|
עליית הגג
|
22/12/2016 |
''אלינור!'' שמעתי את חברתי אמה קוראת לעברי ''מה?'' עניתי בקול מבולבל ''את חולמת בואי'' אמרה בעודה מושכת בידי אל עבר המדרגות עליתי על הראשונה וגופי...
טוב בשביל להבין צריכים לחזור טיפה אחורה לפני כשבוע
יצאנו להפסקה, דילגתי בשמחה עם חברותיי גאיה שני קוראל אמה וריילי חיכינו לליאן שמשום מה לא הגיעה עם כולנו למקום הסודי שבו בכל הפסקה אנו נפגשות ומשחקות שם. חיכינו קצת ועוד קצת ועוד עד שהבנו שהיא לא תבוא, הלכנו לחפש אותה אני הלכתי עם גאיה אמה עם קוראל ושני עם ריילי ויצאנו לחפש אותה, אמה וקוראל ראו את רועי שהוא חברה הטוב של ליאן מאז ומעולם הן שאלו אולי הוא ראה אותה אך ענה תשובה חד משמעית ''לא, לא ראיתי אותה אך אם אראה אגיד לך'' הן אמרו לו ''תודה'' והלכו, חפשנו וחפשנו וההפסקה עמדה להגמר ולבסוף נתקלו בשני וריילי וארבעתנו ראינו אותה באנו לרוץ אליה לשאול מדוע אינה הגיע היום למחבוא הסודי אך ראינו את איתי, חברי הטוב מדבר איתה היא נראתה מעט מפוחדת מעט נבוכה אבל איתמר הסתיר לנו טיפה כך שלא היינו בטוחות ניסינו להקשיב לשיחה אך לא שמענו דבר היה צלצול הוא הלך לצד אחר והיא לאחר וכל אחד המשיך בדרכו.
עצרנו אותה בדרכה לכיתה ושאלנו ''היי ליאן, למה לא הגעת למחבוא הסודי חפשנו אותך'' היא עשתה פרצוף מעט מודאג ומבוהל וענתה בזריזות ''סתם.. שחכתי'' והלכה הבנו שקרה משהו, בגלל איתי לפני זה היה הייתה מאושרת ושמחה. החלטנו שבסוף יום הלימודים נפגש ונחשוב למה היא לא הגיע ומה איתי עשה. הגיעה ההפסקה השנייה ובה היא אינה הגיעה גם היא עשתה שוב את הפרצוף הזה הפרצוף שמכאיב לה כל כך שאנחנו רואות בזכותו שהיא סובלת, שמענו צעקות ומעט מילים לא הבנו את כל השיחה אבל שמענו ''אם לא תעשי את זה את...'' וההמשך לא נודע הבנו שקורה פה משהו.
הגענו לביתי והתחלנו לחשוב, תחילה צלצלנו אל ליאן אולי תגלה לנו ומשום מה היא חשבה שאני זה איתי ואמרה בקול לחוץ ''בסדר בעוד שבוע בדיוק ב16:00 בבית הנטוש שבסוף הרחוב בעליית הגג'' ונתקתי מהר ספרתי לבנות, ''היא הולכת להפגש איתם בעוד שבוע ב.. ב.. ב..'' אמרתי והתחלתי לגמגם ''ב.. ב.. ב.. בית ה.. ה.. ה.. נטוש!'' ''מה?!'' אמרו חברותיי בבהלה ''בבית הנטוש?'' נבהלה גאיה ''אמי אינה תרשה לי ללכת לשם..'' ושני המשיכה את דברי גאיה ''מספרים שיש שם רו.. רו.. רוחות רפאים'' ''מה? רוחות רפאים?! לא לא אני לא באה'' אמרה קוראל ''אתן לא מבינות שקורה פה משהו גדול יש סיכוי שסוחטים או מאיימים על חברתנו הטובה ואנחנו טיפה מפחדות אז נתן לזה לקרות? אתן לא זוכרות את הסיסמה 'אנחנו לנצח יחד ואף אחד לא יפגע בנו' אף אחד לא יפגע בליאן ולא באף אחת אחרת, אבל אם לא תרצו ללכת טוב.. אלך עם ריילי ואמה'' ''טוב!'' אמרו ריילי ואמה ושאר הבנות הסכימו איתי אך עדיין לא רצו לבוא
עבר שבוע, היום זה היום, היום נגלה מה קורה פה
כבר שבוע ליאן לא שחקה איתנו ולא הגיעה למקום הסודי היא ישבה לבד בצד בשקט.
השעה הייתה 15:30 יצאנו פחדנו נורא אך עשינו את זה כי אנחנו נהיה לנצח יחד ואף אחד לא יפגע בנו!
הגענו לבית הגדול והנטוש פתחתי את השער החלוד ונכנסנו לאחוזה הגדולה החזקנו ידיים, והרגשתי את ידהן רועדות ''אל תפחדו'' לחשתי ונכנסנו עלינו במדרגות בשקט קומה קומה עד שהגענו קומה לפני עליית הגג ''אלינור!'' שמעתי את חברתי אמה קוראת לעברי ''מה?'' עניתי בקול מבולבל ''את חולמת בואי'' אמרה בעודה מושכת בידי אל עבר המדרגות עליתי על הראשונה וגופי רעד שמענו את איתי וליאן הוא התחיל לצעוק ''אבל אל תגלי להם ואם תעשי את זה זה.. כמעט נכנסנו פנימה רצינו רק להגיד לו תפסיק אתה פוגע בה ולצעוק שם אבל הוא המשיך את המשפט ''אם תעשי את זה זה יהרוס את מסיבת ההפתעה לכבוד חמש שנים לחברות שלכן!'' ''אתה צודק'' אמרה ליאן ואז חשבנו מרוב שהיינו עסוקות במחשבות על ליאן ששכחנו שמחר אנחנו חמש שנים חברות חמש שנים לחבורה אז הלכנו במהרה כדי לא להרוס את מסיבת ההפתעה. לא ספרנו לבנות את התגליות אך כל הבנות קבלו הודעה לבוא לאולם שבקלאב.
הגענו היינו נרגשות הבנות רצו כל כך לדעת מה גילינו אתמול אך שמרנו על זה בסוד נכנסנו אל אולם וראינו הרבה תמונות עוד כשהיינו קטנות אפילו צחקנו צחוק גדול וחיבקנו את ליאן ושוב היינו מאוחדות.
|
|
