קהילה - היצירות של תולי622
|
|
|
|
|
שיר המלחמה שלי
|
18/12/2016 |
פרק1
זהו היה יום רגיל. הלכתי לבית הספר "מיק-ספר" והיה נחמד.
בשיעור מדעים נשמעו קולות של דפיקות על הדלת ונחשו מי דפק? המנהלת!!!!
המנהלת הדס:" שלום לכולם רציתי להודיע, על תחרות שירה! כל הרוצים להשתתף יכולים לגשת לחדר מורים ושם הרשמו בטופס הרשמה תודה!"
שכחתי להזכיר שיש לי שדון דמיוני... שמו זה ארמנד. הוא קטן וסגלגל, יש לו עניים חומות ו.. אוקי אני מודה קצת קשה לתאר אותו. כל אחד והדמיון שלו:)
אז בקיצור התייעצתי עם ארמנד.
ארמנד:"או מיי גוד זו ההזדמנות שלך את שרה מהמם!"
אני:"אבל אז אני חייבת ביטחון עצמי חזק ויש לי פחד במה..."
ארמנד:"נו באמת.. זה יהרוס את החלום שלך? תאמיני בעצמך!
זה מה שאני אוהבת אצל ארמנד הוא חבר אמתי. למרות שהוא דמיוני... הוא מקשיב לי ועוזר לי להמשיך בדרך ישרה והוא מסביר לי מה הכי נכון בשבילי!
בהפסקה רציתי לדבר גם עם חברותי הטובות הילה וליהי וכן, הן תאומות.
הילה:"וואו! זה הכי מתאים לך!"
ליהי:"נכון! זה הכי את!"
אני:"טוב אל תגזימו... אם אני יזייף?
ליהי:"זה הכי מתאים לך!"
אני:"טוב אפשר לא לחזור על זה?"
טוב אני יקצר את זה. בקיצור הן חייבו אותי לרשום את שמי על תופס ההרשמה שבחדר המורים.
בסוף הבית ספר חזרתי לבית וממש התרגשתי. סוף-סוף!אני יכולה להוכיח את עצמי... האמת מזל שליהי והילה הכריחו אותי להרשם. אני מרגישה כל כך טוב עם עצמי...
פרק2
טינג!-טינג!-טינג!
הטלפון צלצל.
אני:"הלו? מי זה?"
העונה לטלפון:"חחח זו אני המנהלת!"
"זה בקשר לתחרות שירה? אל תדאגי נרשמתי."
המנהלת:"זה בקשר לתחרות אבל... אני מצטערת לומר אמא שלך מזועזעת מהרעיון..."
מה?! היא השתגעה?! צרחתי בכל רם והמשכתי:"זה... זה לא יכול להיות אני!!! טוב ביי!"
מהר נתקתי וישר צלצלתי לאמא
אני:"אמא? למה אמרת למנהלת שאת לא מסכימה שאני ישתתף?! למה את מתערבת לי בחיים?!"
"היי מתוקה, קודם כל תדברי בטון נמוך, פותרים בעיות רק בצורת דיבור ולא כעס וצרחות. תשמעי, אני חושבת שזה רעיון מטורף! את באמת רוצה שכל בית הספר ישמע אותך? גם אם את שרה יפה... זה לא רעיון טוב.."
אני המשכתי אותה ועניתי:"נו אמא! חשבתי שסתם המנהלת מתחה אותי! את... ממתי את נכנסת לי ככה לחלומות?! יודעת מה?!" טוב ישר ניתקתי ורצתי לביתה של ליהי והילה (הן גרות באותו בית כי הן תאומות)
כשהגעתי לרחוב הפרפרים עליתי לבניין ודפקתי בדלת.
הילה פתחה לי ואמרתי:"הי היללוש! איפה ליהי? אני צריכה אותה דחוף!!!!"
הילה:"בחדר... למה?"
ישר רצתי לליהי ואמרתי לה:" לילוש! את לא מאמינה! אמא שלי לא מסכימה שאני ישתתף בתחרות!"
ליהי:"באמת?! מה? זה לא יכול להיות!"
"כן אבל... אוף טוב אני הלילה רוצה לישון אתך."
"אין בעיה! טוב כבר מאוחר בואי נשן"
פרק3
הילה שמעה את כל השיחה ורצה לעבודה של אמא שלי.
"אמא של תולי?"
"היי הילה מה את עושה פה? בשעה כל כך מאוחרת?"
הילה:"לא מעניין אותי,למה את לא מסכימה לתולי להשתתף בתחרות?"
אמא של תולי:"תקשיבי זה ממש לא עניינך!"
הילה:"לא את זאת שתמיד אומרת לתולי לא לדבר בטון גבוה?"
"האמת, נכון."
הילה:"יפה! צריך להודות. רק כך מגיעים למסקנות ופתרונות."
"חמודה, אני לא רוצה לריב אתך. זוהי בסך הכל אי הבנה."
הילה:"אבל זה החלום שלה את מבינה?"
"לא אני לא מבינה. למה לשיר ולהתפרסם? אם אפשר להשאר איש רגיל לא מוכר?"
"לא! כנראה לא הבנת נכון, תולי לא רוצה לשיר כדי להיות מפורסמת. זה ממש לא סיבה לחלום על זה. אם היא אוהבת לשיר אז בדיוק כך היא רוצה להיות זמרת. לא בגלל הפרסום."
אמא:"האמת, את לימדת אותי דבר חשוב."
הילה:"אז את מסכימה לה? את מבינה עכשיו?"
אמא:"לא אני לא מבינה עדיין."
הילה התייאשה והלכה לישון בביתה.
פרק4
בבוקר הציפורים צייצו ואני הילה וליהי הלכנו לבית הספר.
הלכתי לחדר המורים עם טיפקס כדי למחוק אותי מההרשמה. ולא! לא הייתי שלמה עם עצמי. זה היה רגע נוראי! אבל צריך להקשיב להורים. הם יודעים מה לעשות.
בחדר המורים פתחתי את הפקק של הטיפקס ולפתע נשמע שיר שהמורה לחשבון שמה במחשב. לשיר קראו: "fight song"
ו... וואו! הוא היה כל כך מרגש ויפה שפשוט נפל לי הטיפקס מהיד והוא התגלגל במורד המדרגות. הגוף שלי התחיל לזוז ולרקוד ולא יכולתי לעצור! קבלו תיקון: לא רציתי לעצור. בראש שלי חשבתי שהמילים אומרות משהו.. וכן. זה אומר שיר מלחמה. ואני מצאתי פתרון לבד. לפעמים צריך מחשבה של עצמינו ולא רק לחשוב דרך חברים. אז אני צריכה להלחם כדי לשיר! אף אחד לא יומר לנו אם לעשות משהו או לא! בעיקר כשזה למשהו טוב לדוגמא אם אומרים לעשות חרם אני מצפה שיומרו שזה מעשה נוראי!
חזרתי לכתה והרשתי טוב. השיר הזה ממש דיבר אלי והוא הקסים אותי! הוצאתי מחברת שורות חדשה וכתבתי את מילות השיר.
גם השיר שלי הקסים אותי... זה היה פופ אבל הרגשתי שאני רוצה רוק כי אני רוצה לצעוק את זה כדי שמשהו יבין אותי . אבל האמת מצד שני בא לי שיר רגש כי זה עצוב קצת שאני רוצה לשיר אבל קשה להסתתר מזה.
פרק 5
זה היה יום לפני התחרות והתרגשתי נורא.
לפתע אמא נכנסה בכעס.
אמא:"למה לא הקשבת לי?! את לא תעשי מה שבא לך!" אוקיי הפעם היא צעקה עלי...
אני:"אני עושה את הבחירה הנכונה! אם זה מרגיש לי נכון לשיר אז אני אשיר!" מהר הוצאתי את המחברת עם המילים והקראתי אותם לאמא.
אני:"לא אוותר, זה השיר שלי אני אלך אתו עד הסוף.
זה משהו שמתחיל מהלב, וממשיך ללבבות אחרים. וגם אם לא אוהבים אז אפשר תמיד לנסות עוד ועוד!
פזמון:
כן! כן! זה רק עניין של ביטחון כי אפשר תמיד לנסות! זהו השיר שלי של המלחמה! אז אפשר לשיר עוד! זה כמו סירה על האוקיינוס היא לפעמים סוערת ומסוכנת אבל זה שיר שמלמד אותנו על החיים! שיר המלחמה!"
לאחר ששרתי את השיר אמא נדהמה!
פרק6
אמא:"מה? וואו!! זה שיר עמוק ואמיתי הוא ממש נוגע בלב! חשבתי ששירים הם סתם מילים שיוצאות מהפה אבל אפשר גם אחרת!"
"תמיד אפשר אחרת"
את צודקת! זה חשוב מאוד ואת לימדת אותי משהו חשוב!"
ההופעה הגיעה והתרגשתי מאד! כולם אמרו לי בהצלחה ואני חושבת שקבלתי כוח מהחברים ומאמא!
בהופעה קיבלתי כל כך הרבה מחיאות כפיים וזה היה נהדר שרתי בשמחה וחיכתי וגם אני למדתי משהו חשוב!
תמיד תחייכו! יש עולם נהדר מסביב ותמיד אפשר לנצל את זה.
הסוף
|
|
|
|
|
|
87
|
|
|
|
|
|
|
|
|
24/02/2017 19:34 |
תולי622 |
5 |
|
תודה רבה |
|
|
|
|
|
17/02/2017 13:08 |
מנור362 |
4 |
|
יפה מאוד |
|
|
|
|
|
20/12/2016 19:36 |
מנור362 |
3 |
|
חחחח אני רוצה לקחת עצות ממך תולי אני מתה עליך! |
|
|
|
|
|
20/12/2016 15:29 |
תולי622 |
2 |
|
כי אהבתי את היצירות שלך מאוד! אני לוקחת ממך עצות לעתיד |
|
|
|
|
|
18/12/2016 18:45 |
קשתבענן145 |
1 |
|
סיפור מקסים אבל למה הקדשת את זה לי, איך אני קשור? |
|
|
|
|
|
|
|
