק!"
פרק 4- לא האמנו למשמע אוזנינו. כל אחת ניסתה לחשוב: 'למה שמישהו ישנא מינימיקים?' עד שהגענו למסקנה שזאת הייתה מיקיאוולי! הכול הוביל להכל! מיקיאוולי רוצה להכחיד את המינימיקים מהעולם! מהרנו לעלות לספריה. כשהיינו שם, אמרנו לספרנית את מה שמיקיאוולי תכננה עם הטבחים של המיקפה. הספרנית אמרה שהיא בעד מיקיאוולי, ולא האמנו. הספרנית הולי נחמדה מאוד, למה שתרצה להכחיד את המינימיקים מהעולם? אני, שרונה, טופי וטופז לרגע הרגשנו שרק אנחנו לא בעד מיקיאוולי. זה יהיה נורא! אם היא התחילה מהשכונה שלנו, אז היא תמשיך לכל אזור המגורים ולשכונות! המינימיקים יכחדו מהעולם! לא ידענו מה לעשות. הרגשנו שהיינו חייבות להתקשר למיק-שטרה, אבל פתאום התחיל לרדת גשם רועש וסוער במיוחד. הסופה השתוללה לה בחוץ אבל אנחנו נותרנו מוגנות במיקפה. "אין מצב שאנחנו מתקשרות למשטרה!" אמרה טופי בזמן שהתכרבלנו בצעיפים ובמעילים שלנו על הספה במיקפה. "למה לא?" שאלה שרונה. "כי אם אנחנו נספר להם, לא יהיה להם מה לעשות בעד זה! אנחנו צריכות להציל את המינימיקים וזהו!" "יש משהו בדברייך," אמרה טופז "אני בעד טופי!" "ובכן, אני לא! זו משימה מסוכנת, מפחידה ומסכנת חיים, בקיצור, משימה שלא מתאימה לילדות בנות 10! אנחנו קטנות מדי בשביל זה! צריך להשאיר את זה למשטרה, כדי שאנחנו לא נסתכן, ונסתבך. לכו תדעו עוד כמה תומכים יש למיקיאוולי, וגם בהתחשב בעובדה שהיא ראש העיר! דניאל, את איתי?" "אני לא יודעת," היססתי. "אני חושבת ששרונה נשמעה משכנעת מאוד, אבל אני חושבת שהמשטרה גם לא תאמין כבר. אני החלטתי- אני עם שרונה!" "טוב, אז כל שתי ילדות יתפצלו לדרך שלהן!" אמרה טופז. "מחר ניפגש בפארק בשעה 10:00 (עשר בבוקר), וכל שתי ילדות יראו את התכנית שלהן איך להשיג את המינימיקים!"
עשר בבוקר, בפארק:
פרק 5- אתמול בלילה טופי הלכה לישון אצל טופז, כדי שהן יחשבו על הרעיון והתכנית להשגתם. כשכל זוג ילדות הראו את התכנית שלהן, הבנו שצריך לערב עוד גורמים. סיפרנו לכל ילד בשכונה שיש לו מינימיק על המזימה המרשעת. התאספו די מספיק ילדים כדי לחולל מהומה. היינו כ-30 ילדים בערך. לא האמנו שנצליח ככה! כל הילדים הלכו לעירייה. כשנכנסנו, ראינו את מיקיאוולי מדברת עם שני הטבחים, איתם היא דיברה אתמול. שתבינו, לא רצינו לערב בזה את ההורים שלנו. אחרת, היינו מסתבכות, ומסבכות. כשנכנסנו, ראינו את מיקיאוולי בודקת מסמכים שלה. שרונה הסבירה לה ששמענו את התכנית, ושזה לא מקובל. דרשנו שתחזיר לנו את המינימיקים שלנו.
פרק 6- מיקיאוולי אמרה לנו:" אני לא חייבת לכם דין וחשבון למה עשיתי את זה, ואני אפילו לא מחויבת להשיב לכם את המינימיקים מהמקום הזה..." מיקיאוולי הפסיקה לדבר. "מאיזה מקום?!" שאלה ילדה שגרה בסוף השכונה. "אני לא אגלה. סיפרתי לכם יותר מדי..."
כשיצאנו מהעירייה, הלכנו לפארק וישבנו שם על החול. חשבנו מה אפשר לעשות. "רגע אחד!" אמרה שרונה. "אני זוכרת ששמענו את מיקיאוולי אומרת:" קחו אותם ליער והשאירו אותם שם.' הם כנראה ביער!" ,רעיון גאוני, שרונה!" אני וטופי אמרנו. טופז אמרה כן בהיסוס.
פרק 7- הלכנו ליערות מיקמק. ראינו שם שני טבחים שבדיוק יצאו מחנות הקסמים. התחבאנו מאחורי השלט:" יערות מיקמק." ראינו אותם עם שני הארגזים, והמינימיקים המסכנים היו שם. המינימיקים של כל אחד ואחת בשכונה היו שם. אני כל-כך כעסתי, שרציתי לשבור את השלט ולהתנפל על שני הטבחים. שרונה, טופי וטופז עצרו אותי. יחד עם עשרים ושבעה הילדים מהשכונה היינו כמות גדולה של ילדים. ראינו אותם מכניסים את הארגזים בכעס למכונית מסתורית אחת. היינו בהלם. עקבנו אחרי המכונית, שהובילה עד לעירייה. הבנו שמיקיאוולי קראה להם. בזמן שחיכינו עד שהם ייצאו, עלו בראשי מחשבות. 'אולי מיקיאוולי גילתה שמישהו עלה עליהם?' 'או שאולי הם עכשיו מתעללים במינימיקים שם בפנים?' 'האם הם יקחו אותם למקום מסוכן מאוד למינימיקים כמו... כמו... הר הגעש!' "אוי לא! אם הם יקחו אותם להר הגעש?!" שאלתי את כולם. כולם היו המומים, והתחילו להיכנס ללחץ. אמרתי להם:" היי, נסו להירגע! הם יצאו עכשיו ונכנסו למכונית! בואו נעקוב אחריהם!" עקבנו אחריהם עד שהגענו לאי. הם העמיסו על עגלה את שני הארגזים. אנחנו התחבאנו במערה והסתכלנו בזהירות רבה מהכניסה. וגם כי התחיל ישר לרדת גשם. את העגלה הם לקחו לספינה שצריכה לצאת עוד שתי דקות. החלטנו לרוץ מהר לחנות הקסמים. פתרנו את החידה של שוף הינשוף, ומיהרנו אל קניון הצוללת. שם קנינו רפסודה דיי גדולה עם כל הכסף. מיהרנו אל האי, והספינה בדיוק יצאה. כולנו עלינו במהרה על הרפסודה, ושטנו לכיוון הספינה.
פרק 8- אנחנו שטנו בעקבותיהם. הסערה רק הלכה והחמירה! לאחר שהתעייפנו להושיט את הרפסודה עם ידינו ורגלינו, וגם כי היה לנו כבר קר, אז קשרנו את עצמנו עם הצעיפים של הבנות לספינה של מיקמק (הספינה בה היו שני הטבחים ושני הארגזים עם המינימיקים). "נו, אתה כבר זורק אותם ללב הים? אני אקח את הארגז הזה, ואתה את זה! עוד כעשר דקות נגיע ללב ים, שם נזרוק אותם! תתכונן!" שמענו את אחד הטבחים אומר זאת. נבהלנו ברמה שאין לתאר. המינימיקים שלנו עומדים לטבוע בלב ים! לא האמנו! "מהר, תביאו לי צעיף אחד!" אמר שי, שהמינימיקית של אחותו הקטנה נמצאת שם. נתנו לו צעיף. הוא טיפס עליו עד אשר הגיע לספינה. כולנו עשינו כך. לקחנו בזהירות רבה את המינימיקים עד ש...
פרק 9- הספינה התהפכה! כולנו עמדנו לטבוע! משכנו את הארגזים של המינימיקים עם עשרה צעיפים, וניסינו לשחות לרפסודה. שי הקדים את כולם ולא עזר עם הארגזים כדי לטפוס את הרפסודה. כשהוא תפס אותה, הוא לקח אותה אלינו. לכולם היה קר, כולם היו רעבים ומותשים, אך בכל זאת המשיכו עם המשימה עד הסוף! עלינו על הרפסודה ובדקנו שכל המינימיקים שם. המינימיק של טופי היה המינימיק היחיד שלא היה שם. לא ידענו מה לעשות! ראינו את שני הטבחים אוחזים בספינה וטבח אחד החזיק ביד השנייה שלו את המינימיק של טופי. היינו בהלם. "אני שוחה לשם"! "לא! זה מסוכן!" אמרו שרונה וטופז. "אני בא איתה!" אמר שי. שניהם שחו לשם ונאבקו טבחים. עוד חמישה עשר ילדים ובהם אני, שרונה וטופז נכללות, שחינו לשם כדי לעזור, ושלושה עשר הילדים שנותרו ברפסודה, שמרו על המינימיקים. הצלחנו להחזיר את המינימיק של טופי.
פרק 10- תאמינו או לא, גם לקחנו אתנו את הטבחים. לא יכולנו להשאיר אותם שם. כשחזרנו הם התנצלו, והמשטרה הסגירה את מיקיאוולי. זה היה שבוע מטורף! בגלל שהיה יום שישי, אז הלכנו בערב כולנו לבית של טופז, לחגוג להילר.
סוף! |
|
