|
מיקמקית הנץ
|
22/03/2016 |
פרק ראשון – על צוק באמצע שום מקום
השבוע האחרון שלי היה יותר מדי מטורף! הרי אני בסך הכל מיקמקית מסכנה בכיתה ה'.
הכל התחיל בכך שמיקמקית חמודה מהכיתה שלי בשם סופיאי, ניגשה אלי. עמדנו לצאת לטיול שנתי מבית הספר. כשעליתי לאוטובוס סופיאי באה לקראתי ואמרה לי: "זואי, בואי איתי מהר או שיאכלו אותך!". כמובן שלא האמנתי לה.. אז אמרתי לה: "סופיאי תגידי לי, את השתגעת?!" היא ניגשה אלי ואמרה לי בשקט: "אם את לא תבואי איתי מרצון אני אאלץ להכריח אותך לבוא איתי!!". פתאום היא הפכה לנץ זהוב תפסה אותי בציפורניה ועפה. בהתחלה הציק לי מאוד הציפורנים בגבי, אבל אחר כך התרגלתי לתחושה. במשך כל הזמן שעפנו שתקתי, לפי תחושת הזמן שלי עפנו למשך המון זמן. פתאום היא התחילה לנחות, ממש נבהלתי כי מתחת לרגלי ראיתי ים. היא הניחה אותי על צוק באמצע שום מקום ועפה לדרכה. עליתי על עץ כדי להשקיף על האזור, לא גיליתי כלום חוץ ממה שאני כבר יודעת - שאני על צוק באמצע שום מקום ומתחתיי יש ים כחול, עמוק ואינסופי.
פרק שני – הנץ הזהוב
אמרתי לעצמי: "זואי את חייבת לעשות את זה" עצמתי עיניים וקפצתי לים. בהתחלה זה היה כיף גדול, הרחתי את ריח הים המלוח, רוח נשבה בשערותיי, גופי היה קליל והייתי גאה בעצמי שהיה לי את האומץ לקפוץ למים. אבל אז הגיע החלק המפחיד, התקרבתי יותר ויותר למים וראיתי שהמים רדודים מאוד ויש סלעים חדים מאוד תחתיי. נבהלתי והתחלתי לצרוח מתסכול, פתאום משום מקום בא הנץ הזהוב שפרש את כנפיו הגדולות, תפס אותי בטפריו והמריא. הוא מיד דיבר ואמר: "זואי למה קפצת? היית יכולה למות!" אז הבנתי שזאת סופיאי. עניתי לה: "הייתי חייבת לעשות משהו, לא יכולתי לשבת בחיבוק ידיים" "וחוץ מזה איך זה שפתאום אכפת לך ממני?" עפנו לכיוון הכפר הקרוב ביותר כשכל אחת מהרהרת בדבר השנייה. הנץ החל בשלבי הנחיתה, נחתנו על אדמה רכה קצת ליד הכפר והנץ השתנה וחזר להיות סופיאי. צעדנו ביחד לכפר וכשהגענו אליו הלכנו לפונדק הקרוב ביותר: "פונדק שני כוכבים". באמת הגיע לו רק שניים, הלכתי לישון.
פרק שלישי – הר הגעש
קמתי מהמיטה, התלבשתי, הסתרקתי וירדתי לחדר אוכל. כשירדתי ראיתי את סופיאי יושבת בשולחן האוכל. נגשתי אליה ושאלתי אותה: "למה שיקרת לי כל השנים האלו?". היא ענתה לי תוך כדי שאני רואה בעיניה דמעה קלה: "זאת לא אשמתי, הכריחו אותי, אני לא יכולה לספר יותר מזה בואי אנחנו צריכות ללכת מפה!". שוב עפנו למשך הרבה זמן אך הפעם ישבתי על גבה. כשהתקרבנו ללוע הר געש נלחצתי, התחלתי למשוך לה בנוצות ולצעוק: "מה את עושה?? לאן את הולכת?? יש שם מגמה!!" היא לא הקשיבה לי ועפה ישר ללוע הר הגעש. פתאום התחיל להיות לי חם בטירוף, ואז ראיתי כיסא בודד בתוך הר הגעש. שאלתי את סופיאי: "מה זה פה?" פתאום אני שומעת קול אומר: "יפה, יפה מיקמקית נץ אני רואה שהצלחת במשימתך." ועל הכיסא ישבה אישה עם רטייה ומבט שאי אפשר אפילו לתאר, מבט מיוחד שכזה שאמר לי: "זואיל'ה מתוקה, אל תפחדי אני פה כדי לעזור לך" הסתכלתי על המבט של סופיאי שבינתיים כבר הפכה לבת אדם ראיתי שהיא לחוצה מאוד זה היה סימן מספיק טוב בשבילי.
פרק רביעי – התא המיוחד
שאלתי את המיקמקית המוזרה: "מי את? מה את רוצה ממני? מה עשיתי רע שהבאת אותי לפה?" היא ענתה לי במתק שפתיים: "אל תדאגי חמודה אני פה כדי לעזור לך, את לא צריכה לפחד". דווקא שהיא אמרה את זה נלחצתי יותר. שאלתי אותה שוב רק הפעם עם פני פוקר: "אני לא פוחדת!! עכשיו תעני לי מי את? ומה את רוצה ממני?". היא ענתה לי: "נעשה משחק, כל אחד יגיד את שמו ומה מטרתו אני אתחיל: שמי הוא מיקיאוולי, ואני רוצה את עזרתך" "עכשיו תורך". עניתי לה מיד: "שמי הוא זואי5872 ומטרתי היא לחזור הביתה בשלום למשפחה שלי שאני כה מתגעגעת".
"אם את תמלאי את בקשתי אני אמלא את בקשתך, מה את אומרת?", הסתכלתי על סופיאי והיא הנידה את ראשה, יותר מזה היא ניסתה לסמן לי שאסור לי להסכים לה.
"תגידי לי למה את צריכה את עזרתי?", היא ענתה לי: "אני צריכה שתתני לי דגימה קטנה מהדיי אן איי שלך". "למה?", שאלתי. "זה לא עניין של חוצפניות כמוך!" היא ענתה בכעס. "מונדואים! קחו את שתי אלה אל התא המיוחד שלנו" היא אמרה ברוגע משונה פתאום. "מה?" אמרה סופיאי, "עשיתי מה שביקשת!" "כן.. אבל אכזבת אותי". ענתה. פתאום שתי מפלצות כחולות עם אף אדום באו וגררו אותי ואת סופיאי לתא.
פרק חמישי – כבר לא מיקמקית רגילה!
אני וסופיאי ישבנו בתא קר בשתיקה דוממת. "באמת מכרת אותי למיקיאוולי? " שאלתי. "כן, אבל רק כי היא אמרה לי שבתמורה היא תחזיר לי את אחותי" היא ענתה לי "ומי היא אחותך?" שאלתי אותה. "את" היא אמרה. הופתעתי, "איך זה הגיוני?" שאלתי. "בגלל שיש לנו כוחות מיוחדים היא החליטה שהיא חוטפת אותנו עוד שהיינו תינוקות. ההורים הצליחו להגן עלייך, אבל אותי היא הספיקה לחטוף. כבר שנים אני משגיחה עלייך בבית הספר העירוני, אבל אתמול היא גילתה שאני יודעת איפה את ואיימה שתהרוג אותך אם לא אביא אותך אליה" היא סיפרה לי "אבל מה היא רוצה מאיתנו?" שאלתי. "היא צריכה את דגימת הדי אן איי שלנו כדי שהכוחות שלנו יעברו אליה, אבל היא צריכה את הדם של שתינו כדי ליצור את הכוח המושלם" ענתה. "איך? אבל אין לי שום כוחות מיוחדים, אני סתם מיקמקית ממוצעת!" כעסתי. "הכוח יבוא עם הזמן" היא סיפרה לי. ישבנו בתא כמה זמן, עד שהחלטתי שנמאס לי, ממש כעסתי על כל מה שקרה ומה שמיקיאוולי גרמה לי ולסופיאי. פתאום, הידיים שלי נמתחו, הפכו לטפרים והפה שלי למקור. הפכתי להיות בז חום. סופיאי ממש הופתעה. "סוף-סוף! עכשיו נוכל לצאת מהתא ביחד!" היא גם הפכה לנץ ויחד כופפנו את החלון ועפנו דרכו החוצה לחופשי. |
|
