|
הרפתקאות במצולות - סיפור לכתב אורח
|
30/07/2017 |
פרק אחד - הכל התחיל ביום חמים
זה היה יום בהיר בים, הגלים התיזו קצף ובקרקעית הים ריצדו אבנים וצדפים, הדגים שחו הלוך ושוב, מנצנצים לכל עבר, ואור שמש קלוש חדר למעמקי האוקינוס. כל המיקמקים היו בחוף הים, משתכשכים במים הנעימים, ורובצים על החוף מתחת לשמשיות ססגוניות. רק שתי מיקמקיות לא יצאו לים ביום יפה שכזה. אחת מהן שכבה במיטה, מכורבלת בשמיכת פוך עבה, והשנייה ישבה לידה על שרפרף עץ, ועל פניה מבט של דאגה.
"את בטוחה שאת לא רוצה ללכת לקוסמת?" שאלה בזהירות המיקמקית על השרפרף והושיטה לחברתה כוס תה רותח. "לא, לא זה סתם היה בזבוז זמן" נפנפה אותה חברתה ששמה ליה. "אנחנו הולכות" אמרה לה המיקמקית שישבה על השרפרף ושמה אמה. שתי המיקמקיות עשו את דרכן אל היער. הגיעו אל בקתה קטנה ופתחו את הדלת בזהירות. בפנים היו אלפי בקבוקי שיקויים, עשרות קדרות מצוחצחות, מאות ספרים עבי כרס ורבבות של חומרי שיקויים, והכל הואר באור קסום של כדור בדולח. "שלום מה אתם עושות כאן?" שאלה קוסמת חביבה למראה שישבה מול הדלפק. "חברה שלי, ליה, מרגישה לא טוב, היא צריכה תרופא" הסבירה אמה. הקוסמת הסתכלה על ליה ביתר צומת לב, ואז היא רצה לכיוון מדף שיקויים, בחיפוש אחר תרופא. " אוי לא! הזל המלאי של התרופא!" נאנחה הקוסמת, "התרופא היא פנינה שהפכתי אותה לשיקוי, הפנינה נמצאת רק בקרקעית הים" הסבירה הקוסמת לבנות. "אני אלך להביא את התרופא!" אמרה אמה בהחלטיות ורצה לפני שהקוסמת וליה הספיקו לומר מילה.
פרק שני - צוללים!
אמה רצה במהירות לחוף הים, חופן מטבעות היה בתוך ידה הקמוצה. היא הגיעה לקניון הצוללת, נדחפה לתור והגיעה למוכר. "אני רוצה חליפת צלילה מלאה בבקשה" אמרה אמה ושמה את הכסף על הדלפק. המוכר בדק עם הסכום מדויק.
"הנה, צלילה נעימה."
אמה התלבשה ונכנסה למים. בהתחלה לא היה כלום מחולות וצדפים ופה ושם כמה דגים. אבל אז שהמשיכה ראתה מראות חדשים, יערות של אצות, סלעים מלאי אלמוגים, דגים בשלל צבעים, ואפילו נתקלה בדולפין חביב, ששחה איתה קצת. "שלום לך," אמרה אמה בחביבות לדולפין, "איזה יום יפה לא?". הדולפין נראה מבין אותה, והנהן בראשו המחודד והמשיך בדרכו. אמה שחתה קרוב לקרקעית בחיפוש אחר הפנינה, אבל שום פנינה לא נראתה. פתאום ראתה צללית גדולה מולה, עוברת אותה בשחיה מהירה. אמה נבהלה. זה כריש? או מפלצת ימית אחרת? אמה שחתה במהירות לכיוון פקעת אצות, היא הסתתרה וניסתה להבין מה זה הדבר הזה. היא התקרבה עוד קצת, ואז היא הבינה מיד מה זה, זה היה...
פרק שלישי - תקועה באצות
זאת הייתה צוללת! אמה נשמה לרווחה, וניסתה לצאת מפקעת האצות אבל גילתה שאחד מסנפרי השחיה שלי תקוע בתוך האצות. אמה משכה בכל כוחה את הרגל, אבל כלום לא קרה. היא ניסתה לשחות במהירות, אבל הרגל לא זזה. היא אפילו ניסתה לקשור אצה לדג, אבל הדג היה חלש מדי. היא חיפשה אבן חדה, אבל האבן הייתה רחוקה ממנה. היא נמתחה כמה שיכלה ורגע לפני שקצות אצבעותיה נגעו באבן, לקח את האבן סרטן אדום.
"היי תחזיר!" קראה אמרה הסרטן שלח בה מבט ומיהר אל הקונכייה שלו. ומדי פעם הציץ החוצה, שולח מבט מבוהל באמה. עם היא תשאיר את הסנפיר מאחור היא תקבל קנס ממוכר החנות. היא הייתה אבודה. ואז, היא ראתה עוד אבן חדה! היא חטפה אותה במהירות וניסרה את האצה, לקח לה כמה דקות, אבל היא יצאה.
פרק רביעי - בני הים
אמה שחתה במהירות, היא מאבדת זמן יקר מאוד, היא חייבת להגיע לפנינה כדאי שחברתה, ליה, תחלים. לחלקיק שנייה ראתה שוב את הצוללת. היא המשיכה לשחות ועד מהרה הגיעה לחרובה עתיקה של מה שנראה כמו ספינה. נתחי עץ היו מפוזרים על הקרקעית וכמה אוצרות יקרים היו מפוזרים על הקרקע. היא שחתה לכיוון הספינה והסתכלה לתוך חור שנפער. בפנים היה כמה כדורי תותח, מטבעות מנצנצים, חביות הרוסות וכלי ריהוט מנופצים. ולפתע מישהו תפס אותה. היא הסתובבה במהירות, ולא האמינה למראה עינייה! בן ים בצבע תכלת עם שיער ירוק ופרוע אוחז בקלשון בידו וזנבו הצליף במים. "מה את עושה כאן?" שאל. "באתי לחפש את פנינה לתרופא בשביל חברה שלי" הסבירה אמה. עיניו של בן הים התרחבו באימה. "באת לקחת את אוצרנו?! פולשת!" צעק בן הים, עשר בני ים לפחות שחו והגיעו הם תפסו את אמה ושחו איתה במהירות. "עזבו אותי" צרחה אמה, אבל הם לא הרפו. הם השליכו אותה לכלא אבן.
"תשחררו אותי בבקשה" אמרה אמה עיניה נצצו מדמעות.
פרק חמישי - הצוללת
לפתע שמעה קול מוכר, כמו שריקה עליזה כזאת. אבל רק חיה אחת שורקת, והיא מעל המים, ציפורים. אז איך זה הגיוני? פתאום הגיח דולפין, אמה זיהתה אותו מיד וחייכה אליו חיוך דומע. "תשחרר אותי בבקשה" אמרה אמה. הדולפין שלח את זנבו והרים את כלא האבן בקלי קלות. אמה שחתה.
"תודה" אמרה לו והמשיכה בדרכה.
היא ראתה שוב את הצוללת ומתוכה יצאו צוללנים, הדולפין הגיע אחריי אמה בשחייה מהירה. שניהם הסתכלו בשקט על הצוללנים שנראו יורדים למטה, לקרקעית הים ולוקחים חפץ כלשהו, משהו זוהר ועגול ולבן וזה היה ברור מה זה, זה היה...
"הפנינה!" קראה אמה ושחתה לעברם הצוללנים הביטו בה בתמיהה.
"איך הגעת לכאן ילדה?" שאלה צוללן אחד, "תחזרי למעלה! לא בטוח כאן". "אני צריכה את הפנינה לחברה שלי, בבקשה, תביאו לי אותה" אמרה אמה. צוללן אחד סימן לשאר להיכנס לצוללת. "ילדה, תחזרי, הפנינה הזאת למוזיאון." ובזאת שחה משם לצוללת, שנעלמה כהרף עין.
פרק שישי - איפה הפנינה?
"אוי! הם לקחו! לא, לא, לא! איך אני אכין תרופא לליה?!" צעקה אמה ובעטה באבן. הדולפין הגיע והסתובב אליה, אמה הבינה את הרמז, היא תפסה בו והדלופין יצא בשחייה מהירה, אבל הצוללת הייתה מהירה פי חמש והדולפין ואמה נותרו מאחור, הדולפין שינה מסלול והביא אותה ליבשה. אמה הודתה לדולפין החזירה את חליפת הצלילה ורצה לכיוון המוזיאון. היא ראתה את הצוללנים מעבירים את הפנינה למשאית גדולה. המשאית יצא לדרכה אמה פתחה אחריה בריצה, ולבסוף הגיעה המשאית לא למוזיאון, אלא לבניין העירייה. מיקיאוולי יצאה מהעירייה, חיוך מרוצה מרוח על פניה, שעה שלקחה את הפנינה.
אמה הבינה מיד מה קרה, מיקיאוולי שמעה על פנינה, והיא רוצה אותה בטח לתכשיט משלה. היא חייבת לקחת את הפנינה!
פרק שביעי - מרדף אחריי פנינה
אמה נכנסה בשקט לעירייה, מיקיאוולי הניחה את הקוספא ובה הפנינה אל שולחן העבודה שלה, שהיה עמוס בניירת חותמות ושני טלפונים. מיקיאוולי עלתה במדרגות למעלה, בטח כדאי להביא את עיצוב האופנה של הפנינה. אמה התגנבה בדממה לשולחן, לקחה את הפנינה, וברגע שפתחה את הדלת כדאי להסתלק, מיקיאוולי הגיחה, ובידיה עוד ניירת. "גנבת!" צווחה מיקיאוולי. שני מאבטחים הגיעו למקום, אמה נשאה את רגליה וברחה משם, המאבטחים מאחוריה, צועקים עליה בכעס. אמה רצה לכיוון היערות, והסתתרה מאחורי שיח. "איפה היא?" נבח אחד המאבטחים. לא יודע," השיב חברו, "בוא נתפצל". שניהם הלכו בשני שבילים שונים. אמה הגיע לבקתה ביער, פתחה את הדלת ואז שמעה מאחוריה צעקה. "הנה את, פושעת!"
זאת הייתה מיקיאוולי.
פרק שמיני - השיקוי והסוף הטוב
אמה נכנסה לבקתה, נעלה את הדלת, היא שמעה את מיקיאוולי קוראת למאבטחים. "הנה הפנינה!" היא הביאה במהירות לקוסמת את הפנינה, הקוסמת הכניסה את הפנינה לתוך תמיסה ורודה שהייתה בתוך קדרה, ואז לקחה ספל ושמה את תוכן הקדרה בתוך הספל, היא הגישה לליה. ליה עצמה עיניים ולקחה בלגימה אחת. מיד ניכר בה השינוי, היא חייכה. "תודה לך!" אמרה ליה לקוסמת. פתאום הדלת נפרצה. "איפה הפנינה שלי?" צעקה מיקיאוולי. "ליה שתתה את הפנינה שלך" אמרה אמה בנחת. מיקאוולי רתחה מזעם והלכה משם.
"תודה אמה, עזרת לי נורא, אני מרגישה נפלא! את חברה אמיתית." אמרה ליה והעניקה לאמה חיבוק |
|
