|
מיקמקית הנץ - לכתב אורח
|
02/03/2016 |
מיקמקית הנץ
פרק ראשון
השבוע האחרון שלי היה יותר מדי מטורף! הרי אני בסך הכל מיקמקית מסכנה בכיתה ה'. הכל התחיל בכך שמיקמקית ממוצעת מהכיתה שלי בשם סופיאי, ניגשה אלי. עמדנו לצאת לטיול שנתי מבית הספר. כשעליתי לאוטובוס סופיאי באה לקראתי ואמרה לי: "זואי, בואי איתי מהר או שיאכלו אותך!" כמובן שלא האמנתי לה.. אז אמרתי לה: "סופיאי תגידי לי, את השתגעת?!" היא ניגשה אלי ואמרה לי בשקט: "אם את לא תבואי איתי מרצון אני אאלץ להכריח אותך לבוא איתי!!" פתאום היא הפכה לנץ זהוב תפסה אותי בטפריה ועפה. בהתחלה הציק לי מאוד הציפורניים בגבי, אבל אחר כך התרגלתי לתחושה. כל זמן התעופה שתינו שתקנו. לפי תחושת הזמן שלי עפנו מלא. פתאום היא התחילה לנחות. ממש נבהלתי, כי מתחת לרגלי ראיתי ים. היא הניחה אותי על צוק באמצע שום מקום ועפה לדרכה. עליתי על עץ כדי להשקיף על האזור. לא גיליתי כלום חוץ ממה שאני כבר יודעת- שאני על צוק באמצע שום מקום ומתחתיי יש ים כחול וגדול.
פרק שני
אמרתי לעצמי: "זואי את חייבת לעשות את זה." עצמתי עיניים וקפצתי לים. בהתחלה זה היה כיף גדול, הרחתי את ריח הים המלוח, רוח נשבה בשערותיי, רגליי וידיי היו קלילות והתגאיתי בעצמי שהיה לי את האומץ לקפוץ למים. ואז הגיע החלק המפחיד. התקרבתי יותר ויותר למים וראיתי שהמים רדודים מאוד ויש סלעים חדים מאוד תחתיי. נבהלתי והתחלתי לצרוח מתסכול. ופתאום משום מקום בא הנץ הזהוב שפרש את כנפיו הגדולות, תפס אותי בטפריו והמריא. פתאום הוא אומר לי: "זואי למה קפצת? היית יכולה למות!" אז הבנתי שזאת סופיאי. עניתי לה: "הייתי חייבת לעשות משהו, לא יכולתי לשבת בחיבוק ידיים." "וחוץ מי זה מה לך פתאום אכפת ממני?" עפנו לכיוון הכפר הקרוב ביותר כשכל אחת מהרהרת בדבר השנייה. הנץ התחיל לנחות. נחתנו על אדמה רכה קצת ליד הכפר והנץ השתנה וחזר להיות סופיאי. צעדנו ביחד לכפר וכשהגענו לכפר הלכנו לפונדק הקרוב ביותר: "פונדק שני כוכבים". לפי השם שלו הוא באמת היה כזה הוא באמת היה שני כוכבים. הלכתי לישון.
פרק שלישי
קמתי מהמיטה, התלבשתי, הסתרקתי וירדתי לחדר אוכל. כשירדתי ראיתי את סופיאי יושבת בשולחן האוכל. נגשתי אליה ושאלתי אותה: "למה שיקרת כל השנים האלו?" היא ענתה לי תוך כדי שאני רואה בעינייה דמעה בודדה: "זאת לא אשמתי, הכריחו אותי, אני לא יכולה לספר יותר מזה בואי אנחנו צריכות ללכת לאן שהוא" שוב עפנו הרבה זמן אך הפעם אני על גבה. כשהתקרבנו ללוע הר געש נלחצתי, התחלתי למשוך לה בנוצות ולצעוק: "מה את עושה?? לאן את הולכת?? יש שם מגמה!!" היא לא הקשיבה לי ועפה ישר ללוע הר הגעש. פתאום התחיל להיות לי חם בטירוף, ואז ראיתי כיסא בודד בתוך הר הגעש. שאלתי את סופיאי: "מה זה פה?" פתאום אני שומעת קול אומר: "יפה, יפה מיקמקית נץ אני רואה שהצלחת במשימתך." ועל הכיסא מופיעה אישה עם רטייה, ומבט שאי – אפשר לתאר, מבט מיוחד. הוא אומר לי: "זואיל'ה מתוקה, אל תפחדי אני פה כדי לעזור לך." הסתכלתי על המבט של סופיאי שבינתיים כבר הפכה לבת אדם ראיתי שהיא לחוצה מאוד זה היה סימן מספיק טוב בשבילי.
פרק רביעי
שאלתי את המיקמקית המוזרה: "מי את? מה את רוצה ממני? מה עשיתי רע?" היא ענתה לי במתק שפתיים: "אל תדאגי חמודה אני פה כדי לעזור לך לא צריך לפחד." ודווקא שהיא אמרה את זה נלחצתי יותר. שאלתי אותה שוב רק הפעם עם פני פוקר: "אני לא פוחדת!! עכשיו תעני לי מי את? ומה את רוצה ממני?" היא ענתה לי: "נעשה משחק, כל אחד יגיד את שמו ומה מטרתו אני אתחיל: שמי הוא מיקיאוולי, ואני רוצה את עזרתך." "עכשיו תורך." אמרתי גם: "שמי הוא זואי5872 ומטרתי היא לחזור הביתה בשלום למשפחה שלי." היא אומרת לי: "אם את תמלאי את בקשתי אני אמלא את בקשתך מה את אומרת?" הסתכלתי על סופיאי והיא הנידה את ראשה, יותר מזה היא ניסתה לסמן לי שאסור לי להסכים לה. שאלתי אותה: "אני אמרתי לך מה היא מבוקשתי עכשיו תגידי לי למה אתה צריך את עזרתי." והיא ענתה לי: "אני צריכה שתתני לי דגימה קטנה מהדיי-אן-איי שלך". "למה?" שאלתי. "זה לא עניין של חוצפניות כמוך!" היא ענתה בכעס. "מונדואים! קחו את שתי אלה אל התא המיוחד שלנו." היא אמרה ברוגע משונה פתאום. "מה?" אמרה סופיאי, "עשיתי מה שביקשת!" "כן.. אבל אכזבת אותי". ענתה. פתאום שתי מפלצות כחולות עם אף אדום באו וגררו אותי ואת סופיאי לתא.
פרק חמישי
אני וסופיאי ישבנו בתא קר בשתיקה דוממת. "באמת מכרת אותי למיקיאוולי? " שאלתי. "כן, אבל רק כי היא אמרה לי שבתמורה היא תחזיר לי את אחותי." היא ענתה לי. "ומי היא אחותך?" שאלתי אותה. "את." היא אמרה. הופתעתי. "איך זה הגיוני?" שאלתי. "בגלל שיש לנו כוחות מיוחדים היא החליטה שהיא חוטפת אותנו שהיינו תינוקות. ההורים הצליחו להגן עלייך, אבל אותי היא הספיקה לחטוף. שנים אני משגיחה עלייך בבית הספר העירוני, אבל אתמול היא גילתה שאני יודעת איפה את, ואיימה שתהרוג אותך אם לא אביא אותך אליה." היא סיפרה לי. "אבל מה היא רוצה מאיתנו?" שאלתי. "היא צריכה את דגימת די- אן-איי שלנו כדי שהכוחות שלנו יעברו אליה, אבל היא צריכה את הדם של שתינו כדי ליצור את הכוח המושלם". אמרה. "איך? אבל אין לי שום כוחות מיוחדים, אני סתם מיקמקית ממוצעת!" כעסתי. "הכוח יבוא אם הזמן" היא סיפרה לי. ישבנו בתא כמה זמן, עד שהחלטתי שנמאס לי. ממש כעסתי מהעוול שמיקיאוולי גרמה לי ולסופיאי. פתאום, היידים שלי הפכו לטפרים והפה שלי למקור. הפכתי להיות בז חום. סופיאי ממש הופתעה. "סוף-סוף! עכשיו נוכל לצאת מהתא ביחד!" היא גם הפכה לנץ ויחד כופפנו את החלון ועפנו דרכו.
הסוף!
|
|
מוקדש
ל סופיאי, שבלעדיהלאיכולתילכתובאתהסיפור♥ | |
|
|
