|
מיקמקית בנשמה
|
11/04/2016 |
פרק ראשון- מיקמק סיטי
היי, אני קשת אני ומשפחתי עברנו לא מזמן למיקמק סיטי. אני ממש אוהבת את העיר הזאת, את המסתורין שבא ואת הכל. אבל אני מרגישה שונה מכל השאר גם במראה וגם בנפש.. היום, היום הראשון ללימודים ואני מחכה לפגוש חברות לשמוח, ללמוד, והכי חשוב להנות!
פרק שני- בלימודים
כשהגעתי וראיתי את פני התלמידים התחלתי לגמגם והתיישבתי בשולחן האחרון, לפתע המורה אמרה לי קשת בואי לנו ספרי לנו מאיפה את, ועל עצמך, התחלתי לגמגם אני קשת הגעתי ממיקמק טאון ועכשיו אני פה המיקמר סיטי. המורה ענתה לי ומה מזג האוויר במיקמק טאון? כמובן שעניתי, מזג האוויר נעים מאוד! בקיץ אני אוהבת לשחות עם הורי. בעצם אני גולשת מגיל צעיר עד שהגעתי לפה התיישבתי שוב. בזמן שכולן צחקו עלי והסתכלו עלי מוזר.
פרק שלישי- למחרת..
למחרת כשהגעתי כמה ילדות חיכו לי ליד השער, והציגו את עצמן ואמרו בעוד לועסות את המסטיקים, שלום. עניתי להם הי, בוקר טוב הם אמרו לי הי אז את קשת ממיקמק טאון עניתי כן אז מה? הם צחקקו והלכו..
פרק רביעי- על היום הרביעי
בבוקר לאחר כל המעבר ממיקמק טאון הייתי עייפה,היום יום ראשון חופש! אמא ענתה לי קומי כבר! עניתי לה אבל אמא חופש היא ענתה לי בעצב לא במיקמק סיטי עניתי לה במבוכה אוקיי. כשנכנסתי לביצפר באיחור קל חיכו לי שם הילדות עם המסטיקים, נכנסתי בזמן שהם צחקקו על היום הרביעי לאחר? איו לא באופנה. עברתי אבל הן הקדימו אותי ואמרו לכולם קשת פה חח וכולם צחקקו, התחלתי לגמגם אבל אבל כולנו מיקמקים בנשמה וכך צריך להתנהג אנחנו יחד לא משנה עיר, ארץ, מוצה, גובה, זה לא משנה. הם צחקקו קשת המגמגמת התחלתי לבכות בעוד רצתי מהביצפר וצעקתי בדרך בעוד הטיפות על לחיי מה עשיתי להם? מה?
פרק חמישי- לא יכולה
כשהגעתי לביצפר ביקשתי מהמורה לקרוא משהו, היא ענתה הרשות נתנה אך עשי זאת מהר אמרתי לה מבטיחה, התחלתי להקריא ללא גמגומים ובשירה: זה לא משנה מוצה או כלום, זה לא משנה היופי, כי משחשוב זה היופי השמחה וכמובן שאהבה אבל מה שכן משנה ההתנהגות שלכם אני נעלבתי ואתם רק צחקתם אז עכשיו תנו לי לחייך ולצחוק עכשיו תנו לי להינות פתאום שנגמר השיר יצא ממני גל קול ענקי שהעיף אותי למלא בהתחלה היה לי קשה לשלוט על עצמי ולאן לטוס אבל אז הצלחתי ואמרתי להם אל תצחקו כי כולנו מיקמקים בנשמה. הם חבקי אותי ואני אותם, נתנו ידיים ואמרנו יחד מיקמקים בנשמה!
|
|
