|
לילי והשריף (לתחרות המערב הפרוע)
|
25/03/2016 |
פתיחה
כל אחד רוצה להיות שריף, להציל אנשים מפני שודדים, לגור במדבר ולהתלבש בבגדים מגניבים. אבל זה לא כזה קל כמו שזה נשמע, את כל הדברים האלה תקראו בהמשך הספר. קריאה נעימה ♥
פרק 1- השודדים
השריף רבץ לו בחול עם סוסו הנאמן. השריף היה מאוד משועמם, ולפתע, הוא שמע את פעמון הכפר ומיהר לבדוק מה קרה. האם זה שודדים? גנבים? רוצחים? הוא נכנס למסבאת העיר וראה שם שודדים ואישה. "את הכסף!" צעק מנהל כנופיית השודדים "לא ולא! שחררו אותי!" אמרה האישה. "להרים ידיים!" ציווה אחד השודדים. האישה לא הסכימה. "עצרו!" התפרץ השריף ואמר: "הורידו ידיכם מבעלת המסבאה!" "בחיים לא!" אמר מנהל כנופיית השודדים. "אני מבין שאתם רוצים דו-קרב נכון?" אמר השריף, הם הלכו למערב. השריף ירה בהם כמה יריות וכולם מתו. "תודה, הצלת את חיי! איך אוכל להודות לך?" אמרה האישה. היא היתה יפהפיה. היה לה שיער בלונדיני וקול עדין ויפה. היה לה פפיון בשיער וסנדלים לבנים יפים. "את לא צריכה להודות לי, אני רק אשמח לכמה מטבעות. אני מאוד עני ואין לי כסף" אמר השריף. "שמי הוא לילי, שמחתי לעזור לך" אמרה האישה והלכה.
פרק 2- השריף מודאג
עבר זמן רב מאז המקרה עם השודדים, השריף לא הפסיק לחשוב על לילי. "היא יפה כל כך!" אמר השריף. "אני רוצה לעשות לה הפתעה, לקחת אותה למקום מאוד מיוחד!" חשב השריף. "אין לי כסף, בקושי יש לי כסף לאוכל!" נאנח השריף. "תמיד הסתפקתי באוכל המועט שלילי נתנה לי בחינם, היא אשה טובת לב!" אמר השריף לסוסו. לסוס של השריף היתה רעמה חומה ופרווה לבנה ורכה, הוא לא היה עצל ואהב מאוד לעבוד. אבל לפעמים להרכיב את השריף היה מעייף אותו. השריף היה מודאג, לא היה לו מה לעשות. הוא חשב: "אני חייב למצוא עבודה".
פרק 3- מציאת עבודה
השריף הסתובב ברחבי העיר בחיפוש אחר עבודה. הוא ראה איש עם מגבעת שחורה, עניבה, חולצה ומכנסיים שחורים, ונעליים שחורות קטנות. כל גופו היה שחור. רק עניבתו היתה אדומה. "שלום, אתה יכול לבוא רגע למשרד שלי?" שאל האדון את השריף. "כמובן" ענה השריף. השריף והאדון הלכו ונכנסו לבית מפואר, קירותיו של הבית היו לבנים, היו בו מדרגות, שטיח אדום מפואר, כיסא עם משענת גבוהה, שרפרף קטן ושולחן. "היכנס," אמר האדון. "שב בבקשה על השרפרף." אמר האדון. השריף נכנס וישב על השרפרף. "מה אתה רוצה מימני?" שאל השריף. "שמי הוא רוברט, רציתי לעניין אותך בעבודה חדשה שבטח תאהב מאוד!" אמר האדון. השריף שמח, הוא לא ציפה שהוא ימצא עבודה בקלות כזו. "באמת? איזו עבודה?" התלהב השריף. "שחקן, אנחנו מצלמים את הסרט "המערב הפרוע" ואני חושב שהשחקן הכי טוב לסרט, הוא יהיה השריף האמיתי." אמר רוברט. השריף כבר הסמיק מרוב התרגשות. ירדה לו דמעה והוא היה מאושר, מעולם לא היה שמח כל כך. "באמת? אני אשמח להשתתף! כמה כסף אקבל לכל צילום?" שאל השריף. "מתאיים דולרים." אמר רוברט. "וואו! אז אני כבר לא אהיה שוב עני!" שמח השריף ויצא במהירות מהמקום.
פרק 4- במסבאה
לילי ישבה וקראה שוב ושוב את אותה כתבה, על איך הציל אותה השריף מידי השודדים. פנה אלייה איש אחד ואמר:"את לא יכולה להמשיך ככה עד קץ חייך, לקרוא שוב ושוב את אותה כתבה בעיתון. אתם משפחה ענייה, ואין לכם מי שיפרנס את המשפחה. את התקווה היחידה שלהם!" "תלך מפה! אני עסוקה מאוד, אולי אחר כך." לילי אמרה וניסתה לא להתרגז יותר מדי. "אבל, אבל לילי, את יודעת שמשפחתך זקוקה לך!" התחנן האיש. לילי כבר נהיתה ממש מרוגזת. היא צעקה עליו ואמרה: "אתה לא שומע אותי?! אמרתי תצא!" לילי המשיכה לקרוא את הכתבה, היא חשבה כל הזמן על השריף. היא ממש התאהבה בו ולא הפסיקה לחשוב עליו. "אולי הוא צודק, אני באמת צריכה להמשיך לעבוד". חשבה לעצמה לילי וסגרה את העיתון.
פרק 5- הארוחה
השריף חגג את עבודתו החדשה במסעדה. הוא הזמין את כל חבריו ואת כל משפחתו לסעודה. הם הלכו למסעדה מפוארת והשריף שילם במטבעות זהב שנתנו לו הוריו. במסעדה היו אנשים עשירים עם בגדים מפוארים, האנשים הזכירו לשריף את רוברט שהציע לו את העבודה. הבנים היו גבוהים עם בגדים לבנים ושחורים, רובם עם עניבות וחלקם עם פפיון על חולצתם. לרבים היתה מגבעת וחלקם החליטו ללכת בלי. הנשים היו מהממות. היו להן שמלות לבנות ונעלי עקב עשויות זכוכית עדינה. שיערן החלק נצץ באור המנורה ובידן ענדו צמידים. רק השריף וחבריו הרגישו שונים, היו להם בגדים קרועים ומלוכלכים. היו להם בגדים חומים עם כיסים קטנים.הם אכלו בסעודה, והשריף ראה שאף אחד לא רואה שזה השריף שהיה בכתבה בעיתון! הוא ממש התרגז שאף אחד לא אמר לו לפחות שלום. הוא מאוד התרגז עד שהוא עמד על רגליו וצעק: "אתם לא רואים שמולכם יושב הבן-אדם שהציל את לילי מידי השודדים?! אין פה אפילו טיפת נימוס אחת!" "איפה? איפה?" האנשים חיפשו בכל מקום, לא היה להם מושג שזהו השריף. השריף וחבריו היו מבואסים ונעלבים ויצאו מהמסעדה שאכלו רק חצי מנה.
פרק 6- הצילומים
השריף נרגש ליום הראשון בעבודתו החדשה, הוא לא ציפה להיות שחקן. השריף נכנס לאותו בית שהיה בו, עלה במדרגות וראה חדר עם שלט: "חדר צילומים-המערב הפרוע" השריף נכנס לשם וראה עוד אנשים, שהתאמנו על כל מיני סצנות. "שלום! אתה השריף?" אמר איש אחד "כן" ענה השריף "קוראים לי ג'ון, אני ישחק את מנהל כנופיית השודדים!" אמר האיש. "איפה רוברט? הוא הבמאי?" "כן, הוא אמר שהוא יבוא עוד כמה דקות. בנתיים נעשה כמה חזרות." אמר ג'ון. "שלום, שמי וונדי. אני אשחק את לילי. מתאים לי נכון?" אמרה אישה אחרת "מאוד מתאים לך." אמר השריף. הוא הרגיש שהכיר חברים חדשים, הוא הרגיש שהשחקנים היו ממש כמו משפחה. "אלה טימי וטרומן, הם אחים אבל מאוד מתביישים. הם ישחקו את השודדים." אמרה וונדי. "בתפקיד של השודדים לא צריך כמעט לדבר, צריך רק להתנפל ולנסות לקחת את הכסף" אמר ג'ון. "פתחו לי את הדלת בבקשה." אמר קול אחר. "מי זה?" שאל השריף ופתח את הדלת. זה היה רוברט. "אני רואה שכולכם הגעתם לצילומים, היום נצלם את הסצנה שהשריף יושב עם סוסו, ושומע את פעמון האזעקה. תתנהג טבעי, תרגיש שהיום אתה מציל את לילי ותעשה אותו דבר פה. שאר השחקנים ידברו לפי התסריט, הנה התסריטים." אמר רוברט. הם צילמו את הסצנה הראשונה. היא יצאה מושלמת. הם צילמו גם את הסצנה שהשודדים מנסים לגנוב ללילי את הכסף, גם היא יצאה טובה. "נתראה בפעם הבאה" אמר רוברט וכל השחקנים חזרו לביתם.
פרק 7-הסרט
עברו כבר הרבה ימי צילומים, והנה היום הגדול. היום בו מציגים את הסרט! השריף ישב עם ג'ון, וונדי, טימי וטרומן לצפות בסרט. גם רוברט צפה איתם. משפחתו של השריף היתה ביחד איתו באחורי הקלעים. פתאום, השריף ראה משהו מוזר. ישבה בקהל אישה שדומה ללילי. היא ישבה עם הפופקורן שלה ליד כיסא פנוי וחברתה ישבה לידה. "סלחו לי שנייה" אמר השריף והלך לקהל. הוא השתדל כמה שפחות להתבלט כך שלא יראו אותו. זאת באמת היתה לילי! השריף ישב לידה וצפה ביחד איתה בסרט. "שריף? מה אתה עושה כאן? אתה לא אמור להיות מאחורי הקלעים?" שאלה לילי. "אני מעדיף להיות איתך, אין חוויה יותר טובה מלצפות בסרט ביחד עם האשה שאני הכי אוהב בעולם!" ענה השריף והסמיק. הוא חיבק את לילי ואמר לה: "אני אוהב אותך". לילי והשריף יצאו מבית הקולנוע, וצפו ביחד בשקיעה. זאת היתה המתנה הכי טובה בעולם שיכל לתת השריף ללילי!
פרק 8- סוף טוב הכל טוב
השריף ולילי התחתנו ונולד להם ילד, "בטח גם הוא יהיה שריף שיהיה גדול." המשפחה שלהם כבר לא היתה ענייה, הם הסתפקו בכסף שהשריף הרוויח בצילומי הסרט והשריף קנה בגדים חדשים. המשפחה שלהם היתה מאושרת וכולם היו שמחים.
הסוף! |
|
