פעם אחת זואי רבה עם מקס ושניהם לא דיברו ימים. היה לזואי ומקס בית עץ קטן ונחמד באמצע חורשת עצים. לילה אחד זואי ניזכרה ששכחה את הספר למה בנות תמיד צודקות בבית העץ. זואי החליטה ללכת לבית העץ ולקחת את הספר. זואי הלכה בחושך זמן רב ולבסוף מצאה את בית העץ ולקחה את הספר. "אוי, כבר 12:00, אני חייבת לחזור הביתה." זואי התחילה ללכת וראתה שהיא לא זוכרת את הדרך! זואי התיישבה והתחילה לבכות. היא בכתה כחצי שעה ולפתע שמעה רעש מהשיחים. "מיי זההה??" אמרה בקול רועד. "היי! זואי! מה את עושה כאן?" שמעה זואי וראתה לפתע את מקס. "מקס!!" קראה זואי וחיבקה אותו. "באתי להביא לך את הספר ששכחת כאן." אמר מקס "מה את עושה כאן?" זואי סיפרה למקס מה קרה והם השלימו. "טוב, עדיין אנחנו אבודים." אמרה זואי. "אני יודע את הדרך!" ענה לה מקס. זואי ומקס חזרו לביתם ומאז הם החברים הכי טובים...