|
מערת הקסמים
|
01/07/2016 |
פרק 1: איך הכל התחיל..
הכל התחיל ביום ראשון, זה היה היום הראשון של הלימודים, הגעתי לבית הספר והכל התחיל כרגיל, עד שלפתע ראיתי אחת מהילדות החדשות שנראתה לי קצת חשודה, חשודה במה אתם בוודאי שואלים, היא הייתה חשודה בכך שהיא הסתכלה על אחד אחד מהילדים בכיתה, ואתם יודעים מה, אפשר להגיד שהיא אפילו ספרה אותם. עכשיו, אתם בוודאי אומרים, למה זה חשוד? אוליי היא רק סופרת כמה ילדים יש בכיתה?,אז זהו שהיא לא סתם ספרה. היא גם דיברה עם עצמה. מספיק חשוד?
פרק 2: על מה הילדה דיברה? ולמה היא ספרה תל'?
בסופו של דבר גיליתי על מה היא דיברה ולמה היא ספרה תל'. היא דיברה על מערה, מערה שמצאה ליד הבית שלה. והיא ספרה את התלמידים כדיי לרשום את מס' התלמידים על דף כי רצתה לשאול את כווווולללםםם עם הם במקרה ניתקלו במערה מתישהו. זה עוד כלום. היא הייתה לבד כמעט כל היום. וכן,היא שאלה וספרה אותי גם.
פרק 3: הילדה התחילה להתחבר אליי?!
יום לאחר החשד המוזר הילדה גילתה לי את שמי, לאחר שהסתירה אותו מכולם. השם שלה הוא עדי, שפרושו תכשיט, שזה לא קשור. היא התחילה לדבר איתי ולפלרטט, ואז היא שאלה אותי משהו מוזר:" תקשיבי, את זוכרת ששאלתי אותך עם נתקלת במערה? שאלתי אותך את זה כי יש מערה ליד ביתי, רוצה לבוא איתי למערה היום ב16:30?", אני עניתי לה את זה:" כן, אני יכולה גם אחריי הלימודים, ניפגש?", היא ענתה שבסדר, ובסוף נתתי לה את מס' הטלפון שלי. היא התקשרה אליי אחריי הלימודים ואז ניפגשנו במערה.
פרק 4: המערה היא מנהרת זמן?!?!
כאשר אני ועדי נכנסנו למערה היא הייתה דיי חשוכה,מפחידה,ואפלה, היא הייתה מתאימה יותר לסרט אימה. היה במערה כמה מנהרות ושבילים, ונכנסו לאחת מהמנהרות שבמקרה היא הייתה המנהרה הכי גדולה שם. שנכנסו למנהרה היא הפכה לקטנה יותר ויותר עד שממש נאלצנו לזחול. לאחר כמה שניות עדי נעלמה מעייני ואני ממנה. כאשר היא נגלה שוב לעייני ואני לעייניה היינו בתוך חדר,חדר מלא באנשים,וילדים, לבושים בבגדיי חאקי,ועדי שאלה אותי:" יש סיכוי שהגענו לתקופה אחרת? בתקופה שלנו כבר לא לבושים בבגדיי חאקי." אני עניתי לה:"יש סיכוי,היי, בוא נקשיב למה שאומרים במכשיר הזה." הקשבנו למה שאמרו, ואז הבנו, אני ועדי, שהגענו לתקופה של החלטת האו"ם לחילוק המדינה בין ערבים ליהודים. כמובן שאמרו שרוב קולות בחרו שכן היה חלוקה, לאחר ששמענו את זה אני ועדי הסתתרנו כך שלא יראו אותנו יוצאות מהחדר הקטן.
פרק 5: סוף סיפור.
בסופו של דבר אני ועדי עשינו מאמץ ככול האפשר שלא יראו אותנו יוצאות מהחדר הקטן שהיו בו הרבה אנשים, שיצאנו מהחדר נגלנו בכיתה, לבד, בסיום יום הלימודים,שכל הכיסאות מורמים,נבהלתי ואמרתי לעצמי:"וואו, זה היה רק חלום אחד גדול."
מקווה שאהבתם.
|
|
מוקדש
ל מוקדשלשלימלכה050, מיהלי, AVIGAL, ולשארהמנהלים. | |
|
|
