|
"מלכה ללא כתר" - סתם בשביל הכיף (:
|
10/06/2017 |
הסיפור מתאים בעיקר לחובבי פחד!
מקווה שתאהבו!
בואו נתחיל <:
פ ר ו ל ו ג
רובי היא נערה כבת 16, היא נמסרת לאימוץ בבית יתומים במיקסקוטלנד מעוני של הוריה, ובנתיים, משפחת המלוכה של מיקסקוטלנד, חיפשו נערה חדשה שתצטרף למשפחה.
פרק ראשון- בעעעע
קמתי על ערימת העיתונים אשר היו זרוקים ברחוב, "בעעע.." פהקתי, "הי, רוב? יש לך שניה איתנו?" אבי ואמי שואלים אותי, "כן?" אני באה אליהם, "אנחנו החלטנו שאנחנו מוסרים אותך לאימוץ, את תגורי בבית יתומים במיקסקוטלנד עד שימצאו לך אימוץ חדש ויותר עשיר. "לא!" מחיתי דמעה וחיבקתי אותם "מצטערים, אנחנו מאוד חולים ואנחנו קרובים למוות, את היחידה שאנחנו יכולים לסמוך עלייה, יש כסף למונית לשדה התעופה, קחי..." אבי נתן לי כ-4011 שקלים, קמתי, מחיתי עוד דמעה, "ביי..." סערת רגשות הציפה אותי, רציתי למות, אבל המשכתי הלאה. המונית לקחה אותי, שילמתי, הגעתי לשדה התעופה, שילמתי על טיסה, ויצאתי לדרכי, 4 שעות טיסה עוררו בי בחילה. המטוס נחת. אני במיקסקוטלנד.
פרק שני- מיקסקוטלנד, ובית היתומים.
לקחתי עוד מונית, והגעתי לבית היתומים, אני נכנסת, הוא מפואר למדי, אני שמחה שאגור פה. בעודי על מפלס הדלת, אישה גבוהה, הנראית לשנות ה-30 בחייה, מביטה עליי. "ומי את, חמודה?" כעסתי על כך שקראה לי חמודה, אבל השתלטתי על עצמי, "רובי." עניתי, בקור. "ובכן, רובי, יש לך את סכום הכסף המתאים?" - "כן," אני אומרת, ומשלמת לה. "יש לך חדר, משותף עם ג'ון. יש לך הרבה בגדים ודברים, אפילו קנינו טלפונים לכל מי שנכנס לפה עד שהוא עוזב, יש לך את כל הדברים שבנאדם צריך כדי להתקיים פה. חדר מס' 345." האזנתי לדברייה, הלכתי במסדרון עד שהגעתי לחדר. "הי, אני ג'ון." אומר הנער הנראה כבן 18, "אני רובי." נכנסתי לדלת, "לא אמרו לי שיש נערה חדשה פה." - "כן, אני לא מופתעת." עניתי, נכנסתי לאמבטיה, שמתי את הבגדים הנוחים שהיו לי בארון, סידרתי את שיערי הגלקסי, שמתי מעט איפור, כמו שתמיד רציתי, לקחתי את הטלפון ויצאתי למסדרון, בעודי מסתכלת על הטלפון ולא רואה מה הולך סביבי, אני שומעת בכריזה "מחר משפחת המלוכה תבוא, היא תבוא לקחת מישהו, בהצלחה לכולם." ידעתי שהם לא יבחרו בי, אני כלכך מתבודדת ומוזנחת. היה כבר 1 בלילה, הלכתי לישון.
פרק שלישי- משפחת המלוכה, "פריאן".
קמתי ב-9 בבוקר, התלבשתי בבגדים שחורים ונוחים, לבשתי כובע לצד, ויצאתי אל המסדרון בעוד הטלפון בידי, והשיער מסודר. אני רואה את המנהלת מדברת עם משפחת המלוכה, זה מעניין, אך היה אסור לי להאזין לשיחה, אז חזרתי לחדרי. בכריזה אמרו "ילדים! משפחת המלוכה פה! להתרכז ליד הדלת!" ליד הדלת התכנסו כ-35 נערים, ואני האחרונה מהבינהם, הגעתי, בעודי מסתכלת בטלפון ואפילו לא מביטה לרגע במשפחת המלוכה.
"אנחנו בוחרים.. את זאת!" אומרת המלכה, ומצביעה עליי, אני לא שמה לב, "רובי?" שואלת המנהלת, אני מרימה את מבטי, "אני?" אני מגחכת. "כן, את." המלכה רצינית, "א-אוקיי." אני אומרת, וחיוך על פניי, "תהנו!" אני עוזבת את הבית יתומים, והופכת לנסיכה.
פרק רביעי- חדשה.
אני נכנסת ללימוזינה המפוארת ונדהמת, כל 3 אחיי החדשים מביטים עליי ובוחנים אותי, אני עושה כאילו אני לא שמה לב. "אז, איך קוראים לכם?" אני שואלת.
"ג'קסון."
"אוריאל."
"רון."
ג'קסון היה בלונדיני-שטני, עיניו חומות ועיניים מלוכסנות.
אוריאל היה עם שיער חום, עיניים ירוקות וחיוך כובש.
רון היה גם עם שיער חום, עיניים כחולות כמו שלי, ונמשים.
לי היה שיער גלקסי אשר היה עם קארה, עיניים מלוכסנות וכחולות, ומשקפיים.
אנחנו מגיעים לארמון, אנשים מריעים לנו. אני שמחה מכך, ונדהמת.
אני נכנסת לארמון ופשוט... OMG. פשוט... פשוט מושלם. "הקומה הרביעית מוקדשת לך, הכל שלך שם, לכי תראי." אומר המלך, זאת אומרת, האבא החדש. אני עולה לקומה הרביעית, חדר משחקי מחשב, חדר משחקייה, חדר טלווזיה, חדר שינה, שירותים ואמבט משלי, חדר איפור משלי, טלפון יותר משודרג, פשוט מושלם.
אני יורדת למטה, רצה אל ההורים החדשים, "תודה!" אני צועקת מהתרגשות. הם מגחכים, "אין בעד מה."
ההמשך יבוא..
|
|
מוקדש
לכולם! | |
|
|
