|
המעבר לנדירה
|
27/04/2016 |
גשם כבד הצליף על חלונות הבקתה הרעועה. הדלת נפתחה בסערה. דמות בצמה ג'ינג'ית שמוטה ומטפטפת טיפות עכורות נכנסה בצעדים קודרים לבקתה. היא שמטה את הילקוט הורוד מכתפיה ונאנחה. "הלוואי שהייתי יותר יפה, כמו הנדירים..." היא כבר דמיינה את עצמה עם שיער שרית צהוב ושמלת אוסקר אדומה, לראשה כובע סירה. היא סחטה את שיערה לתוך הכיור שלצדה. קילולה סגרה את דלת חדרה והסיטה את הוילונות מחלונה. אור השמש סנוור את עינייה. בחוץ זרחה השמש. חבורות של נדירים בהירי עור צחקו להם באופק.הם צחקו עלייה. יותר נכון על כל הילדים ברמתה. מעורה הכהה ועד לבגדיה הבלויים, קילולה לא הייתה "כוכבת העולם". דפיקה נשמעה על דלת הבית. קול עמוק קרא מבחוץ: "משלוח נדירים!" בן רגע קילולה קפצה ממיטתה ודילגה במהירות במורד המדרגות. היא פתחה את הדלת בחיוך רחב וקורן. היא הציצה לתוך החבילה. עינייה נפערו בתדהמה. בתוך החבילה היו: שיער אליסה, שמלת פיה, שיער פיה, כובע אדום מקורי, שמלת כלה מקורית, כובע רשת, קסדת מחשב, כובע עיתון, שרית צהוב, שרית סגול, אסי צהוב, כל שיערות האוסקר, כל בגדי האוסקר, זר פרחים, מנוקדת, מכנסי פיג'מה אדומים, מכנסי פיג'מה כחולים, שרשרת מגן דוד כחולה-ירוקה ומנוי תמידי. "שם בבקשה." השליח הושיט טופס לקילולה המחייכת. היא החלה לרשום את שמה כשהשליח קרא: "לא, לא! זאת לא החבילה שלך!" ובשקט הוסיף: "כנראה טעות בכתובת..." והוא הלך משם כשהוא ממלמל לעצמו. עיניה של קילולה נרטבו. היא ברחה לחדרה בצרחות איומות שהדהדו בכל הרחוב. מחלונה צפתה במיקמקית מאושרת שחתמה על הטופס שרק לפני רגע החזיקה בידה. "למה זה קורה דווקא לי?" היא שאלה את עצמה בלחישה חנוקה. "למה?"
מקווה שאהבתם! .^.
כותבת: רוני
עורכת: מאיה
|
|
מוקדש
לכלהחברותבחבורהשלסטלייה | |
|
|
