פרק 2- ההגדה
לפתע, ראיתי אור יוצא מכיוון הסלון. רצתי מהר לסלון והספר האיר את כל הבית. שמעתי קול מוזר שאמר לי "תכנסי לספר" "נו, למה את מחכה? תכנסי כבר לספר" וככה ללא הפסקה. לא הבנתי מה קורה או מה אני צריכה לעשות ומצאתי את עצמי נופלת אל תוך ההגדה של פסח! אימלה!

פרק 3- הנחיתה
נפלתי וריחפתי במשך אלפי קילומטרים עד שהגעתי לתחתית הספר. הנחיתה לא הייתה רכה בכלל ואפילו מאוד כואבת. הייתי כבר מותשת ועייפה, התחלתי לצלוע מהנפילה לכיוון השמש. פתאום אני רואה מולי את הארמון המפואר של פרעה! רציתי להיכנס, אך היססתי לשנייה. מה אם אכנס ולא אחזור משם? התקרבתי מפוחדת אל עבר הארמון והחלטתי שבסוף אעשה זאת.

פרק 4- השומרים
לפני שנכנסתי לארמון ראיתי שתי שומרים, פחדתי נורא אך לדעתי נהגתי בחכמה.
זרקתי מקל קטן לכיוון השומרים שיסיח את דעתכם וכך קרה! הם לא הבינו מאיפה הגיע המקל והחלו לרוץ יחד לאותו כיוון. ניצלתי את ההזדמנות והתחמקתי אל תוך הארמון. איזה כיף!

פרק 5- הארמון
בארמון הכל היה נעים. משרתים בכל מקום, מוזיקה ברקע ואוכל בשפע. אחד המשרתים ראה אותי, קשר אותי ומיד הביא אותי אל פרעה. "שחרר אותי!" צעקתי בכל כוחי וניסיתי להתנגד לו. "אני אתן לך הכל רק בבקשה תיתן לי לחיות!" המשרת התעלם ממני והמשיך לקחת אותי אל פרעה. "בבקשה ממך!" צעקתי שוב.. אבל זה כבר לא עזר לי ומצאתי את עצמי עומדת בפחד מול פרעה הגדול!. פרק 6- פרעה
המשרת קירב אותי אל כס המלכות וסימן לי להתיישב, ישבתי על הרצפה מפוחדת. אולי לא הייתי צריכה להיכנס? מה פרעה יעשה לי? האם אראה שוב את המשפחה שלי? הסתובבו המחשבות בראשי בחשש. המלך פרעה היה נאה, כל בגדיו היו מבד משי עדין. הייתה לו פאה גדולה מבריקה בגודל הראש שלו. על ידיו ענד תכשיטים יקרי ערך ושרשראות על צווארו. המשרת אמר בקול מנומס: "פרעה מלכי, הוד רוממותך, תפסתי ילדה צעירה שניסתה לפרוץ לארמון" והשתחווה. "השאר אותי איתה לבד. עוד שנייה אני מסיים פה ובא לתת הוראות לשוטרים".

פרק 7- השתחררתי מהארמון!
"מה אתה רוצה ממני?!" זעקתי לפרעה בקול מתחנן. "למה נכנסת לפה?!" שאל פרעה בכעס. "תקשיב, באתי מהעתיד ואני הייתי מאוד סקרנית. בבקשה אל תפגע בי אני אתן לך הכל ואעשה כל מה שתרצה, רק תתן לי לחיות בבקשה!" כמעט פרצתי בבכי. "חה חה חה! את באת מהעתיד? אז בטח בעתיד כל עם ישראל יושמד נכון? הצחקת אותי!" קרא פרעה בלעג. "תקשיב רגע, אני לא אגלה לך את העתיד בשביל לא לקלקל את רצף הזמן, אבל אני יכולה להבטיח שבאמת באתי מהעתיד. בבקשה רק תגיד לי מה לעשות ואני אעשה! רק תיתן לי לחיות!" אמרתי לו. פרעה אמר לי: "טוב, אז אני מבקש בקשה קטנה. אני רוצה לדעת אם עם ישראל יושמד או לא. זה הכל." אמרתי לו: "אני לא יכולה! זה ישבור את רצף הזמן בעולם! יש לך אולי בקשה אחרת?". "שומרים! תתלו אותה!" צעק פרעה. "טוב אני אגלה לך." אמרתי מיואשת. "ספרי לי" ענה. "עם ישראל לא יושמד. המצרים יפסידו ובני ישראל יצליחו להגיע לארץ כנען!" אמרתי. "שחררו אותה" קרא פרעה ויצאתי אל מחוץ לארמון.

פרק 8- משה
מחוץ לארמון, כל הסביבה הייתה עם חול מדברי. השמש הקופחת ממש בישלה את ראשי ועדיין המשכתי לצעוד. הייתי מאוד צמאה ועייפה ולא מצאתי דרך לחזור הביתה. ראיתי מרחוק את בני ישראל עובדים קשה. ממש בקושי רצתי לכיוונם בשביל לעזור להם בעבודה הקשה. ראיתי שמשה כבר גדל והפך לנער יפהפה. הוא הכה את האיש המצרי שצלף בזקן היהודי. הלכתי אליו ושאלתי את משה: "תסלח לי, אתה משה?". משה ענה לי: "כן, אני משה נסיך מצרים." אמרתי לו בחזרה: "שמעתי עליך, אני בטוחה שבני ישראל יצאו מתישהו ממצרים!.." "וזה לא יקרה..." משה השלים את המשפט שלי. "למה?" "כי פרעה אף פעם לא יסכים לכך, אף פעם לא יצליחו לשכנע אותו. אני מכיר את פרעה, הוא מלך עקשן!" משה אמר בעצב והלך משם.

פרק 9- אני חוזרת הביתה
הייתי כולי עייפה והמחשבות לא הפסיקו להסתובב לי בראש. מה אם לא אחזור בזמן לליל הסדר? התקווה האחרונה שלי הייתה משה, הלכתי אחריו והגענו למקום עם סנה בוער. "מי זאת?" שמעתי קול מסתורי מתוך הסנה. משה הסתובב לאחור וראה אותי. "איבדתי את דרכי, הגעתי מהעתיד ואני רוצה לחזור הביתה! בקצב הזה אני אאחר לליל הסדר!" קראתי בעצב. נראה שמשה היה מבולבל כל כך והייתי בטוחה שהקול מן הסנה ידע למה אני מתכוונת. "אתה אלוהים הרי, אתה יכול להחזיר אותי הביתה!" אמרתי והורדתי את נעליי. אלוהים עשה קסם ובשנייה אחת הגעתי אל ביתי. אמי עוד לא חזרה והיא הייתה צריכה לבוא עוד כמה דקות! השתעלתי והסרתי את האבק ממני במהרה.

פרק 10- ליל הסדר
מזל שהגעתי הביתה בזמן! סבא וסבתא שלי כבר באו וכל המשפחה אחריהם. גם אמי ואבי כבר חזרו מהעבודה עם סלי קניות ומצרכים לחג. כולנו התיישבנו וקראנו ביחד את ההגדה ונהנינו! בחרתי שלא לספר לכולם את מה שקרה לי בכדי לא להעמיס עליהם עוד מידע. חגגנו ביחד ושרנו את כל שירי ההגדה, מזל שעוד הספקתי להתאמן על כל המילים לפני כל ההרפתקה.