|
"דארמינאס" - מאת: 82גרייס (חלק 2)
|
12/09/2015 |
דארמינאס, חלק 2
פרק 3: דרישות
נאטי הצליח להרגיע את אמיראל ומאשה. לאחר השיחה של אבא עם המשטרה, הם חוזרים הביתה כדי להראות לשוטרים את הבית ההרוס.
רק אז הם שמו לב הזו לא הייתה חתיכת מתכת ענקית, זו הייתה חללית חייזרים. זו הייתה הצורה שלה.
כמעט כל העיר התאספה סביב הבית בסקרנות. היה רעש גדול.
נשמעה חריקה חזקה של דלת נפתחת. זו באמת הייתה דלת נפתחת, הדלת של ספינת החלל שנחתה על הבית. לוריטו יצא מהחללית.
אף אחד לא ידע מה הוא ראה. הדבר הראשון שעלה להם בראש; חייזרים. כן, הם אמיתיים. "הקשיבו תושבי כדור הארץ, שמי הוא לוריטו, ומעכשיו אתם תקראו לי המלך לוריטו! אנחנו באנו מכוכב ששמו הוא 'דארמינאס', או איך שאתם קוראים לנו 'חייזרים'. המטרה שלנו היא להשתלט על כדור הארץ!" צעק לוריטו על תושבי מיקמק סיטי. הוא המשיך: "יש בתוכי כוח שלאף חייזר אין, אני קורא לו 'הכוח הלוהט'. מעתה והלאה, כולכם תהיו עבדים שלי, אם מישהו יתנגד, אני אשתמש נגדו ב'כוח הלוהט' שלי!"
נאטי הרגיש סחרחורת, וצבט את עצמו כדי לבדוק שהוא לא חולם. לוריטו לא גמר: "אני רוצה שכל הבנאים בעיר הזאת יבנו לי טירה גדולה ופסל גדול בצורה שלי! אני רוצה שכל הילדים והתינוקות יישמרו בחדר ענק שהבנאים ייבנו להם, אני רוצה שכל אחד יקרא לי 'מלך כדור הארץ' ויספקו את רצוני, אני רוצה שכל אחד בעיר הזאת יחיה מעכשיו במבנה גדול שיעמוד מול הטירה שלי והחייזרים שלי ישמרו עליכם טוב טוב שלא תנסו לברוח. אם משהו אחד מהפקודות שלי לא ילך כראוי אני אשרוף למוות את מי שגרם לכך בעזרת 'הכוח הלוהט' שלי!"
פרק 4: הדרישות
לוריטו ירד אל הקרקע ואחריו עוד 100 חייזרים בערך. הוא צעד מול כולם ושם לב לנאטי. הוא ניגש אליו והיה שקט מוחלט, אף אחד אפילו לא העז להוציא מילה. "אתה מוצא חן בעיני," אמר לוריטו, "אני דורש ממך להיות העוזר האישי שלי." מלרין ניגש אל לוריטו ואמר לו: "אבל אני העוזר האישי שלך." לוריטו ענה: אז אתה מפוטר. מעכשיו שמך יהיה 294." נאטי שאל אותו: "למה אתה רוצה שיקראו לו '294'?" "בכוכב דארמינאס קוראים לכולם בשמות, כך החלטתי." נאטי אמר: "רגע, אם חוץ ממך יש 294 חייזרים, למה אתם צריכים גם את כוכב דארמינאס וגם את כדור הארץ?! במיקמק סיטי יש שמונה מליון מיקמקים!" לוריטו ענה לו: "זה מכיוון שאני רוצה שכל כוכב בגלקסיה יהיה שלי!" נאטי ענה לו בחזרה: "יש לך את כוכב דארמינאס וזה מספיק! וחוץ מזה, אנחנו לא בשואה! זה לא נעים שקוראים למישהו במספר ולא בשם הפרטי שלו!" "נאטי, מספיק. אל תסתכן." לחש לו אבא. "אני מוכן למות, לא אכפת לי, העיקר שיבין את מה שהוא עושה." ענה לו נאטי בחזרה. לוריטו צעק: "68, 130, תפסו אותו וכלאו אותו בחללית!" שני חייזרים באו, תפסו את נאטי והכניסו אותו לתוך החללית. נאטי שמע את נעילת הדלת. אבא רץ לעבר החללית כשאמיראל ומאשה בזרועותיו, והתחיל להיאבק בכוח בדלת ולצעוק. נאטי היה בלחץ, כמובן, אבל אז ראה על הדלת מין לוח קוד גדול עם סימנים לא מובנים. שלוש שורות אותיות לרוך ושלוש אותיות לרוחב, הוא הבין שזהו הקוד לפתיחת הדלת! אבל הבעיה ברורה, הוא יודע את הקוד. הוא היה מיואש. הוא חשב לעצמו, 'מעניין למה הוא הכניס אותי לפה ולא ניסה לשרוף אותי'. הוא שמע את הדלת נפתחת. זה היה לוריטו. לוריטו סגר את הדלת ליתר ביטחון שנאטי לא יברח ואמר: "שמע, ילד, מעכשיו אתה תהיה העוזר האישי שלי אם תרצה או לא תרצה. בזמן שתושבי כדור הארץ בונים את הטירה שלי, אתה תישאר פה. אני סומך עליך שלא תנסה לברוח." נאטי חשב שזה יהיה כבר הסוף. הוא התייאש והסכים לדבריו. לוריטו יצא מדלת החללית ונעל את הדלת. |
|
