|
מיק-ערפד מהלך-לכתב אורח
|
18/03/2017 |
פרק ראשון: כלוב השפלות וטרשיה על המשמר
צעדתי בשעמום במסדרון בית הספר. הילקוט שלי היה הדבר הכי כבד אי-פעם חברים שלי אומרים שמישהו התגנב אליו ושם בו אבנים במקום ספרים ומחברות יש כאלה שטוענים שבמקום תיק לבית-ספר הבאתי מזוודה ושאני רוצה לישון בבית ספר חודשיים ובגלל זה הוא מלא. אני טוענת שזה פשוט כי הספרים והמחברות שנותנים לנו לקחת מבית הספר שוקלים חצי ממני. ליד התאים פגשתי את אלזה7898 ו-torxi50 החברים הכי טובים שלי מגיל שנה בערך "היי שירה7669!" אמרו לי כשפתחתי את התא שלי "היוש!" הגבתי בקריאת שמחה כי הפחתתי את הכובד מהגב שלי בכך שהוצאתי את הספרים ושמתי בתא. "היוש.. היוש.. איזה קול צפרדע!!" אמר לעברי מלך הכיתה בקול תינוקי כמנסה לחכות אותי, שאני torxi50 ואלזה7898 קוראים לו "מלך החנונים" או "מלך הגן" או "מלך התינוקות" טוב הבנתם. אבל בכל זאת נעלבתי כי אף-אחד לא אמר לי שיש לי קול צפרדע וזה לא כיף לשמוע את זה "אתה תהיה בשקט תינוק חסה!" אמר torxi50 בניסיון כושל להגן עליי "מה? אני שמעתי זבוב מייבב לא טעיתי כי זהו מלך הזבובים torxi50!" אמר מלך הכיתה וכולם צחקו "אל תדאג!" אמרה לו אלזה7898 ושתינו מתחנו חוט וזרקנו לעבר מלך הכיתה את התיק שלו "איה!" אמרה לאחר הנפת התיק ופגיעה מעט כואבת משחשבנו "וואי סליחה" אמרנו בניסיון להוריד את רמת העונש "אתן תשלמו על זה ביוקר שמעתן? ביוקר!" אמר מלך הכיתה ומלכת הכיתה טרשיה (האמריקאית) אמרה "i dont no.... ( ובעברית אני לא יודעת..)" מלך הכיתה או בקיצור רותם שאל "מה את לא יודעת? הם ישלמו על זה ביוקר אני רציני!" אבל היא השיבה לו שזאת הייתה אשמתו מלכתחילה הוא הריי התחיל לרדת עליי כולם צחקו מהעובדה האמתית שאמרה לנו טרשיה הודנו לה ואמרנו "thank you tershia" (תודה לך טרשיה). אבל אני די בטוחה שזה לא הוריד לנו שום עונש העובדה שפגענו בגוף שלו לעומת העובדה שהוא פגע לנו ברגשות נראה לי שמבחינה הגיונית אנחנו צריכים להיענש יותר מאשר שהוא נענש... זה לא היה אכפת לנו כל-כך כי תאמינו או לא כל הכיתה חיפתה אלינו והצלחנו להינצל עם עונש קטן לנקות לעצמנו את התא הייתם מאמינים כך גאולה המנהלת שלנו אמרה מפני ששמעה מהאחרים שהוא פגע בנו וקרא לנו צפרדעים וזבובים שזה טכנית נכון אבל לא עד כדי כך לנקות את התא שלנו לדעתי היה טוב כי אחרי העונש הזה אנחנו בעצם נקבל את התא הכי מבריק מכל התאים, ותאמינו לי יש הרבה תאים במסדרון! "וואו, לא חשבתי שגאולה כזאת טובת לב!" גיחח torxi50 "כן אה.." אמרה אלזה7898 אתם בטח חושבים מה אני עשיתי ולמה לא דיברתי אז האמת היא שפשוט הייתי כל-כך עסוקה בניקיון שכאילו עופפתי ולא שמעתי אותם.
פרק שני: הבנאדם הכי משונה שפגשנו
אחרי בית הספר הלכנו לאי ונכנסנו למערה כי מצידנו זה המקום הסודי והפרטי שלנו שם אנחנו יכולים לדבר על כל הסודות הכמוסים שלנו. "מה זה?" שאלתי את אלזה7898 מפני שרק שתינו היינו יכולות לראות את הצל שהיה בחוץ כי איך להגיד את זה היינו בכניסה וtorxi50 היה פחות קרוב לכניסה מאיתנו "אני באמת לא יודעת.." נאנחה אלזה7898 ואז חשבתי "רגע!, את רואה את הכנפיים המוזרות האלה למה הם מחוברות לראש של בנאדם?" אמרתי בבהלה "זוכרת את השדרוג החדש שראינו כשנכנסנו במחשב לבלוג של מיקמק?" שאלה אלזה7898 "מה אבל זה לא רק משחק? אין דבר כזה ערפדמיקים נכון??" שאלתי וחיבקתי את בירכיי "אני חושב שאין דבר כזה" אמר torxi50 כשרצה להרגיע אותי "יופי!, אז מה ההסבר לזה?" שאלה אלזה7898 "אולי ילד שהתחפש.." אמרתי ואז הילדון נכנס פתאום הוא היה נראה כמו ילד רגיל עם מסכה לבנה אומנם אבל כן ילד רגיל הוא התקרב אלינו ואמר "אתכם רציתי לפגוש!" הוא נורא התלהב וחייך, טוב בעצם המסכה הייתה בנויה ככה שהיא עצמה מחייכת אז אני לא יודעת אם הוא באמת חייך אבל עדין אני מאמינה... "איך הוא מכיר אותנו?, כלומר איך אתה מכיר אותנו?" שאלתי בפליאה "המלך של... כלומר אני מכיר את חברה שלכם המתוקה הזאת!.." אמר הילד וחייך, שוב אני לא בטוחה בזה.. "מי?, הנסיכהדבשת??" שאלתי בלחץ "אממ... כן בהחלט והיא כבר הפכה ל.. לא אמרתי שום כלום מי אמר שאמרתי??" אמר הילדון שעכשיו אני כבר לא חושבת שהוא מחייך.. אלא מובך יותר "מה עשית לה?!" שאלה אלזה7898 בכעס שידעה ש הנסיכהדבשת היא חברה מאוד טובה שלי "כלום, כלום" אמר הילד אבל לפתע שמענו "מממממ!" זה היה בוודאות הקול של חברתי "מה עשית לה?!" שאלתי שוב בתוקפנות "נו טוב, אתם משכנעים אותי כלאתי אותה בכלוב קשרתי לה את הפה וכרגע היא תלויה מעל הלבה של הר הגעש הגדול!!" מרוב כעס דחפתי את הילד למחוץ למערה "לאאא!" צעק "תראי מה עשית..!" אמר כאשר יצא לאור ואחל להפוך לערפד "אימא'לה!!" צעקתי וברחתי אבל כבר לא היה סיכוי הוא נשך אותי והפך אותי לערפדית "אהה!, לא מה עשית לי!" צעקתי כאשר התחלתי להתנתק מהמציאות ולרדוף אחרי חבריי "נו כבר כיף להיות ערפד!" אמר ה מיק-ערפד אל חבריי ופרס ידיו. ה מיק-ערפד אחל מעופף לכיוון חבריי אבל אז זה קרה: השריקה הסודית שלנו! החלתי נזכרתי בחבריי הטובים אבל עדין להישאר ערפד "יא!, אני אנשוך אתכם ותהיו ערפדים כמונו!" אמרתי רק שאז קרצתי קריצה קטנה לאלזה7898 ואז היא לחשה זאת באוזן של torxi50 בזמן שהערפד חושב שהיא רק זוממת איתו תוכנית לברוח.. לפתע התעלפתי הם רצו אליי והתיישבו על החול הזהוב "שירה7669?" שאלו אותי בוכים לפתע כולי חזרתי להיות בנאדם אבל הכוח שלי הפסיק נשארתי כך שעה אחת ואז פתחתי עיניי "שירה7669!!" צרחו חבריי ואז נזכרנו בהנסיכהדבשת החברה הטובה שלי אשר מחכה שמישהו יציל אותה אי שם בהרי הגעש מעל ללבה קשורה בכלוב. נאנחנו ויצאנו לדרך "אני רוצה לעזור!" אמר הערפד "עזרתי מספיק" השבתי והסרתי מבטי ממנו "אבל, רק אני יודע איך להגיע לשם או איך לפתוח לה ת'כלוב.." אמר "לא נורא" כעסתי והמשכתי ללכת.
פרק שלישי: הדרקון החמוד
הלכנו והגענו להר געש "מה כבר קשה?" שאלה אלזה7898 "באמת מה" אמרתי אבל אז שמענו "אה!" לא צרחה אלה יותר כאילו מישהו עושה עלינו הדים "אה..!" שוב נשמע ואז הסתובבנו לאחור לראות מה מתרחש ראינו דרקון ענקי ומפחיד האצנו לתוך הר הגעש ועלינו לדרגה 6 "למרות שאני בכלל בדרגה 4!" התלהבתי והסתתרנו שם "מי פה!, מנסה לגנוב תכשיטים?" שאל הדרקון "לא!!, אתה לא מבין, אנחנו באנו להציל את חברתנו הטובה..." צעקתי אליו והשתדלתי להתכופף שלא ישים לב אליי הדרקון "הא, עם כך מוטב שתלכו לחפשה, אני מצטער עם הטרדתי אתכם באמצע חיפושים פשוט יש ערפד שמנסה לקחת ממני שלל ואני כועס עליו נורא!" מיד הבנו מי הוא הערפד והבטחנו שאם יחזור לפה המרושל (כי הוא מתלבש נורא ואיום) אז אנחנו נהיה על המשמר "תודה לכם פשוטי עם!" אמר הדרקון והזיל דמעת לבה חמה "תזהרו דמעותיי חמות לבה!" הזהיר הדרקון "דרך צלחה!" אמר ויצאנו מההר
פרק רביעי: הנסיכה הערפדית
ראינו את הכלוב והכל היה במקום חוץ מ..."הנסיכהדבשת!" דאגנו פתאום ראינו את הערפד המרושע כמעט שנושך אותה ושהיא צורחת "תמהרו, אני לא רוצה להיות ערפדית!" כמעט שאחזנו בה אבל היא כבר ערפד משלה התיישבנו נאנחים ואמרנו "למה לא נתנו לו לעזור לנו ואז הוא לא היה מחזיר ונושך את חברתנו..." בכינו אחרי המסע הנורא הזה לא היה לנו כוח לעוד מסע איום... אבל כשצריך צריך הרמנו את עצמנו נכנסנו להר הגעש וביקשנו מהדרקון שנרכב עליו במסע הוא הסכים "בסדר גמור עם כי מוטב שתביאו לי אטריות געש" לא הבנו למה רצה אבל בכל זאת הבנו לו מהמקרר המחמם (אני יודעת לא הגיוני מקרר זה מלשון "קר" אבל זה מה יש בהר געש..) ויצאנו למסע. "בעקבות הצעקות הרשעיות!" אמרתי ואני יודעת זה לא נשמע טוב. "למסע!" צרחנו שלושתנו והתחלנו לעוף.
פרק חמישי: אטריות הגעש
הגענו למקום, טירה חשוכה ושחורה ואפלה ומכוערת.. ועוד ועוד נכנסנו אליה בלי דרק (הדרקון) כי הוא אמר שהוא קצת מפחד
בכל זאת הוא לא ראה דברים אחרים חוץ מהר הגעש מעולם "עכשיו!" אמר ושאלנו אותו "מה?" "האטריות, אין לי אש בפה.." השיב וזרקנו אליו את המאכל המוזר והחריף "אחח!" אמר בקריאת שמחה "כמה טעים דלישז!" אמר וחייך.
פרק שישי: מתקפת ערפדים
נכנסנו לטירה, התקיפו אותי עטלפים היא הייתה מלאה בקורי עכביש מלוכלכת על שולחן הונחה צנצנת מרמלדה ולידה צלחת "שננשנש?" שאל torxi50 "מצחיק!, שאנחנו נבזבז על זה זמן חוץ מזה, מרמלדה זה לא טעים.." השבתי בבוז המשכנו לכיוון מדרגות עלינו בהם לפתע נשמע "כחיכ" מהמדרגה שעליה עמדה אלזה7898 "אוי לי!, הרגל נתקעה" אמרה ומיד נסתה להוציא והצליחה לעליית הגג עלינו וראינו! ערפדים מליוני אולי הרבה יותר של סוגי ערפדים אבל הכי טוב עשינו עליהם חושך והחזרנו אותם לבני-אדם החושך לא הספיק "שלום חבריי כיף להיות ערפד!" אמרה הנסיכהדבשת "את בסדר?" שאלתי את חברתי המהופנטת "מרגישה מעולהQ" השיבה לי "כאן כולם מרגישים טוב רוצים גם?" שאל הערפד המרושל שהתחיל עם המהומה "אנחנו מבקשים רק את חברתנו.." נאנחתי בפחד קריאת צחוק נשמעה מבטנו של הערפד "חחח!! לא לא לא הגזמתם!" מאר לי צוחק ומאושר "הפסדת אותה לנצח!" שוב אמר בלגלוג "היא שלנו!" צעקה אלזה7898 "לא עוזר!" אמר
וכך המשכנו לריב עד ש....
פרק שביעי: שריקת ניצחון
עד ששרקנו את השריקה הסודית כולם חזרו לעצמם והנסיכהדבשת רצה אלינו וחיבקה אותנו "אתם החברים הכי טובים!" אמרה לנו וחייכה חיוך מסמיק "גם את, אחרת לא היינו מצילים אותך" השבתי לה "כולם תודו לילדים המקסימים האלה," אמרה הנסיכהדבשת " אשר הצילו אותנו מערפד רשע ומרושל! הוא מתלבש גרוע!" כולם צחקו וחזרנו הביתה על הדרקון.
בבית הסברנו להורינו שעשינו קמפינג בית-ספר ביערות מיקמק כי עברו כבר יומיים וקצת... תודה לחברים הכי טובים!
|
|
