מייק רץ במהרה אל קוני והשניים הלכו ביחד אל הדבר המנצנץ שראה קוני. כשהגיעו לשם הם ראו שחלקו של הדבר שמצאו נמצא בתוך החול. "בוא נתחיל לחפור בחול, הדבר הזה נוצץ ושקוף ברמה משונה" אמר מייק והשניים התחילו לחפור בחול.
אחרי לא הרבה זמן הם גילו את מה שהיה בפנים!
זו הייתה שרשרת יהלום אמיתית. "אני לא מאמין שמצאתי שרשרת יהלום אמיתית!! איזה כיף! היא בטח שווה המון המון כסף!" אמר קוני למייק. שני החברים הלכו כל אחד לביתו, וקבעו להיפגש יום למחרת בבית של מייק.

כשקוני הגיע לביתו הוא לקח טוש לא מחיק וסימן על היהלום פרצוף מחייך, בכדי שיוכל לזהות את השרשרת. קוני שם על שולחנו את השרשרת והלך לישון.
יום למחרת השניים נפגשו ליד הבית של מייק, כפי שקבעו.
קוני הביא את שרשרת היהלום וביחד הם הלכו להם ברחוב כשקוני הולך עם השרשרת על צווארו. לפתע עצר אותם עובר אורך ושאל אותם "השרשרת שלכם אמיתית?". קוני ענה לו בוודאות "כן!"
האיש אמר לקוני "ובכמה תרצו למכור לי אותה?",
"כמה תשלם?" שאל קוני
"מה תגיד על שלושים אלף שקל?"
"סגרנו!" ענה קוני בשמחה.
האיש שילם לקוני את הכסף ולקח את שרשרת היהלום.
קוני צהל משמחה ומייק מאוד פרגן לו.
הם הלכו ביחד לגלידריה וקוני שילם על שניהם מהכסף שקיבל.
"נרצה שני כדורי תות בגביע עם סוכריות" אמר קוני למוכר הגלידה.

לפתע שלושה ילדים הגיעו לגלידה.
אחד הילדים ביקש מחבריו "תוכלו להלוות לי קצת כסף? אין לי כאן לצערי ואני ממש רוצה גלידה". שני החברים לא הסכימו לתת לילד כסף. קוני מיד התנדב "אני אשמח לשלם על כולכם!" וקוני שילם על כל שלושת הילדים. כולם אמרו שהם רוצים להיות חברים שלו וארבעתם הלכו ביחד ומייק נשאר לבד. כשהלכו לבית הספר קוני הביא איתו סכום של כסף וחילק לכל המיקמקים.
כולם נהיו חברים של קוני והוא שכח ממייק שהיה חברו הכי טוב.
קוני הלך עם כל חבריו לסרטים והופעות, ומייק לא הצטרף אליהם.
כשמייק בא יום אחד לקוני, פתח לו את הדלת אחד המיקמקים בכיתה ולא הרשה לו להכנס. מייק נשאר לבד בלי אף חבר.

כעבור כמה ימים כשהיו בבית הספר קוני בא כשידיו ריקות. נגמר לו כל הכסף שהיה לו. "אני מצטער אבל נגמר לי כל הכסף... אבל אנחנו עדיין חברים נכון?" שאל קוני את חבריו. "אנחנו לא מעוניינים להיות חברים שלך יותר" אמרו לו מיקמקי הכיתה. קוני היה עצוב מאוד ויצא מהכיתה.
מייק הלך אחריו ואמר לו "זה לא כזה נורא, ממש התגעגעתי אלייך.
באלך שנחזור להיות חברים עדיין?"
"כן! מאוד בא לי, אני מצטער, כל העניין של הכסף עלה לי לראש ולא ראיתי שעל הדרך איבדתי אותך, החבר הכי טוב שיש לי בעולם!"

השניים יצאו מבית הספר והלכו להם ברחוב.
לפתע מייק הבחין במשהו מנצנץ על יד פח האשפה.
השניים הלכו לשם וראו את אותה השרשרת יהלום שמצאו בים, רק קצת יותר מאובקת וחרוטה. "זאת השרשרת שלי!! מסומן עליה את החיוך שציירתי" אמר קוני.
קוני הרים את השרשרת, הסתכל עליה ואמר למייק "קח אותה, אני לא רוצה שום זכר ממנה... היא לקחה לי את החברות שלי איתך", 
מייק לקח את השרשרת לידיו חייך ואמר לקוני "אני אשמור אותה איתי תמיד, היא תהיה כמו מתנה ממך ואני מבטיח שלא אתן אותה על שום דבר. אני לא רוצה שיקרה לי מה שקרה לך".

השניים צחקו מאוד והמשיכו ללכת. מייק ענד על צווארו את השרשרת.
השניים המשיכו להיות חברים טובים ותמיד נפגשו ושיחקו ביחד.
והשרשרת? בסוף התגלה שהיא בכלל לא מיהלום אמיתי, היא מחומר מזויף שממש דומה ליהלום, אך שלא שווה ממש כסף.
להם זה לא הפריע, אך למי שקנה מהם את השרשרת... כנראה שזה מאוד. שני המיקמקים חיו בעושר ואושר עד עצם היום הזה.