|
סיפור למיקמק-הסוכנת סקרלט
|
16/11/2015 |
הסוכנת סקרלט
*הסיפור לא כתוב על מיקמקית אמיתית, אלא על מיקמקית דמיונית, ומתרחש בעולם של מיקמק.
**הסיפור לא כתוב מנקודת מבטה של חמודי1מאמי, אלא מנקודת מבטה של "סקרלט". תזכרו, סקרלט היא הדמות הראשית!
פרק 1: דרגה 9
יום אחד הסתובבתי לי עם חברתי חמודי1מאמי במיקמק סיטי. היא בדרגה 10, אז היא עזרה לי להשלים קצת הישגים ולהגיע לדרגה 9 או 10. היא הראתה לי איך מנצחים במשחק "מיקלידה" ו"גליש גלש" והשגנו כסף וקנינו מלא בגדים (כדי לעבור את ההישגים של הבגדים). ובסוף, הגעתי סוף סוף לדרגה 9. לא הייתה לי סבלנות לעבור עוד דרגה, אז אמרתי לה שאני הולכת לדרגה 9. "מצוין", היא ענתה לי, "אני חייבת לזוז לישיבה בשרת מנהלים... מצטערת" נפרדו והיא התנתקה ועברה לשרת מנהלים. לא יכולתי לחכות! דרגה 9! רצתי מהר להר ההישגים וצעקתי על הדלת כי לקחו לה שלוש שניות שלמות להיפתח! טוב, אולי קצת הגזמתי.... נכנסתי והיה הורס! לא ידעתי ממה להתחיל! ניסיתי לפצח את הקוד ובסוף הצלחתי. קניתי את המכונית בכסף שנשאר לי מהמשחקים (נשאר לי עוד אחר כך). חיפשתי את הבגדים של הסוכנים כי ידעתי שיש! לחצתי בערך על כל נקודה במסך ובסוף מצאתי. קניתי את הסוכנת והתלבשתי. לחצתי על מזוודת ההפתעות כי זכרתי שחמודי1מאמי סיפרה לי פעם שהתיבה שבצד מביאה הפתעות. ואז התיבה נפתחה, וקרה משהו מוזר...
פרק 2: קיבלת משימה
הייתי אמורה לקבל פריט? יופי. אז יצאה מהתיבה רשימה ארוכה ולמעלה היה כתוב משהו בענק שקשה לפספס: "קיבלת משימה". את כל השאר לא הצלחתי לקרוא, אז העברתי על הרשימה אצבע (לא יודעת למה חשבתי שזה יעזור) ופתאום יצאה מהרשימה מין הולוגרמה שהתחילה לדבר ממש ממש ממש מהר ולא הבנתי כלוםםםם! טוב, בעצם, הבנתי משהו: "אברברברברברברץ" אז אמרתי לו: "רגע, לאט-לאט! תתחיל מההתחלה בבקשה".
פרק 3: אברברץ
"או, אני מצטער, סליחה" הוא ענה. "אז ככה: נעים מאוד, לי קוראים אברברץ. הגעתי מארץ אחרת, ומשימתי היא להביא לך את משימתך." קטעתי אותו "רגע, משימתך להביא לי את משימתי?" אמרתי. "אני יודע, זה נשמע מוזר, אבל.. אוכל להמשיך, ברשותך?" הוא ענה. "כן, סליחה.." אמרתי. "שששששששששש!!!!!!!" הוא אמר לי ושם את אצבעו על שפתיו כמסמן שקט. "אני אמשיך", הוא אמר "אז מהתחלה. לי קוראים אברברץ ואני מבקש שלא תקטעי אותי עכשיו!" הנהנתי. "אוקיי תודה. אז, משימתי היא להביא לך את משימתך. אני יודע שאין לך מושג על מה אני מדבר ואני רואה שמתחשק לך להגיד משהו אבל אני לא אתן לך!" הוא שם את ידו על הפה שלי. הסתכלתי על היד שלו. איכס, חשבתי. היד שלו ירוקה! הוא המשיך לדבר "אני מבטיח לך שכל שאלותייך יענו. אני יודע שאת שואלת את עצמך 'אני לא ידעתי שיש משימות בדרגה 9' אז זהו, שאין. אנחנו עוקבים אחרייך כל חייך, ויש לך תכונות של סוכנת. את נבחרת להיות מי שתציל את מיקמק סיטי. ואל תקטעי אותי עכשיו! מיקיאוולי מתכננת להשתלט על המיקמקים. לא בכיוון של להיות ראש העיר וזה, אלא בכיוון של לשלוט בכם כמו רובוטים! רק את יכולה לעצור אותה. אני אגיד לך לאן ללכת ושם את תפגשי יצור אחר שיגיד לך את משימתך באותו מקום, ואחרי שתשלימי אותה הוא יגיד לך לאן ללכת כדי לעבור את המשימה הבאה שלך. ברור? תגיעי לקרחת היער." הוא נעלם. וואו, הבנאדם יודע לדבר. או מה שהוא לא יהיה.
פרק 4: ליבילה והזבובים
הלכתי לקרחת היער כמו שאמרו לי. בדרך חשבתי לעצמי, מעניין אם אני אקבל משהו מהמשימה הזאת...? פתאום נפל עליי שעון עם פתק. מהשמיים. קראתי את הפתק וענדתי את השעון. על הפתק היה כתוב: "הסוכנת סקרלט, השעון הזה נועד להראות לך את ההולוגרמות של היצורים השונים. לחצי על הכפתור שמתחת לפתק. נא לא לזרוק את הפתק לא בפח ולא ברחוב. בברכה, מארגן המשימה, דלילי." אוקיי, אז קוראים למארגן המשימה 'דלילי'. מעניין. הגעתי לקרחת היער ולחצתי על הכפתור על השעון. לא היה אף אחד בסביבה. יצאה מתוך השעון אישה יפהפייה. היה ברור שהיא יצור, יופי כזה לא אנושי. היא אמרה לי "שלום סקרלט. אני לא ארחיב כרגע כי זה מקום ציבורי, אבל קוראים לי ליבילה וכפי שאת רואה, יש כאן בסביבה המון זבובים. יש כאן, מאחורי השיחים הענקיים", היא הצביעה לכיוון ימין שלי, "צנצנת ענקית! תקחי אותה ותכלאי בפנים כמה זבובים. אחר כך, לכי למיקניון וגרי את פסל מונדו המכושף. הוא חי, אם את יודעת, ואל תעני לי אני ממהרת. תגידי לו להיכנס לצנצנת ולקחת כמה זבובים. אני מעניקה לך כרגע כוח מכושף, שתוכלי לשתק אזור שלם עד שבא לך שהם יחזרו לזוז. כשהוא יכנס לצנצנת, תסגרי אותה ומשם תלחצי על הכפתור שבשעון. ביי ביי" היא נעלמה. הלכתי לכיוון שהיא הצביעה, לקחתי את הצנצנת ותפסתי איזה שישה עשר זבובים.
פרק 5: ברבהוץ ומונדו
נכנסתי למיקניון. הייתה שם כיפה ענקית בלתי נראית. לא הצלחתי לעבור אל מונדו. למיקמקים אחרים לא הייתה בעיה. ראו אותי נאבקת ובהו בי במבט מוזר. כאילו אני איזה חייזר. חיטטתי בכיסים שלי. היה שם מלא דברים! גאדג'טים וכאלה. תפסתי מכשיר ניטרול ונטרלתי את הבועה. הצלחתי. הכנסתי את מונדו לצנצנת והוא צורח. איזה מגניב זה, כל האזור משותק. אופס, שכחתי את מונדו והזבובים. פצ'או!!!!!!!!!! אוקיי, הם קפואים. לחצתי על הכפתור. "היי" יצא מתוך השעון ילד מתבגר, בן... אני לא יודעת, שבע עשרה? "שמי ברבהוץ. נעשה את זה מהר? יופי. קחי את הצנצנת ואמרי למיקיאוולי שאם היא לא תנעל את עצמה בדרגה ארבע עם מנעול את תשברי את מונדו. הוא מאוד יקר, אז היא לא מוכנה לבזבז את הכסף שלה על עוד פסל. אחר כך היא תינעל בדרגה ארבע, ואת תלחצי על השעון. כמובן, תקפיאי את האזור קודם." הוא נעלם. עשיתי כדבריו והלכתי לעירייה.
פרק 6: לבובי ומיקיאוולי
איימתי על מיקיאוולי: "לכי לדרגה ארבע ותנעלי את עצמך, ברור?!" "ומה יצא לי מזה?" היא ענתה בקול ערמומי. "אוקיי, אם את מתעקשת, אני אשבור את הפסל, אין בעיה" הנפתי את הפטיש הענק שבידי והיא רצה "לאאאאאא!!!!!!!!! בסדר, אני יעשה מה שאת רוצה רק אל תשברי את מונדו!!" היא צעקה "לכי." אמרתי. "באסאדאר" היא אמרה והלכה משם. הצמדתי עליה מכשיר מעקב שיגיד לי מתי היא מגיעה לשם. הקפאתי את המקום ולחצתי על השעון. "שלום אני לבובי" יצא מהשעון מין כרית ענקית, מין פוך, רק עם עיינים ופה ואף והכול "המשימה שלך היא ללכת למקומות הבאים: לבנק, לעירייה שוב אחר כך, לחנות הממתקים, לדיסקו, למשחקייה, למיקפה, למרכז ההחלפות, למיקסינימה וזהו. בכל מקום יהיה חלק מתמונה. בסוף תאחדי את הכל ויצא לך תמונה אחת גדולה. מיקיאוולי פיזרה את זה. משם תעבדי לבד בלי עזרה. ביי" הוא שאב את השעון שלי אליו ונעלם.
פרק 7: מסתובבים בעולם
אני לבד. אני לבד. אני לבד. ניסיתי להפנים. טוב, צריך לעבוד. הלכתי לכל המקומות לפי הסדר: לבנק, לעירייה, לחנות הממתקים, לדיסקו, למשחקייה, למיקפה, למרכז ההחלפות, ולמיקסינימה. לקחתי את כל הפתקים ואיחדתי אותם. יצאה תמונה של המון מיקמקים עומדים במעגל ומשלבים ידיים. באמצעם היה כדור כוח ענק. איפה זה יכול להיות? בדרגה 3! שם כל הקסם.
פרק 8: חבורת סופר נובה
הלכתי לשם והחבורה אכן יצאה מהמראה הקסומה ששם. תיאמתי איתם, והם עזרו לי. יצרנו ביחד, כולנו, כזה כדור, רק גדול יותר באיש אחד. זה שעמד לידי אמר, "כווצי את זה וקחי את זה איתך. כשתגיעי למיקיאוולי, תגדילי את זה ותזרקי את זה עליה. היא תיכלא בפנים ואז, תוציאי את זה ותשחררי אותה לשמיים. אנחנו בינתיים נחזיר את ראש העיר הישן והטוב." הנהנתי. נפרדנו והם נעלמו. יצאתי לדרכי.
פרק 9: סוף טוב, הכל טוב
עשיתי את מה שאמרו לי. נכנסתי לדרגה 4 וזרקתי על מיקיאוולי את הבועה. יצאתי החוצה ושיחררתי אותה. החזרתי את מונדו למקומו. שיחררתי את הזבובים. הלכתי לעירייה וראש העיר היה שם. הוא לא מכיר אותי, אבל בכל זאת... רצתי וחיבקתי אותו כאילו הוא החבר הכי טוב שלי שלא ראיתי אותו שבוע. יותר. אבל יש רק עוד משהו אחד שאני צריכה לעשות...
פרק 10: רק עוד משהו אחד שצריך לעשות..
רצתי הביתה. לקחתי כסף. קניתי את המגפון הכי גדול וחזק במיקמק. הלכתי לבניין העירייה. עמדתי שם בשקט עם מגפון ענק. הסתכלו עליי. חלק בציפייה כזאת שאני אתחיל נאום, וחלק הסתכלו כי נראיתי מוזר. כמו פסל של מישהו לפני שהתחיל נאום חשוב. כי ככה זה באמת. ניסיתי להתגבר על פחד הבמה שלי. אז מה אני? סוכנת בינלאומית שעברה את כל מיקמק בגלל ראש עיר אחת ויש לה פחד במה, או שזה סתם נראה לי נורא כל כך? פתחתי את פי. דמיינתי שרק חמודי1מאמי נמצאת שם, וזה לא היה ממש קשה, כי היא בלטה מאוד בשורה הראשונה בקהל. אנחנו בחדר שלי. לבד. רק אני והיא. היא יושבת על המיטה, ואני מספרת לה על הנאום שאני מתכננת. "מיקמק סיטי, יש לי שאלה. לכל העיר. ותגידו לי את האמת: האם אתם באמת אוהבים את מיקיאוולי? אתם אוהבים את המצע שלה? או שרק בגלל השוחד, הוילה, אתם הצבעתם לה? בבחירות לבשתי בגדי ראש העיר וצעקתי ברחוב 'הצביעו ראש העיר! הצביעו ראש העיר!'. והיו שואלים אותי: 'למה? מה הוא נתן לנו?', אז הפעם, יש לי תשובה: חיים טובים! ומה מיקיאוולי נתנה? וילה. וילה פשוטה. ולפני שהיא הייתה ראש העיר, כמו שאני הכרתי אותה, היא רצתה להרוס. ל-ה-ר-ו-ס! ומה עם החבורה, שכולנו אוהבים? אם לא היה את צוות מיקמק, היא כבר לא הייתה! היה מקס, הייתה זואי, היה אלוויס, היה ג'ימבו והיה סאני. אבל חבורה? פחחח. אז" בלעתי את האוויר היבש שהיה לי בפה. "בואו נחזיר את ראש העיר!" ירדתי מה"במה". התחלתי ללכת. חמודי1מאמי הצטרפה אליי. "כמה זמן עבדת על הנאום הזה?" "מאז הבחירות".
פרק 11: בסך הכול, חלום
התעוררתי לקול צרחותיה של חמודי1מאמי. "סקרלט!!!!!!! סקרלט!!!!!!!! קומי!!!!!!!!!!!" היא צרחה. "אני ערה" עניתי. "או, סליחה. סקרלט, ישנת כל הסרט!" היא אמרה. "איזה סרט?" שאלתי. "הו, בטח היה לך חלום מטורף" היא אמרה. "איך ידעת??" שאלתי בהלם. "היית בחלום שלי?!" נבהלתי. "זה יכול לקרות בכלל? טוב, לא משנה. את צרחת כל הסרט! ברצינות! אנשים גם צעקו עליי שאני אשתיק את הבת שלי." היא חייכה. החזרתי לה חיוך. טכנית, לא ידעתי מה אני עושה. אז כל הדבר המטורף הזה היה רק חלום? "רגע, לא היית בישיבת מנהלים?" שאלתי. "הייתי, וחזרתי, והלכנו לסרט, ואת קודם נראית ישנונית, אבל לא אמרתי כלום. איך הייתה דרגה 9? ראיתי אותך שם ומשם הלכנו לסרט. את לא זוכרת?" היא שאלה. "במעורפל", השבתי, עדיין מחויכת, "ו... טוב, היה קצת מוזר. כנראה נרדמתי שם בתיבה ו... אין לי מושג מה קרה". העפתי מבט אל היד שלי והשעון היה שם! אלחץ על הכפתור אחר כך. "נו, לא נורא. אני רעבה. רוצה ללכת לאכול?" היא שאלה. "במיקפה?" החזרתי שאלה, "רק שלא נמצא שם שום פתק..." קרצתי. "מה?" היא הרימה גבה. חייכתי והנחתי אצבע על שפתיי. היא קרצה בחזרה ויצאנו לדרך-אל המיקפה.
|
|
מוקדש
ליאת•הדס•אסי•מסטיק2329•כל•המיקמקים•שיאהבו•את•הסיפור | |
|
|
