קהילה - היצירות של מקס524
מקס524
11

מיק-חטיבה מהחלומות 30/12/2015

סוף השנה. המיקמק שחר עולה למיק-חטיבה. הוא דאג, כיוון ששמע על כמות המטלות הענקית שמצפה לו בשנה הבאה, וכל החופש הגדול לא נהנה, לא עשה כיף. רק ישב בבית, וחשב לעצמו: "מה אעשה? ואם לא אצליח? מה יקרה? כי אם יהיו המון שיעורי בית לא אספיק לעשות כיף כל יום אחרי הצהריים..." שחר לא ידע מה לעשות, איך לתמרן בין: גם שיעורי-בית, גם מטלות, גם מבחנים, גם משימות במחשב, גם להגיע מאוחר הביתה, גם חוגים, וגם להספיק לשחק במחשב כל יום עם חברים...
זהו זה. לילה אחרון לפני סיום החופשה. כאשר שחר עלה למיטה, לא הצליח להירדם במשך שלושת-רבעי שעה בגלל החששות של כמה נורא יהיה במיק-חטיבה החדשה. הוא חשש מפני בריונים, הצקות, שלא יקובל בכיתה ו... נרדם.
כאשר השמש זרחה, שחר לא רצה לקום מהמיטה אפילו. לבסוף אימו שכנעה אותו לקום וללכת למיק-חטיבה חצי שעה אחרי שהתעורר. זו פעם ראשונה שלו באוטובוס לבד, וכולם באוטובוס נראו לשחר מפחידים כל כך כאילו שרצו לטרוף אותו, והוא רצה לברוח בצרחות... הוא שקשק מפחד באוטובוס עד שהגיע למיק-חטיבה וכאשר הגיע לשם כל התלמידים הסתכלו עליו כיוון שאיחר לשיעור בגלל פחדיו. הלך למקומו והתיישב בדאגה נוראית. בסוף היום נתנו כמויות של שיעורי-בית לכיתה, וחשב לעצמו בחשש נוראי: "אם זה היה היום הראשון, אני לא רוצה בכלל לדעת מה יהיה בימים רגילים..." כשהגיע הביתה עם כל כמויות שיעורי-הבית הללו, ישר ישב על הכיסא שלו והתחיל לפתור...
בערך אחרי שגמר 3 מקצועות מתוך 5, נרדם בדיוק כשעמד לפתור תרגיל במתמטיקה בעמוד 56 בשאלה מספר 3, סעיף א' בתרגיל 8...
כשהתעורר שחר, גילה להפתעתו שהוא במיטה, ואמר: "זה לא הגיוני שהלכתי משנתי, זה לא קרה לי אף פעם... מוזר..." לאחר מכן כשרץ בבהלה לספרייה שלו, (איפה שהכין את השיעורים לפני שנרדם) לא ראה שום ספר לימוד. גם לא עיפרון, או מחק שחצי נגמר באחר צהריים אחד, או מחברות מלאות כמעט עד סופן...
הלך לבדוק מה השעה, והשעון שלו הראה את השעה ארבע שלושים ושש לפנות בוקר.
לקח לשחר 2 שניות וחצי בדיוק כדי להבין מה קרה. כן. זה היה חלום רע. בגלל הרעשים שעשה אימו קמה משנתה כדי לבדוק מה קורה. היא שאלה אותו: "שחר, מה קרה? הכל בסדר??" שחר ענה לאימו: "כן, הכל בסדר אימא, רק סתם חלום רע." השיבה אימו אליו: "על מה חלמת שכל כך השתוללת בארבע לפנות בוקר?" שחר ענה לאימו ואמר: "בחלום שלי המיק-חטיבה נראתה כמו הדבר הכי רע שיכול להיות קיים..." אימו צחקקה קצת ודיברה אליו בחיוך: "אני בטוחה שיהיה לך בסדר, ואם לא תרגיש בנוח רק תגיד לי ואסדר הכל." אמר שחר לאימו: "ואם יהיו הרבה שיעורי-בית? את זה אי אפשר לבטל..." השיבה אימו של שחר משפט אחרון אליו: "הכל יהיה בסדר. אל תדאג. נטפל בהכל."
חזר שחר לישון את כמה השעות שנותרו לו עד הבוקר שיצטרך ללכת למיק-חטיבה החדשה. כשהתעורר, סידר וארגן הכל ליום הראשון במיק-חטיבה החדשה. כשנסע בפעם הראשונה באוטובוס ראה שהשד לא נורא כל כך. הנהג וכל הנוסעים באוטובוס היו מאוד נחמדים ואדיבים. אפילו מישהו הציע לו לשבת במקומו. כאשר ירד מן האוטובוס בחיוך וכשראה את המיק-חטיבה העצומה שלפניו, את המנהלת מברכת את כל מי שבא, ואת כל התלמידים מדברים וצוחקים, בן רגע שכח מכל המחשבות הרעות, המדאיגות, ומכל החששות שהיו לו בלילה האחרון לפני סיום החופשה. כשהגיע לכיתה קיבלו אותו בדרך כל כך נעימה, שלא הרגיש בטוח ואהוב ככה בחיים. המחנכת וכל התלמידים שפגש היו מאוד נחמדים, מצחיקים, חברותיים, ונדיבים. הוא אפילו פגש חבר ילדות שלו, שאותו לא ראה במשך 6 שנים, וקראו לו עמית. מאז הם ניהיו החברים הכי טובים, ובמשך כל השנה, נתנו ממש קצת שיעורי-בית כל יום.
זה היה היום הכי מאושר שהיה לשחר בכל החיים שלו...
הסוף!

מקווה שנהנתם!

מוקדש לכל המיקמקים, מנהלים
5
120


  הוספת תגובה
שם מיקמק
תגובה