|
סיפור לתחרות המיקשימה החודשית
|
19/01/2017 |
אז הסיפור שלי הוא כזה..
"המיקמקים בורחי וצועקים ברחובות. לונה, שעד לפני דקה שכבה במיטה, מביטה בחלון, ושואלת את אימה: "מה זה, אמא? מה קורה פה?!" אימה לא חיכתה שבתה תשאל אותה ואמרה: "ערפדים.." ולא הוסיפה.
לונה יצאה בריצה לרחוב. הכל היה שומם. הכל היה אפור. היו צלליות מפחידות על הקירות, ולונה הרגישה בודדה מאוד. חבריה לכיתה קבעו היום להיפגש במיקפה, והיא לא הוזמנה. היא הסתכלה על המיקפה וראתה כי שמו השתנה: מיערפד. היא הסתכלה על מפעל הממתקים וגם שמו השתנה: מפעל הערפדים.
עוד דברים השתנו, ערפדבנק, ערפדקניון, ערפדעיריה ועוד. היא נכנסה בשקט לעיריה, והכל היה ריק. היא חיפשה עד שראתה קבוצת ערפדים משוחחים. היא נרתעה לאחור והתנגשה בכיסא. כולם בין רגע הסתכלו עליה ומיד הסתגרו סביבה. זהו הדבר האחרון שלונה ראתה.. חושך, צעקות.... לונה התעוררה בבהלה במרתף של ראש העיר. היא לא הבינה מה קרה, עד שראתה שם שהכל מלא בכיסאות ערפדים ומסיכות.
התקרב עליה עטלף וצפצף: "אדוני, היא התעוררה.." ומיד נכנס במהירות ערפד גדול מימדים..
"אז את, מיקמקית חסרת שכל שכמוך, נכנסת למפקדה שלנו?!"
"מפקדה?!" לונה אמרה. "זוהי העיריה!"
"של ערפד סיטי?" גיחך הערפד. "הו, תקראי לזה איך שתרצי, אבל כולם בעיר הזאת יודעים, שלמפקדה שלנו לא נכנסים!"
"על מה אתה מדבר?! איפה ראש העיר?! איפה העיר היפה שלי?!" לונה בכתה.
"שקט! אדון ערפד, או ראש העיר בלשונך, אינו רוצה שיכנסו לפה, וכך יהיה!" פסק הערפד בקול חזק.
"אני רוצה את אמא!" בכתה לונה בת העשר.
"אמא?!את השתגעת לגמרי!" גיחך שוב. "קוראים לה בערפד סיטי אמערפדית. תגידי, איפה את חיה?!"
"במיקמק סיטי!" הרעימה לונה.
"תיקון טעות: בערפד סיטי. מלפני חודשים אדון ערפד וצבאו פלשו אל העיר, ואיך את עוד מעיזה לקרוא בשמות האלה! מיקמק סיטי, איכס! אמא, איכס! עיריה, איכס! תקשיבי לי טוב, ילדה, את עברת על חוק שהעונש שלו כבד מאוד. את רק ילדה, אז נסלח לך. ועוד פעם אחת שערפדי השומרים יתפסו אותך, אני מעיף אותך ישר לכלא! ברור?!"
"יש לי שאלה אחת.." לונה אמרה
"מהי?"
"איפה ראש העיר?????????!!!!"
"ילדה!! לא הפנמת כלום?!" כעס הערפד. "קוראים לאדוני "אדון ערפד"!
"לאאא, ראש העיר הקודם!"
"אהה.." נבוך קצת הערפד. "הוא הפך להיות ערפד."
"מה?!"
"בדיוק. זהו העונש. לא להישאר מיקמק אלא להפוך לערפד. במפעל הערפדים יש מכונה מיוחדת. שם הופכים כל מיקמק שמפיר את החוקים לערפד נוסף משומרי אדון הערפדים."
"אוי.." נבעתה לונה. "אני יכולה לצאת?"
"כן. בואי אחרי." הוביל אותה הערפד.
הם עברו ליד דלת בוהקת ויפה שמסביבה עמדו כחמישה ערפדים.
"מה זה פה?!" שאלה את הערפד.
"כאן שוכן אדון הערפדים.." לחש הערפד. "שקט.."
"מי זו?!" צעק אחד משומרי הלשכה של אדון הערפדים. "הבאת אותה לעשות תיקון מיקמק?!"
"לא, אני מוביל אותה החוצה."
"לא! היא נכנסת עכשיו לאדון הערפדים" חייך ברוע לב השומר.
"תקשיבי ילדה," פנה הערפד החביב אל לונה במהירות. "משם לא תצאי טוב. עלייך להיזהר מאוד מאוד בכל מה שאת אומרת, אל תתפרצי עליו ואל תגידי כלום. שמעת?!"
"כן.." מלמלה לונה בבעתה.
4 שומרים ליוו אותה פנימה. מאחורי שולחן גדול ישב האדון, אדון הערפדים.
"שלום ילדה!" חייך אליה ברוע לב האדון. "מה מעשיך במפקדה שלי?" שאל בתמימות מעושה.
"אני..אני.."גמגמה לונה.
"אוי, ילדתי המיקמקית, אל תפחדי לדבר איתי בגלוי לב." חייך אליה חיוך מרושע.
"אני.. העיר השתנתה לי כשקמתי מהמטיחה ונכנסתי לפה ותפסו אותי ואז דיברתי עם ערפד ענקי מאוד מאוד ואז באתי לפה." סיפרה בתמצות.
"הכרת את ג'וג'י?" סקר אותה.
"מי זה?" שאלה.
"קראו לג'וג'י!" קרא לבחוץ. "מיד!" ענו לו.
הערפד החביב נכנס בזהירות.
"שלום, אדוני." מלמל וקד. "אדוני קרא לי?"
"אכן, ערפדמיק בוגד שכמוך!"
"אדוני, וזה למה?" הביט אליו בתימהון הערפד.
"דיברת עם ילדה, וזה אסור בכל חוקי הערפדים! מה, צריך לקחת אותך לתיקון?! ערפדמיק בוגד!"
הוא קרא לשומריו והם גררו אותו משם.
"ג'וג'י, הוא היה פעם מיקמק שהתגנב לכאן, והובא למפעל הערפדים. משם הוא הצטרף אלי, וקראו לו ערפדמיק, שזה הדבר הכי טוב להגיד למיקמק שהפך לערפד. התברר שבמפעל היתה תקלה, ולכן לא הפכו אותו במכונה לערפד מושלם. היה פגם, עם הציות. עכשיו, קחו אותה למפעל!" הרעים.
שומרים הקיפו את לונה ולקחו אותה למפעל. שם ראתה מיקמקים עומדים בטור ארוך ומחכים לתורם להיכנס. כל ערפד חדש שיצא מהמכונה מיהר מאוד לעיריה, כלומר, למפקדה, ושם לשרת את הערפדים הנוכחים.
היא ברחה משם כל עוד רוחה בה, ותפס אותה ערפד קטן בדרך החוצה.
"ילדה!" הביט עליה. "מה את עושה פה?! לכי מיד למכונה!"
"לא!" ענתה לו. וברחה.
היא הגיעה הביתה בריצה.
"אמא?" צעקה. "אמא?!"
"ממי?" חיבקה אות האמא שהסתתרה מאחורי הכוננית.
"היה שמועות עליך, שנתפסת.."
לונה חיבקה אותה. "ניצלתי.."
"ממי, חייבים לנטרל את הערפדים האלה. ללפני שהם יהפכו את כל תושבי מיקמק סיטי לערפדים לנצח. שמעתי שבמפעל שלהם הם עושים שטיפת מוח לכל המיקמקים..." אמרה בבעתה אימה של לונה.
"אני יודעת!" קפצה לונה. "בהר הגעש.."
"יש כפתור ניטרול ערפד!" השלימה אימה את המשפט. "איך שכחתי! תמיד לא ידעתי למה הוא קיים.."
הן רצו בחשאיות להר הגעש, ירדו לחדר הסודי ולחצו על הכפתור.
הן יצאו החוצה ובמקום לראות שחור הכל פתאו חייך אליהן, שמש יפה, שוב שלטים מוארים, מפעל ממתקים, מיקפה, עיריה, מיקניון, מיקבנק, ומיקמקים!
הן בכו מאושר!
פתאום ראו ערפד קטן קטן גוסס.
"מה אתה, מי אתה?!" שאלה לונה.
"אני אדון הערפדים, נשארתי לבדי ואני עכשיו גם.." לא הספיק לסיים את המשפט ונעלם כלא היה...
זהו הסוף, מקווה לזכות תודה שקראתם תפציצו במיקליקים אם אהבתם!
|
|
מוקדש
ל #כולם_לוב_יו_מיקמק | |
|
|
