הסוד...
|
19/11/2015 |
זה היה עוד יום יפה של קיץ: השמיים תכולים תכולים, השמש נעימה ומלטפת, ורוח קלה חמימה נושבת על הפנים. "איזה יום מושלם, יום כל כך יפה! כיף לי ללכת, בשביל הזה!" זימרה לעצמה נועה הקטנה, שכל כך אהבה את הקיץ. עברו ימים, שבועות, חודשים, שנים. ונועה, שכבר לא היתה קטנה, יצאה לטייל באותו השביל בדיוק. ופתאום היא ראתה בקתה קטנה וישנה שלא ראתה לפני כן. "סלחו לי" "יש כאן מישהו?" שאלה בפחד תוך כדי שפתחה את דלת העץ החורקת של הבקתה. "כן, אני כאן" אמר קול. הקול היה דומה לקול של נערה בת גילה של נועה: 14-15. "מה את עושה פה?" שאלה נועה. "מה את עושה פה?" ענתה הנערה. "אני ראיתי את הבקתה וו.." "שקט, טוב לא צריך להמשיך" קטעה אותה הנערה, "את יודעת לשמור סוד?" "כן, נראה לי" השיבה נועה. "אז תקשיבי: בראש הר הגעש יש אוצר קטן, אוצר של אהבה" "מה זאת אומרת, אוצר של אהבה?" שאלה נועה. "חכי, תני לי לסיים, אז זה אומר שמי שייקח את האוצר הזה, כולם יאהבו אותו! ויתנהגו אליו נהדר!" "הממממ, נראה לי שזה מאוד יועיל לי! אני אצא להר הגעש! כדי לקחת את האוצר!" "רגע! אל תשכחי לשמור את זה בסוד!" המיקמקית קראה אחריה "נועה! את שומעת? זה סוד!" "רגע!" נועה אמרה ונעצרה, "איך ידעת ששמי הוא נועה?" "אני יודעת הכל" " או ושמי הוא ניקול!!!" ביי נועה! ביי ניקול!. כן, הפרידה בינהן היתה מהירה ונועה התחילה לרוץ. אחרי שעה נועה היתה על ראש ההר. והיא התחילה לחפור לעומק. "צריך, למצוא, אוצר!, צריך, למצוא, אוצר!" וכך היא אמרה לעצמה עד שמצאה אותו. נועה גילתה שהיא בעצם לא צריכה את האוצר! בעצם, בשביל מהו? מה כיף שאנשים נדבקים אלייך ומציפים לך את הבית בשוקולד לבבות?! עדיף להיות רגיל, עם 4-5 חברים טובים. ולא עם כל העולם!!! נועה ניגבה את זיעתה ממצחה וירדה מן ההר. וכשהגיעה לביתה היא הלכה לחדרה ופתחה את היומן שלה: "יומני היקר. לפעמים כשחושבים על זה, אין לנו הרבה חברים, לא מיליון או משהו. אבל כן! יש לנו חברים! חברי אמת! ולפעמים אתה צריך לעצור שנייה ולחשוב: מה אם לא היו לך חברי אמת? צריך פשוט להיות מי שאתה. לא להיות אחרים ולרמות כדי שיאהבו אותנו. פשוט צריך לחייך."
|
|