|
סיפור לט"ו בשבט
|
06/02/2016 |
יום שלישי:
פרק 1- אני, 1שרונה6 שירי573 וטופי2433, אחיותיי, היינו במיקפה. זה היה יום מאוד גשום. בדיוק לפני שעמדנו לשלם, התחיל לרדת מבול סוער, אז החלטנו להישאר עוד קצת, ולהזמין עוד מנת- מרק. בחוץ היה מאוד קריר אבל אנחנו היינו שם עם מרק ובגדים מחממים. כעבור רבע שעה, פסק הגשם, אז שילמנו והלכנו.
פרק 2- ראינו מודעה על לוח המודעות של העיר מראש העיר: "ביום רביעי כל התושבים מוזמנים לנטוע עצים, ולשתול שתילים. המפגש יתקיים בין השעות: חמש עד שבע אחר הצהריים. ניתן לבוא עם מעדר, ובגדים מתאימים. השתילה תתקיים בפארק המינימיקים. "וואו, מה דעתכן?!" התלהבה טופי. "אני אומרת שהמפגש מחר ואנחנו עדיין צריכות להפגש עם טופז ולילוש כדי שנסיים את הדגם!" הזכירה שרונה. "אני אומרת שניפגש איתן היום, ונוכל ללכת מחר לשתול שתילים לנטוע עצים ללא בעיות!" הציעה שירי. "אבל היום יש ללילוש ולטופז חוג בלט בין השעות חמש עד שבע!" הערתי. "אז אפשר לבוא מארבע עד שלוש, כי את הדגם צריך להגיש ביום חמישי!" שירי ענתה. "אז אם צריך להגיש אותו ביום חמישי, נוותר על השתילה והנטיעה של הצמחים כי הדגם יותר חשוב לנו!" אמרה טופי. "אני חושבת, בכנות," התעקשה שירי "שאנחנו צריכות לנטוע אותם. זה רק יועיל לעיר!" טופי השיבה:" אני שמחה שזה יועיל לעיר, אבל אני רוצה שהדגם יועיל לציונים שלי! יש לי שאיפות לימודיות!" "תעשו מה שאתן רוצות, אני הולכת לשם וזהו!" אמרה שירי. "אני איתה" החליטה שרונה. "ועם מי את, דניאל?"
פרק 3- "אני לא עם אף אחת! אם אני אספיק, אני אבוא, אם לא אני לא אספיק, אז אני מצטערת אבל הלימודים חשובים לי וגם שתילת ונטיעת הצמחים, ואני רוצה להספיק את שניהם בזמן, אבל אם משהו לא ייצא, אז אני אזרום ואמשיך בחיים... אני מעדיפה לסיים את הדגם ואז יהיה לי הרבה זמן פנוי לדברים שאני רוצה לעשות, שכן, גידול הצמחים נכלל בהם ואני מאוד אשמח להספיק את שניהם, אבל קודם כל מחובותיי זה לעשות את הדגם, אז כדאי שנקבע איתן כבר פגישה כי כבר 11 ובקרוב יהיה הזמן המתאים להפגש." "טוב, אז נתקשר קודם לטופז." ענתה שרונה. שרונה חייגה לטופז. "היי, טופז. אני, טופי דניאל ושירי רוצות להיפגש אתך ועם לילוש כדי לעשות את הדגם היום. האם זה בסדר אם אנחנו נבוא אליך עוד שעה או בשעה שתיים עשרה וחצי? בסדר, בשתיים עשרה, עוד שעה. אני רק צריכה לשאול את לילוש, אני כבר אחזור עם תשובה. ביי." "נו?" שאלנו "היא מסכימה שנבוא, אבל רק עד השעה ארבע כי יש לה את החוג בחמש. עכשיו אתקשר ללילוש." ושרונה חייגה ללילוש. "הלו? היי לילוש, זאת שרונה. במקום שניפגש מחר כי לי לדניאל לשירי ולטופי יש משהו מחר אז החלטנו שניפגש היום. אל תדאגי, אני יודעת שלך ולטופז יש חוג היום ושאתן לא יכולות לפספס כי בקרוב יש לכם הופעה, אז דיברנו כבר עם טופז ושאלנו אם זה בסדר שנבוא אליה בשתיים עשרה עד ארבע, והיא אמרה שזה בסדר. מה דעתך? את יכולה?" "אני יכולה רק מחר מכיוון שאני צריכה ללכת להחליף ספר בספרייה, וללכת עם אמא שלי לקחת את המינימיק לווטרינר-למינימיקים, ואז יש לי את החוג." "טוב... בעצם, לא טוב, אבל נדבר מחר בכיתה... ביי." "ביי, וסליחה, אבל חייבים להיפגש מחר כדי שנסיים. מחר זה היום היחידי." "טוב.. ביי." "ביי." "בנות, היא אמרה שהיא הולכת למיק-ספריה, ואז לקחת את המינימיק שלה לווטרינר. מה נעשה? נצטרך להיפגש מחר לפחות מוקדם יותר, כדי שנספיק את השתילה והנטיעה וגם לסיים את הדגם כי זה עד יום חמישי!"
פרק 4- "אז אם היא לא יכולה צריך להתקשר לטופז." הזכירה שירי. "נכון, אני אתקשר." אמרה שרונה. "הלו. טופז, לילוש לא יכולה להיפגש היום, היא הולכת לספרייה, ואז לוקחת את המינימיק שלה לווטרינר, ואז יש את החוג שלכן." "אהה.... מה יש לכן מחר שאתן לא יכולות להיפגש?" שאלה טופז. "יש בפארק נטיעת עצים ושתילת שתילים עם ראש העיר, ואנחנו מאוד רוצות ללכת, אבל מסתבר שאי אפשר..." "אהה.. גם אני מאוד רציתי ללכת, אבל נזכרתי שיש לי היום חוג ושאי אפשר שניפגש, ושמחר צריך להיפגש כדי לסיים את הדגם. טוב, לא נורא בכל זאת, ביי, נדבר מחר בבית-הספר." "ביי."
יום רביעי:
פרק 5-היום, בהפסקה הראשונה לקחה אותי לילוש לשיחה. "אתמול, כשדיברתי עם שרונה אז לא הרגשתי נעים כי רק אני לא יכולתי לבוא. זה בסדר? אני מרגישה מה זה לא נעים. גם, אני חושבת שטופז ושירי כועסות עליי, כי הן היום לא התייחסו אליי כשסיפרתי להן שאני מרגישה לא בנוח. אם הן לא חברות שלי? אם הן יגידו גם לטופי, לך, ולשרונה לא להיות חברות שלי?!" "תירגעי." אמרתי לה. "אני ואת עכשיו נלך ונדבר איתן, נבין מה הסיפור, ואנחנו נפגשות היום כדי לסיים את הדגם לא מעניין אותי מה ולמה לא!" "אוקיי, ואם הן לא ירצו להיות חברות שלי? אז, איך נסיים את הדגם? שיעור מדעים הבא הוא מחר!" "תשאירי את זה לי, בסדר?" "טוב." ענתה לילוש ושתיהן יצאו לחצר. "איפה ראית אותן?" "ראיתי אותן, הן היו שם ליד העצים." ענתה לילוש. "נו, בואי נלך אליהן. נשאל אותן מה הקטע שהן לא מדברות איתך, ונגמור עם הסיפור הזה ונוכל להיפגש כדי לסיים סוף סוף את הדגם!" "אוקיי!" ענתה לילוש בלחץ.
פרק 6- שתינו הלכנו אל שירי וטופז כדי לשאול אותן מה הסיפור. "שירי, טופז. לילוש סיפרה שהיום שתיכן לא התייחסתן אליה כשהיא התנצלה על כך שלא יכלה לבוא אתמול." הערתי. "אז כנראה שלא שמענו. לא צריך להיפגע ישר מהכול." ענתה שירי. "אבל אני קראתי לכן כמה פעמים, והייתי מאוד קרובה אליכן. איך לא לשמוע?!" שאלה לילוש "כי ככה אנחנו, יופי?" ענתה טופז. "לא, זה לא יופי!" ענתה לילוש עם דמעות בעיניה. "פשוט תגידו שאין לה מה להתנצל ושניפגש היום ונסיים כבר עם המריבה!" צעקתי. "למה שאנחנו קודם נבוא בגישה חיובית? היא זאת שהתחילה עם ההאשמות!" התקיפה שירי. "בסדר, אבל אתן לא הייתן בסדר מלכתחילה שהתעלמתן ממני!" ענתה לילוש.
פרק 7- "למה שנעשה את זה? אני וטופז, ואולי גם טופי, אחרי בית הספר הולכות למיקפה וחושבות על רעיון לדגם משלנו!" צעקה שירי. "טוב, במלא אני, דניאל, ושרונה קבענו לעשות בלעדיכן!" ענתה לילוש. "זה ממש פוגע!" ענתה טופז, "אולי פשוט תתנו לנו להמשיך לשחק כמו שעשינו לפני שבאתן!" התקיפה שוב טופז. "תאמיני לי שגם אני הייתי עכשיו רוצה לשחק עם הכיתה שלנו והכיתה שלידינו במחניים, אבל לא, אני העדפתי לבוא, ולהשלים ביניכן, ואם זאת התודה שלכן כלפיי- אז אני זאת שלא בסדר כאן וצריכה שלא להתערב. ביי, אני רוצה להיות בכיתה עכשיו." אמרתי, בטון חלש. הן נשארו שם ורבו, אבל אני, לא הגנתי על אחותי, ולא הגנתי על שתי חברותיי, אני העדפתי לחזור לכיתה, להירגע ולהתכונן לשיעור אנגלית שיתקיים לאחר ההפסקה. היה צלצול, ונגמרה ההפסקה, ואני, ישבתי במקומי והרגשתי בטוחה. בטוחה שאני לא בין מריבות של חברות. "אבל נורית, אין לי מקום לדברים שלי!" שמעתי את אור צועקת על נורית, ששתיהן חולקות את אותו השולחן יחד. "אבל בקושי לי יש מקום!" התקיפה בחזרה נורית. וכך המשיכה והמשיכה המריבה בין שתיהן, ופשוט לא פסקה! ואני עוד יושבת שולחן לידן! הן המשיכו, ולא היה סוף למריבה ביניהן! ועל מה זה? על מקום לקלמר ספר ומחברת! "דיי!" צעקתי על שתיהן. "אתן לא מבינות שלריב זה לא הפתרון? למה כל הכיתה צריכה לדעת ולשמוע ששתיכן רבות? דיי, מספיק לריב!" "דניאל, המורה כאן." העיר איתי מהשולחן שמאחוריי. "כן, דניאל..." אמרה המורה מירב "למה את צועקת בכיתה ? את לא רואה שאני כאן?!"
פרק 8- לא ידעתי מה לומר. עמדתי במקום ולא זזתי. תבינו, אני ילדה שלא צועקים עליה. טוב, בדרך-כלל. הרגשתי שכולם מסתכלים עליי, ופשוט מנסים להבין למה צעקתי על נורית ואור. המורה המשיכה הלאה וביקשה לדבר איתי אחרי השיעור. איזה עוד דבר יכול להשפיע על היום הנורא הזה?! ואנחנו רק בשיעור השלישי ויש לי עוד שני שיעורים, חוג שחייה(למרות שחורף), ולהיפגש עם הבנות לדגם, שאני קולטת שהתפרקנו בקבוצה, וגם ללכת לנטיעת העצים ושתילת השתילים, ובערב אני נוסעת עם המשפחה שלי לפיצרייה. אני יודעת, בטח אתם חושבים שזה יום נהדר ומדהים, אבל כל הדברים המהנים נהרסים לי פשוט ביום הזה! אני אוהבת את שיעורי- אנגלית, וכל השיעור נהרס לי בגלל העצבים שלי! וגם ההפסקות בשבילי הן זמן נעים, ואני אוהבת אותן, לשחק, להירגע, לאכול, לשתות, אבל לא, היום הכול פשוט נהרס! "דניאל, דניאל! את לא מרוכזת בשיעור!" צעקה המורה. "אני... אני... אני פשוט רציתי..." אמרתי, ונעצר לי המשפט. "דניאל, הכול בסדר?" שאלה המורה. "כן, פשוט עובר עליי יום לא ממש טוב." עניתי למורה. "בסדר, גשי אליי לאחר השיעור, ונדבר. מה יש לכם שיעור הבא?" שאלה המורה. "שפה, עם המחנכת, ואז שיעור ספורט וזהו." ענתה דנה. "אז אני אקח אותך לשיחה בשיעור ספורט." ענתה המורה. "בסדר..." עניתי בהיסוס. הרגשתי שכדאי שאני אלך הביתה, אני גם לא הרגשתי ממש טוב. המורה מיכל נכנסה לכיתה, וניגשתי אליה לשאול אם אפשר להתקשר לאימא שלי שתיקח אותי מבית-הספר. "לכי, ותתקשרי. לילוש, לכי עם דניאל להתקשר." ענתה המורה. "טוב המורה." ענתה לילוש. שתינו הלכנו למזכירות, ואני התקשרתי.
פרק 9- אימא שלי באה לקחת אותי, לקחתי את התיק והמעיל ויצאנו משער בית- הספר. כשהגענו הביתה, היא אמרה לי שהיא חייבת לחזור לעבודה, אז בגלל שהיה קר היא הכינה לי מרק ותה חם ויצאה בחזרה לעבודה. בשעה אחת וחצי, חזרו שרונה שירי וטופי מבית הספר עם אימא שלי, שחזרה מהעבודה. "טוב בנות, תאכלו פרי או ירק ואז נצא לחוג השחייה שלכן שיתקיים עוד חצי שעה." "טוב אימא." ענינו. כולנו אכלנו משהו, והתארגנו. אבא בא לקחת אותנו באוטו שלו. שרונה, אני, טופי, שירי, ואימא שלי נכנסנו למכונית. בחוג, לא הרגשתי טוב ולא השתתפתי בסוף, אז ישבתי בצד ליד אימא שלי והסתכלתי על השיעור שהם עושים. אחר כך, חזרנו באוטובוס, והייתה רק השעה שלוש! אני, לילוש, ושרונה היינו אמורות להציג ביחד את הדגם, ושירי, טופי וטופז בנפרד. נפגשנו אצלי, ושירי וטופי הלכו לטופז, למרות הגשם. בשעה ארבע ורבע הן באו אליי, וסיימנו בחמש וחצי. "אימא, אפשר ללכת לשתילת שתילים ונטיעת העצים? סיימנו!" שאלה שרונה. "לילוש, ההורים שלך מרשים שניקח אותך לשם?" שאלה אימא. "כן!" "טוב, אבל אתן שמות מעילים כובעים וכפפות!" "בסדר!" ענינו. גם שירי, טופי, וטופז בדיוק באו הביתה. "טופז, רוצה לבוא איתנו לנטיעת עצים ושתילת שתילים?" שאלה אימא גם את טופז. "כן, מרשים לי!" וכולנו הלכנו לנטוע ולשתול שתילים ועצים. אחר כך, בדיוק כשנגמרה הפעילות באו ההורים של לילוש לקחת אותה, ומיד אחר כך גם באו ההורים של טופז. אני נסעתי עם אחיותיי והוריי הנהדרים לפיצרייה, והרגשתי יותר טוב! אז באמת זה היה יום מושלם!
|
|
