קהילה - היצירות של 82גרייס
|
|
|
|
|
״דארמינאס״ - מאת: 82גרייס (חלק 3)
|
13/09/2015 |
פרק 5: הפלישה זו רק ההתחלה
נאטי שם לב לחלון גדול שנמצא מעל ללוח הבקרה שבאמצעותו מטיסים את החללית. נאטי חשב שאם הוא יצליח לשבור את החלון כדי שיוכל לברוח. החלון נראה אטום, נראה כאילו אי אפשר לשבור אותו, אבל תמיד יש תקווה.
הוא דפק בחוזקה על החלון, אבל הוא היה אטום. הוא ניסה עוד כמה פעמים, אבל לבסוף ויתר. הוא ראה על הדלת לוח קוד סודי, כמו של כספת. הוא הבין שבשביל לפתוח את הדלת צריך קוד.
הוא ניסה מלא קודים מאולתרים אבל לא הצליח. 'אולי יש רמז לקוד הסודי בלוח הבקרה,' חשב לעצמו. נאטי. הוא רץ אל לוח הבקרה אלב בדרך לא שם לב למדף עם ספרים שהפיל בטעות שהיה מוחובר לקיר החללית.
'כדאי שאני אחזיר את זה,' חשב. הוא הרים את אחד הספרים, אבל ראה שעל הקיר מעל המדף היה חרוט: ״הקוד הסודי: 775490״ הוא פתאום קלט שהמדף והספרים צריכים להסוות את הקוד הסודי והוא חרוט שם ליתר ביטחון שלוריטו ישכח את הקוד!
נאטי הלך אל הלוח של הקוד הסודי והקליד את הקוד. הדלת נפתחה, נאטי הסתכל שאף אחד לא רואה אותו בורח. אף אחד לא היה שם, אז הוא התחיל לרוץ במיקמק סיטי לחפש את כולם.
הוא רץ לעבר בית העירייה וראה את לוריטו מדבר עם אדריכל ובידיהם בריסטול ענק והוא מיד הבין שהם מתכננים את הטירה של לוריטו. נאטי ניגש אליו וצעק: ״איפה כולם?! מה עשית להם?!״ לוריטו ענה: ״איך יצאת מהחללית?!״ נאטי ענה לו בחזרה: ״מה זה משנה?! איפה כל המיקמקים בעיר?!״ ״בבתים שלהם! הם נמצאים שם עד שהבנאים יסיימו לבנות את הטירה שלי! אולי אי אפשר לסמוך עליך, 17! 86! קחו אותו למקום של כל הילדים!״ שני חייזרים הופיעו ולקחו את נאטי אל תוך בית העירייה ולוריטו התלווה אליהם. הם פתחו את דלתות העירייה ונאטי ראה אלפי ילדים מצטופפים בני שבע עד 18. לוריטו צעק להם: ״אל תזוזו! מי שיזוז אני אשרוף אותו!״ לוריטו לחש לנאטי: ״אלה עשירית מהילדים של העיר שלכם. כל השאר בבתים שלהם, תגיד תודה שאני כולא אותך פה ולא שורף אותך למוות.״ לוריטו ושני החייזרים יצאו מבית העירייה.
תחשבו שיש שתי קומות ומרתף בבית העירייה וכל אלפי הילדים האלה ממלאים אותם והם רק עשירית מכל הילדים במיקמק סיטי!
״ברוך הבא,״ אמר ילד בן 10. ״אתם לא חושבים שזה מוגזם?״ שאל נאטי, ״זו העיר שלנו ולא ניתן לאף אחד לקחת לנו אותה!״ ״פתאום הופיע אחותו לוסיאנה ואמרה: ״אבל הוא ישרוף את כולנו! הפלישה זו רק ההתחלה!״
פרק 6: תוכנית
״אסור לנו לתת ללוריטו להשתלט על העיר שלנו! אלה או אנחנו או הוא! אנחנו חייבים להילחם כדי שתהיה לנו עיר!״ אמר נאטי. אותו ילד בן 10 אמר: ״איך נעשה זאת בדיוק? הוא יכול לשרוף את כולנו...״ נאטי ענה לו: ״הם רק 295 חייזרים ורק לאחד מהם יש את הכוח הזה! אנחנו אלפי ילדים ואם נתכנן תוכנית נצליח לקבל את העיר שלנו בחזרה!״ תלמיד אחד שנאטי זיהה מיד ששמו הוא אביגר, התלמיד שמתעלל תמיד בנאטי אמר: ״מיה יש לך?! אין לך אפילו אומץ לתת למישהו אגרוף!״ נאטי אמר: ״אני עוד אראה לך! אנחנו עושים תוכנית וזהו!״
התוכנית הייתה כזאת: כל ילדי בית הספר התיכון שלומדים בחוג מלחמות קרני לייזר יצאו מבית העירייה ובכל פעם שלוריטו ינסה לשרוף מישהו הם ינסו להתחמק בזכות הניסיון הרב שלהם במלחמות לייזר. בזמן שהם יסיחו את דעתו, כל התלמידים בבית הספר היסודי שלומדים קראטה וקרובים לקבל חגורות שחורות יתקיפו את לוריטו בלי שהוא ישים לב. הם ימשיכו להכות אותו ולא יתנו לו לשרוף אותם בזמן שכל הילדים שנוהגים לשחק במשחקי כדור לפחות פעם בשבוע יביאו את הארון של המיקמקונים ויכניסו אליו את לוריטו לאחר שכל הילדים שיש להם צעיפים יקשרו אותו בחוזקה עם הצעיפים שלהם כדי שלא ישתמש בכוח שלו כדי לשרוף את הארון ולהשתחרר.
פרק 7: המלחמה
כמה ילדים בני 16 שלומדים בחוג קרני לייזר יצאו מחוץ לבית העירייה. אחת אמרה: ״היי, לוריטו, בוא נראה אותך!״ לוריטו התעצבן ופלט עליה אש משתי ידיו. למזלה היא הצליחה להתחמק. הוא פלט את האש על ילד אחר שגם הצליח להתחמק. כל מי שהיה בחוץ היה בחוג קרני לייזר, בדיוק כמו שהיה בתוכנית. בערך חמישה ילדים בני 13 יצאו מבית העירייה ותקפו את לוריטו. הם החזיקו בידו כדי שלא יהרוג אותם עם כוחות האש. לאחר מכן, שלושה חייזרים ניסו לנתק את הילדים מלוריטו. זה היה קשה, במדובר פה בעניין של חיים ומוות. נאטי יצא מבית העירייה והחטיף לחייזרים אגרופים. מיד הוא נזכר במה שאביגר אמר לו קודם: ״אין לך אומץ להחטיף למישהו אגרוף!״ זו הייתה ההזדמנות להוכיח לאביגר שהוא כן מיוחד. שני החייזרים ברחו והחייזרים האחרים פחדו מנאטי, אז ברחו גם הם. נאטי אמר למצטייני הקראטה: ״עוד מאמץ קטן! אל תתנו לו להתרומם! עוד מעט השאר באים עם הארון והצעיפים!״ לאחר חמש דקות שתלמידי הקראטה ממשיכים לשמור על לוריטו שלא יתרומם, התלמידים עדיין לא הגיעו עם הארון. תלמידי הקראטה התעייפו, אבל עדיין החזיקו אותו. הם צריכים שתהיה להם עיר! נאטי נכנס אל בית העירייה וניגש אל המרתף. הוא ראה שהתלמידים לא מצליחים לדחוף את הארון לעבר המדרגות, ביניהם היה אביגר. הילדים התחילו לריב ביניהם בגלל שהם לא משתפים פעולה. נאטי אמר: ״די לריב! אביגר, תחזיק את הארון למטה בצד שמאל, ירדן, תחזיקי את הארון למטה בצד ימין, שרונה, תחזיקי את הארון לאורך בצד ימין, ג'קי, תחזיק את הארון לאורך בצד שמאל, דוד, תחזיק את הארון למעלה בצד שמאל ואני אחזיק אותו בצד שמאל! זה מה שהם עשו והתחילו לעלות במדרגות לאט. הם הצליחו לצאת מהמרתף וכשהם הלכו עם הארון לכיוון היציאה, הוא אמר, צעיפים, לפעול! שבעה ילדים בעלי מעיפים קשרו את הצעיפים אחד אל השני ויצאו יחד איתם. ילדי הקראטה כבר היו מותשים להחזיק את לוריטו צמוד לרצפה כל כך הרבה זמן. הם הניחו את הארון, קשרו את לוריטו עם הצעיפים ודחפו אותו לארון ונעלו אותו.
הילדים צעקו: ״עשינו את זה! ניצחנו אותם!״ מיד לאחר מכן, כל 294 החייזרים קדו קידה מול נאטי. נאטי אמר: ״עכשיו קחו את המנהיג שלכם ותחזרו לכוכב שלכם.״ ניגש אליו מלרין ואמר לו: ״כל הכבוד לך, הוא השתלט עלינו שנים רבות, אנחנו רוצים להודות לך.״ נאטי אמר: ״אל תודה רק לי, אני רק הפעלתי את התוכנית. תודה לאלפי הילדים שלקחו חלק בזה. עכשיו, תביאו לי מכל גדול מלא מים.״ אביגר שאל: ״מה? למה אתה צריך מים?״ נאטי אמר: ״פשוט תהפביאו לי מכל מחר מים, תסמחו עליי.״ לאחר חמש דקות אביגר הביא לו מכל מלא מים. ״תודה,״ אמר נאטי. נאטי פתח את הארון שבו לוריטו כלוא ושפח עליו את המים. פתאום התחיל לצאת מלא עשן מתוך הארון. לאחר מכן, נאטי שחרר את לוריטו מהארון.
לוריטו הושיט את ידיו על נאטי, אבל לא קרה כלום. הוא ניסה שוב, אבל עדיין לא קרה כלום. כולם הבינו שבזכות מכל המים שנאטי שפך על לוריטו, הוא איבד את כוח האש שלו! זה הרי ברור שאש נכבית ממים!
פרק 8: חוזרים לכוכב דארמינאס
״תחזרו אתה והחייזרים שלך לחללית ואל תחזרו לפה לעולם,״ אמר נאטי. לוריטו הסכים לכך בייאוש. כל הילדים בעיר הלכו אל הבתים של האנשים כדי להגיד להם שזה נגמר. ראש העיר בא לספו את כל 295 החייזרים כדי לוודא שכולם חוזרים אל כוכב דארמינאס. תוך חצי שעה כל תושבי מיקמק סיטי התאספו סביב הבית של נאטי לראות את החללית עוזבת את כדור הארץ אחת ולתמיד.
״294, 295. זהו, כולם בחללית. אתם יכולים להמריא עכשיו!״ אמר ראש העיר. כולם התרחקו מהבית כדי לא להיפגע מהחללית שבדרכה לכוכב דארמינאס.
לאחר כמה ימים, ראש העיר החליט לתקן את הבית של נאטי ושבינתיים הם יגורו במלון על חשבונו. אבא של נאטי, שאולי, אמר לו: ״אני מאוד גאה בך. אם לא היית גר במיקמק סיטי, כולנו היינו אבודים.״ לאחר מכן אבא הושיב את אמיראל ומאשה על הספה ליד לוסיאנה וחיבק את בנו. ״אני מאוד גאה שאתה אחי הגדול,״ אמרה לוסיאנה.
בשביל נאטי ובשביל כל שאר הילדים זו הייתה חוויה שלא תישכח.
סוף! |
|
|
|
|
|
331
|
|
|
|
|
|
|
|
|
13/09/2015 19:53 |
7נופר331 |
2 |
|
כל הכבודדד |
|
|
|
|
|
13/09/2015 16:04 |
7517מיכל |
1 |
שלום לך 82גרייס, אני מעריצה שלך! אפשר להפגש איתך?
אני תמיד בשרת קוקוס בחנות הקסמים:) |
|
|
|
|
|
|
|
