|
החדשה- לכתב אורח או לספר חדש בספריה
|
03/11/2015 |
פרק 1- נועם בבית הספר: נועם התעוררה מוקדם בתחושה שזהו יום חדש בחייה,והיא צדקה: "היום אני עוברת בית ספר" היא חשבה,"היום הכל ישתנה.."
היא הייתה קצת עצובה, כי רק אתמול נפרדה מהחברות הטובות שלה, אופיר ושלי. היא נזכרה איך הן התחבקו חיבוק קבוצתי אחרון לפני שהיא עוזבת,לבית ספר חדש, לחיים חדשים.
זו ממש לא הייתה החלטה שלה, ההורים שלה ראו לא נכון את עולמה וחשבו שהיא מדוכאת ממה שקורה בבית הספר,וכאן הם טעו. נועם קמה והתלבשה כאילו לבית הספר הקודם שלה. היא הכינה כריך, שמה בתיק, ויצאה לבית הספר.
פרק 2- בבית הספר: נועם חצתה את שערי הברזל הגבוהים של בית הספר, והסתכלה לכיוון החצר.
החצר הייתה מלאה ילדים לא מוכרים שמשחקים, בכיתות נמוכות יותר משלה.
אחד מהם ניגש אליה ושאל:" מי את? אף פעם לא ראיתי אותך פה. את חדשה? אני עמי. איך קוראים לך?
נועם ענתה לילד: אני נועם, וכן, אני חדשה, אתה יודע איפה זה כיתה ה 3?"
הילד הצביע לכיוון מסדרון בעל קירות צהובים ואמר: "עוד מעט יש הפסקה, נתראה ליד הברזייה, טוב?"
נועם הנהנה ואמרה: "אם אצליח למצוא אותה.." עמי צחק וחזר אל חבריו שקוראים לו להביא את הכדור.
נועם נכנסה למסדרון וראתה מיד דלת ומעליה שלט: כיתה ה 3. היא נשמה נשימה עמוקה, ונכנסה פנימה.
פרק 3- חבר חדש: נועם נכנסה לכיתה וראתה שורות מסודרות של שולחנות של תלמידים. המורה הסתכלה עליה בחמימות ואמרה בקול מתוק: " את בוודאי החדשה, נועם נכון?"
נועם ענתה בביישנות: "כן, איפה לשבת?"
המורה סרקה את הכיתה ואמרה:" יש מקום שם, את יכולה לשבת לידו."
נועם הסתכלה לכיוון שהצביעה המורה וראתה מיקמק עדין וביישן ולידו מקום פנוי. היא ניגשה למקום הריק והניחה את התיק.
" היי", לחש הילד." אני גיל." נועם הסתכלה ישירות אליו וראתה ניצוץ לא מהעולם הזה בעיניו, כאילו הגורל שלח אותה לכאן רק כדי להביט בו.
היא התחילה להסמיק ומיד הסיטה את מבטה, כדי שלא ישים לב לכך. היא שיחקה אותה קולית ואמרה: " נועם. עברתי לכאן היום."
מיד נשמע צלצול וכולם רצו החוצה להפסקה.
"אז, נדבר?" שאל גיל.
"בטח" ענתה נועם, עדיין מוקסמת.
היא צפתה בגיל יוצא מהכיתה וכאילו משאיר אחריו שובל של זוהר, שפשוט האיר לה את היום.
פרק 4- לא הכל מושלם: נועם יצאה מהכיתה, מהופנטת מפניו של גיל, ופתאום התנגשה בטעות בשלוש בנות, ובראשן, מישהי לא כל כך נחמדה.
כשנועם התאוששה מהחלום שלה מיד אמרה: " מצטערת, לא ראיתי אותך"
הילדה שמולה נועם עמדה הייתה מאי, ומאחוריה כמה בנות מהחבורה שלה. היא מיד צעקה על נועם:" חבל באמת! מי את בכלל?"
נועם רצתה להציג את עצמה, אבל הילדה מיד קטעה אותה ואמרה:"כן כן, החדשה ההיא, כדאי לך להיזהר, כאילו, איך אפשר לא לראותי אותי!?"
שוב נועם התכוונה לענות, ואז נזכרה שקבעה עם עמי ליד הברזייה, היא פשוט רצה משם והתעלמה ממאי, בעודה רצה למפת בית הספר שהייתה על הקיר, היא איתרה את הברזייה שעליה עמי דיבר ורצה לשם, אך מעדה במדרגות. בעודה מטושטשת היא עצמה את עיניה, וכאילו רצתה להישאר שם, או שלא היה לה הכוח לקום.
פרק 5- המפגש: בעודה פוקחת את עיניה, הרגישה טלטול קל,כשפקחה את עיניה גילתה שהיא מתחת לעץ, בצל, ועם גיל מעליה.
"היי, את בסדר?" שאל גיל.
נועם עדיין הייתה מטושטשת אך ענתה:"כן, תודה" פתאום נזכרה על הברזייה ועמי וקמה ממקומה, ואמרה:" קבעתי משהו, נדבר אחר כך!" ורצה לכיוון הברזייה.
"משהו?" שאל גיל את עצמו, מבולבל, וצפה בנועם רצה ומתרחקת ממנו.
נועם הגיעה אל הברזייה, ולהפתעתה, עמי לא היה שם. היא הסתובבה וראתה אותו על הרצפה ומסביבו כמה ילדים גדולים יותר ממנו, אחד מהם גבוה מהשאר, והוא שאל את עמי: " נו איפה הגולות שהבטחת,קטנצ'יק?"
עמי נראה פגוע, ופתאום נועם חשה כעס וצעדה לעבר הילדים.
היא טפחה על כתפו של הגבוה ואמרה:" תעזוב אותו, או שאני קוראת למורה!"
הילד צחקק ואמר:" או, החדשה, שמעתם אותה אנשים?" הוא סובב את ראשו לחבריו והמשיך:" היא תקרא למורה!" כשסובב את ראשו חזרה, ראה את המורה תמר, המחנכת שלו, עומדת מאחוריו ואומרת:"כולכם מרותקים בשעה האחרונה עד יום שני!" בעוד נועם עוזרת לעמי לקום.
פרק 6-נפילה נוספת: נועם אמרה לעמי: " מה הם רצו ממך?"
עמי ענה:"סתם,לא משנה"
ואז נשמע צלצול.
"אז נתראה?" שאלה נועם.
אבל עמי כבר רץ לכיתה.
פתאום היא נזכרה במעידה שלה, והרגישה שהרגלים שלה נחלשות. היא התחילה לצעוד לכיתה והספיקה רק להגיע ליד הכיסא שלה לפני שנפלה שוב.
למזלה, גיל בדיוק היה שם כדי לעזור לה, הוא ניסה להעיר אותה אך לא הצליח ונבהל שאולי קרה לה משהו. מיד נכנסו כמה ילדים, ביניהם רוני, מיקמקית מהכיתה שלהם. בעודה מסתכלת על נועם היא שאלה את גיל בבהלה:" מה קרה לה?"
גיל מיד ענה:" אני לא יודע, נכנסתי בדיוק כשהיא נפלה." רוני קראה לשני מיקמקים ללכת לקרוא לעזרה וגיל אמר שלא צריך, בעודו צופה בנועם פוקחת את עיניה באיטיות. גיל עזר לה לקום ולהישען על הכיסא בדיוק כשהתחיל השיעור.
פרק 7- הסוף למריבות: נועם, גיל עמי ורוני כבר היום חברים ממש טובים, וקראו לעצמם חבורה, רק בלי שם של ממש.כל אחד סיפר מה קורה איתו ואם יש בעיות, כולם תמיד עזרו זה לזה.
נועם סיפרה על התקלה שלה עם מאי והפמליה שלה, וזו הייתה בעיה שקשה לפתור. כולם ידעו שהמורים חושבים שמאי היא מלאך קטן ולא ידעו מה היא עושה למיקמקים שמסביבה, ולא חשבו אפילו שלא אכפת לה מהם.
פתאום עלה לרוני רעיון:"אז כל שאנחנו צריכים לעשות זה לתפוס אותה בשעת מעשה, ולצלם את זה!"
"רעיון מעולה" אמר גיל, הם ידעו שזו לא בעיה כי היא עושה את זה בכל יום,
וזה מה שהם עשו:
גיל מצא מצלמה מיותרת אצלו בבית והביא אותה.
נועם כתבה על פתק:" זה מה שבאמת קורה כאן"
רוני ועמי קישטו את הפתק ועזרו להציב את המצלמה במסדרון.
ובאמת המצלמה תיעדה את מאי צועקת על מיקמקית תמימה רק בגלל צבעי הסוודר שלה,ואותה זורקת ספרים על חבורת מיקמקים שבהו בה מהחלון,
וכמובן את הבנות מאחוריה שצחקקו לכל מה שהיא עושה, כך שיצא סרט נהדר, לא בשביל מאי,אלא בשביל גיל,עמי, נועם ורוני.
בסוף הם השאירו את הפתק והקלטת במשרד המנהלת לפני שנכנסה, וכל מה שנותר היה לחכות לשמוע את המנהלת אומרת ברמקול: מאי לוי, בבקשה להגיע למשרד שלי!
אחרית דבר- החבורה:(כעבור רבע שנה) כשנגמר היום, רוני הזמינה את נועם, עמי( שהיה אחיה הקטן)וגיל לישיבה חשובה.
כשכולם הגיעו היא אמרה:" אני גאה להכריז, על החבורה החדשה שלנו,חבורת מבח"נ!
"מה זה מבח"נ?" שאל גיל.
רוני ענתה:
" מיקמקים בעלי חברות נאמנה!"
כולם מחאו כפיים, והיו לגמרי בעד השם.
בשלב הזה גיל ונועם כבר היו ממש חברים, ולגבי הנפילות שלה, זה נפתר, אבל זה כבר סיפור אחר..
הסוף |
|
