|
הסבא האבוד - לספר הסיפורים
|
21/08/2016 |
פרק 1: ביום קיץ נעים
הכל התחיל ביום קיץ נעים לקראת סיום החופש, קצת עצוב, שיחקתי עם המינימיק החמוד שלי בחצר הבית ולא שמתי לב שהטלפון שלי צלצל מרוב ההנאה והעיסוק. שיחקנו בצלחת מעופפת, כדור קופצני וכמובן גם פינקתי אותו בכמה חטיפים קטנים כמו קאפקייקס (עוגוניות בעברית) כשירד הערב ונהיה מאוחר חזרנו אל תוך הבית ובדקתי את השיחות האחרונות שלי וגיליתי שמי שהתקשר אליי היה..
פרק 2: המתקשר החסוי
מספר חסוי! מי זה היה יכול להיות? ולמה הוא לא רוצה שידעו את המספר שלו? אחרי דקה של התלבטות התקשרתי בחזרה קצת בהיסוס ומיד ענה לי קול מוכר "למה את לא עונה? שעתיים אני מחפש אותך!". מיד זיהיתי את קולו של אחי, נפולאון5. "היו לי עיסוקים אחר - הצהריים.." עניתי בתשובה ונפולאון5 מיד הגיב חזרה "זה לא משנה, עזבי הכל ותגיע מהר לביתי! יש לי בשורה משמחת!". "למה שלא תגיד לי כאן?", שאלתי, אבל נפולאון כבר מזמן ניתק לי. ככה זה אחים קטנים, מתלהבים מכל דבר..
פרק 3: הבשורה
התנעתי מהר את מכונית הספורט הכחולה שלי והגעתי במהירות (כמובן שלא שחכתי את כללי הבטיחות בדרך!). דפקתי על הדלת ונפולאון הכניס אותי במהירות. הבית שלו היה מבולגן מתמיד, כאילו היה מונדו במרדף אחרי זבוב "עסיסי", מטאפורה מצחיקה כיוון שלאחי יש סוג של אובססיה למונדו. התיישבתי על פוף בצורת מונדו שנראה לי המקום היחידי הנקי והבטוח לישיבה ולאחר שנעל את הדלת הצטרף אליי נפולאון והתיישב מולי על כיסא הבמאי האהוב שלו. "אל תשאלי מה מצאתי!", הוא התחיל ראשון. לא שאלתי כי זה מה שהוא ביקש, לא? "מצאתי שני גורי מינימיק תאומים חדשים ומתוקים!", הוא ענה בלי ששאלתי.
פרק 4: חושי הבלש
"די! איפה הם? אני חייבת לראות!" קפצתי בהתלהבות. "כן..זאת די הבעיה כאן, בואי נגיד שהם סוג של הלכו לי לאיבוד.." נפולאון קצת הוריד את מצב הרוח שלי ולכן מיד עניתי: "קדימה! נצא לחפש אותם! תתחיל להפעיל את חושי הבלש שלך!". "הממ.. זוכרת שזואי איבדה את אלוויס ולאחר מכן כולם עזרו לה לחפש אותו ולבסוף הוא נמצא ביער?" שאל אותי נפולאון. "ברור! שם הם בטוח נמצאים! קדימה!" ויצאנו מהבית לכיוון היערות.
פרק 5: היערות
כל מיקמק יודע שליערות שבילים רבים ובמהירות אפשר ללכת לאיבוד. אני ונפולאון היינו זהירים והשארנו אחרינו פירורים של קאפקייקס, כדי לסמן את הדרך ולמשוך אלינו את המינימיקים הקטנים (ממש כמו ע-מיק ות-מיק, רק נקווה שלא תהיה מכשפה רעה). לבסוף הגענו למצב שלא יכולנו להמשיך ללכת קדימה. עצרנו ואז שמענו רעש מהשיחים... מה זה? מיקטרול? דוב? אולי סתם הרוח שנושבת..?
פרק 6: שופק וטווינקל
מהשיחים יצאו שתי דמויות קטנות...שני המינימיקים! כל כך שמחנו וקפצנו לחבק אותם! "תכירי, זה שופק" אמר נפולאון והצביע על אחד משני המינימיקים. "ואיך קוראים לבת?" שאלתי, "חשבתי לתת אותה לך, אחרי הכל את עזרת לי למצוא אותם ומי כמוך תאהב אותה?". כל כך שמחתי מהתרגשות ואחרי שנפולאון קצת הרגיע אותי החלטתי לקרוא לה 'טווינקל'. הכל היה שמח, אבל נשארה לנו גם הדרך הביתה..
פרק 7: לאן נעלמו הפירורים?
כשהפננו את ראשינו לאחור לכיוון שביל הפירורים שהשארנו אחרינו ולמרבה הצער גילינו שהוא נעלם! איך לא חשבנו על זה: אם המינימיקים ילכו בעקבות הפירורים ויאכלו אותם אז לא יהיה לנו איך לחזור הביתה! נפולאון הרגיע אותי (שוב) וניסה לאמץ את הזיכרון שלו ולהיזכר באיזו דרך הגענו. הלכנו ביערות וקצת הסתבכנו בדרך. משום מה הגענו למקום שהיה דווקא דל בשיחים ובמרכזו עמד שער. אולי מישהו שם יוכל לעזור לנו? חשבנו בליבנו. פתחנו את השער וראינו את...
פרק 8: בית האבות של מיקמק - סיטי
"סבא?!" שנינו ביחד שאלנו בהפתעה. "פינקי! נפולאון! סוף סוף הגעתם לביקור!" סבא שלנו, ברומי, שישב על ספסל אמר. "מה אתה עושה פה?" שאלתי, "ולמה לא אמרת שאתה עובר לכאן?" הוסיף נפולאון. "מה זאת אומרת?" סבינו המבולבל אינו הבין ומיד המשיך "אני השארתי לכם פתק על המתנה של נפולאון ביום הולדתו האחרון!". "מתנה? איזו מתנה?" שאל נפולאון. "כדור השלג שקניתי לך!" ענה סבא, גם הוא מבולבל מכל העניין. "אתה בטח לא זוכר! אבל ביום ההולדת האחרון שלי היית במיקפולקו!" אמר נפולאון. "אוי לי! נכון! איך שחכתי? זה מסביר למה לא הגעתם לבקר בבית האבות!" ענה סבא שהבהיר את העניין. "מה דעתך לבוא לביקור אצלנו בעיר לכמה ימים?" שאלתי את סבא וכמובן שהוא הסכים. הוא החזיר אותנו הביתה בקלנועית המגניבה שלו (אבל גם האיטית) וכולנו נהנו שוב יחד ממש כמו פעם! ועל זה אומרים פתגם מאוד ידוע "הלך לחפש את המיק-אתונות ומצא את המלוכה". (מיק-שמואל א' פרק ט')
הסוף.
|
|
