|
מיק-אמא קסומה (פרק שני)
|
07/07/2016 |
למזלי, אחד השכנים בדיוק ייצא, או יותר נכון יצאה, ודברה בטלפון:
"לא, אני לא מסכימה שתעבירו לי את כל המיקמקים האלו לבית שלי.. מה זאת אומרת זה לא אשמתם?! וזה אשמתי שהגננת שלהם החליטה משום מה שהיא יוצאת לחופשה בהרי המיקמק ומשאירה גן שלם של מיקמקים לבדם?!"
אם הייתי מבוגרת כרגע, הייתי בשמחה מדברת עם המיקמק שבצד השני של הקו ומסבירה לו יפה יפה, שהמיקמקית המסכנה לא מודעת לכך שהגננת החליטה לעזוב את הגן לחופשה בהרי המיקמק.. השכנה שדברה בטלפון נתקה את השיחה, והביטה בי.
"היי, ילדה, מה את עושה פה? אין לך הורים? אין לך בית?"
רציתי לענות לה "בטח שיש לי הורים ובטח שיש לי בית, למעשה, יש לי ילדים ובעל.." אבל ידעתי שאם אני אענה את התשובה הזאת, סביר להניח שהשכנה המסכנה תוטרד לא רק מהבעיה עם המיקמקים והגננת, אלא גם אם בעיה של מיקמקית חסרת - ידע שכנראה ברחה מבית משוגעים.
אז עניתי: "כן. יש לי הורים ובית, אבל איבדתי את ה..אממ.. כובע שלי כשביקרתי את חברתי מהבית הזה", הצבעתי על ביתי, שכעת אף אחד לא יזהה אותי אם אכנס ואחליט להתנחל שם.
ראיתי את מבטה המופתע של השכנה, ולא הבנתי למה היא מופתעת. רציתי להגיד לה, היי, אני לא ילדה קטנה! טוב, טכנית אני כן, אבל מה זה משנה? רק בגלל שהיא לא מכירה אותי היא צריכה לשפוט אותי?
"קוראים לי מיקה. את יודעת, ילדה, שאם יש לך סיבה אחרת שאת מטיילת כאן, בלובי של הבניין, את לא צריכה לפחד לספר לי את האמת. אני לא אספר לאף אחד. מבטיחה".
שתקתי. אין לי מה לומר, וגם אם יש, לא היה לי חשק לדבר. ממתי מיקמקית מבוגרת מבטיחה לשמור סודות בחברה כמו ילדה קטנה?
"את יכולה לעזור לי רק בדבר אחד:
אני ממש אשמח לבלות הלילה בביתך!"
אני יודעת, זה היה נשמע ממש כמו הצהרה, אבל זה לא היה הצהרה.
מבטה המופתע של מיקה העיד לי בכך שאולי הבקשה שלי הייתה קצת יותר כמו ביקוש, דרישה, אבל בסוף היא עיקלה את זה. היא אמרה שתחשוב על זה מאוחר יותר, עדיין בתימהון, וירדה למטה, אל המכונית שלה ונסעה.
המשך יבוא...
|
|
מוקדש
ל, כל המיקמקים ,הקסומים! | |
|
|
