|
לכתב אורח: מציאות הגדית, ולמיקשימה החודשית:)
|
10/04/2017 |
פרק ראשון: עוד יומים לליל הסדר אני ומשפחתי מתכוננים לבוא לדודה לילך לחג הפסח, אני לא אוהבת את פסח.
כל המאכלים המגעילים והדבר היחיד שטוב בפסח זה האפיקומן, במילא אני לא מאמינה בסיפור הזה אז זה לא משנה לי...
פרק שני: "הגיע הזמן ללכת לדודה לילך" אמרה אמא בהתרגשות, אבל אני לא התרגשתי, אני שונאת את חג פסח!לעומתי כל המשפחה המורחבת שלי דתית חוץ מאיתנו ומהמשפחה של חן(דוד שלי).
אני נכנסתי בעצבנות לתוך המכונית וכעסתי.
פרק שלישי: טוב, ליל הסדר, מה אני אומר, שיעמום אחד גדול! אני לא יודעת איך כולם נרגשים מהחג הזה? "הלוואי שהייתי יודעת"חשבתי זמן שפתחתי את ההגדה,"אם לא ראו את זה איך יודעים שסיפור זה קיים?" מלמלתי, כשלפתע פתאום אני שמה לב שכל הבית נעצר וההגדה שואבת דברים לתוכה, לא האמנתי למראה עיניי, התרחקתי ככל שאני יכולה, אבל היה זה מאוחר מידי, נשאבתי להגדה של פסח...
פרק רביעי: אני לא יודעת איפה אני אבל אני יודעת שזה בהגדה של פסח, אני גם לא יודעת באיזה חלק מהסיפור אני אבל לידי אני רואה שני ילדים, בערך בגילי, לבושים מפואר ומשחקים.
הם נועצים בי מבטים ולבסוף אחד שואל:"מי את, איך נכנסת לפה והאם את עבריה!?" הוא שאל במצרית. באותו הרגע בלעתי את כל הרוק. למזלי אני יודעת מצרית מסתבא מרים(האירוניה).
"אממ, אני לילי, אני לא מוצאת את אמי," עניתי במצרית, "ולא, אני ממש לא עבריה!" שיקרתי.
האחד השני עונה:"כמובן, אנחנו ניקח אותך לאבי, אולי הוא מכיר את אמך, בכל זאת, הוא המלך."
פרק חמישי: באותו הרגע עצרתי את נישמתי!
המלך הוא פרעה, והם משה ורעמסס!(אם אתם שואלים איך אני יודעת כל כך הרבה מהסיפור יחסית למישהי שלא מאמינה בסיפור, תודו לשיעורי תנ"ך!)
בזמן שהם הובילו אותי, חשבתי, חשבתי איך אני אסביר את עצמי למלך.
החלטתי!
פרק שישי: הגענו למלך, התחרפנתי בתוך תוכי ורציתי לברוח, אבל לא יכולתי, אך נצמדתי למשה כי ידעתי שהוא טוב לב(לא כמו רעמסס!)
הגענו למלך והוא שאל אותי:" מי זו אמך?"
ועניתי:"רציתי לאמר, היא לא מפה, הותקפנו על ידי, אממ, עברים, והיא ברחה איתי ועם אבי אבל היה מאוחר מידי ואבי נתפס והפך לעבדם, בנו לפה לתקווה שתבינו אותנו כי אני יודעת עד כמה אתם, אממ, נחמדים, אבל עכשיו איבדתי אותה..."
זה היה האילתור הכי טוב בעולם!!
אני יכולתי לשבור שיא גינס!(טוב, הגזמתי)
הוא ענה ברוגז:"אז למה לך להפריע לי כך?!"
עניתי בהתלהמות ופתאומיות:"יש קללה על מצרים ואני יודעת מה היא!" אמרתי בפזיזות ובהתחרטות.
"מה?" הוא ענה. "איזה קללה?"
"אתם לא יודעים זאת אבל בעתיד הרחוק רחוק אתם בעצם סיפור, והסיפור אומר שיש עליכם עשר מכות, וכדי לא להרוס את הסיפור אני לא אומרת מי, אבל אם תשחרר אותי ולא תכעס עליי, אני נשבעת בכל האממ, אלים שלכם, אהה, שלנו(תיקנתי), שאני אספר לכם את המכות ותוכלו להתכונן.
פרק שביעי: הוא הסכים, סיפרתי לו את המכות, והוא שחרר אותי. אבל לא היה לי תחושה טובה לגבי זה.
הרסתי את הסיפור?
מה אם משה לא יצליח להביס את מצרים, האם לא יהיה עם ישראל, ואז לא נתקיים???
אני לא יודעת אם לסמוך על הסיפור או על האמונה שלי על זה שאני לא מאמינה בסיפור זה.
הכל נגלה בהמשך...
|
|
מוקדש
למי, שקורא, ונותן, לייק! | |
|
|
