הרץ הגיבור
|
20/06/2017 |
יום אחד מיקמק בשם נתן רץ במרוץ במיקאולימפיאדה ממקמקת במיוחד הוא רץ ורץ עם עוד כמה מיקמתחרים טובים לא פחות ממנו. ברקע מהקהל נשמעו קריאות גאווה וצהלה:"קדימה נתן! קדימה נתן!" נתן היה מאושר ושמח שיש מי שרואה אותו ואוהב אותו. לאחר כמה מטרים שהוא רץ בחיוך ועשה שלום לכל האוהבים אותו הוא פתאום חש כאב עז ברגלו הימנית. הוא המשיך לרוץ כי הוא ידע שהרבה מאוד אנשים צופים בו ושהוא נמצא בתחרות והוא לא יכול להפסיק לרוץ. הכאב היה כל כך חזק שהגוף שלו לא היה יכול להמשיך לרוץ. נתן התרסק על הרצפה בבכי וכאבים עזים. הוא כל כך רצה לסיים את המרוץ אז הוא קם והמשיך לרוץ, אך הוא לא רץ כמו שהוא רץ לפני הנפילה. לצערו הרב הוא צלע. לפתע פתאום פרץ את המיקאבטחה מיקמק שבא לעזרתו של נתן. הוא שם את ידו של נתן על כתפו והם רצו ביחד לקראת סיום המרוץ. המיקמק הזה היה אביו שצפה בו לאורך כל המרוץ, ולא היה יכול להרשות לעצמו לתת ככה לבנו להתפתל מכאבים ושלא יסיים את המרוץ כמו שהוא רצה. לקראת סוף ריצתם של אביו של נתן ונתן, הוא אמר לו: "אתה תמיד רצית לעשות את המסלול הזה לבד כמו גדול. אני לא רוצה לתת לך תחושה של פספוס. אתה תסיים את המרוץ הזה לבד, בתחושה שעשית את זה!" נתן כל כך התרגש מדבריו של אביו, ואכן הוא צלע בחיוך גדול לעבר קו הסיום.
מוסר השכל: גם אם קשה בדרך, וצריך להיעזר באחרים כדי להשיג את המטרה שעבורה אנחנו נלחמים, לעולם לא להתייאש!!! |
|