|
משימה מיקמקית פרק 1 (מבוסס על משימה עולמית)
|
13/09/2017 |
הלכתי לבית הספר בבקרים היה הרבה יותר נעים מאשר בצהריים הלכתי מהר הגעתי פתחתי את הלוקר סדרתי בזריזות את הדברים בתיקי ורצתי לכיתה המורה כמעט הגיעה התיישבתי ליד חברתי טליה המורה נכנסה עמדנו לכבודה זאת הייתה מורה מחליפה אחת המורות שיש להן חוש הומור התפללנו כל השיעור צחקנו כשלפתע התיליון של המיקמק שעל צווארי זהר הרגשתי צריבה והוצאתי אותו בזהירות עם נייר טליה חברתי שמה לב לתיליון ושאלה אותי בהתפעלות גלויה "מה זה?" הייתי חייבת לצאת מן המצב המסובך הזה לכן נאלצתי לשקר "דוד שלי היה אתמול בחו"ל והוא קנה לי את זה" "אה" אמרה טליה ידעתי מה זה אומר כאשר התיליון זוהר שיש משהו בסכנה ניסיתי להזכר איפה יש בבית ספר מחשב מלבד חדר מחשבים כי היה שם שיעור עכשיו נזכרתי: בספרייה בקשתי מהמורה לצאת לרגע והיא הסכימה רצתי כל עוד רוחי בי לעבר הקצה השני של הבי"ס לבסוף הגעתי מתנשמת ומתנשפת נכנסתי בהיסוס בדרך כלל אני נכנסת בלי שום בעיה יושבת על אחד הפופים ומתחילה לקרוא אך הפעם זה היה שונה התקרבתי לעבר אחד המחשבים הספקתי לראות את אב-הבית צועק מה אני עושה בזמן שיעור בספרייה לפני שאמרת גיבורת-על נשאבתי כרגיל
"היי" קדמה את פניי עינב אחת המיקיות "היי" השבתי "מה הבעיה?" שאלתי "אממ שום בעיה רק יש מיקית חדשה בואי עושים לכבודה מסיבה!" היא חייכה "אני אבוא" נשמתי לרווחה כשגיליתי ששום אסון לא פקד את העולם נכנסתי לדיסקו שם נערכה המסיבה הסתכלתי על המיקית היא הייתה עם פנים זועפות למדי חולצה קצרה שמצוייר עליה מיקית וחצאית סגולה יפה חייכתי אליה אך היא רק רטנה בכעס התיישבתי והתחלנו לחגוג לאחר זמן-מה הסתיימה המסיבה רוני נגשה אליי ושאלה "איך היה?" "מצויין" השבתי "השעה 1 בואי לביתי תוכלי לישון עמי" "אין בעיה" הלכנו לביתה וישנו בשעה 5 בבוקר התעוררנו למשמע צעקות וצרחות מהרתי להציץ בחלון וכל מה שראיתי היה חורבה לא הבנתי לאן נעלם כל היופי שהיה כאן רצתי החוצה במהירות והתעופפתי מהרתי אסוף כל מיקמק ומיקמק אשר נקרה בדרכי "רוני! עינב!" ושתי המיקיות היפות רצו לעברי "יש ליד המיקפה ערמת קרשים לל"ג בעומר תבנו ממנה מקלט וקחו מפתח ומסמרים" זרקתי אליהם אותם הם תפסו ורצו לעבר המיקפה אני המשכתי לאסוף כל מיק ומיק ולבסוף הגעתי לעבר בית העץ הענק שמתי בתוכו את כל המיקים והמיקיות ובקשתי מרוני ועינב לעזור לי "צריך לתפוס אותה היא לא-טובה!"
ליבי אחת המיקיות רצה אלינו ואמרה "צריך לזה כוחות מיוחדים צריך שגם בן וגם בת גם חתול וגם חתולה יביסו אותה!" "סמכי עלינו" חייכתי אליה ופקדתי על רוני להביא מיק בן אחד ולעינב חתול בן וחתולה בת הן חזרו אליי בזריזות עוד מיקית בשם נדין התקרבה לעברינו "אני מוכנה להיות הבת" "בשום פנים ואופן לא!" סרבתי "אני אהיה זאת את יכולה להפגע ממנה מי יודע מה יהיו ההשלכות לכך" "אבל..." נסתה נדין "לא!" עניתי "אממ אולי בכל זאת? אני חזקה!" "בסדר" נשברתי לבסוף "ישש" "אבל תהיי בשקט" הזהרתי "אין בעיה" היא עדיין רקדה ניר המיק הבן אמר לה "נדין די שקט יגלו אותנו" נדין השתתקה והורתה בזרועה לניר לקחת את החתול בן והיא לקחה את החתולה בת הם התקדמו בצעדים מהוססים ולבסוף קראו יחד "מירינדה!" "מה אתם רוצים?" היא הסתובבה לעברם וזיק של רשע ניצץ בעיניה "אהה!" היא צעקה והתעלפה התקרבנו אליה לפתע גוון עורה השתנה מכהה לבהיר שערה השחור הפך לבלונדיני עיניה האדומות נהיו תכולות ובגדיה השתנו על חולצתה היה סמיילי צוחק ומכנסי ג'ינס קרועים נעלי בובה כסופות בקיצור מיקית מושלמת היא התעוררה "שלום?" קראה בהיסוס "שלום" השבתי בבטחה
"את גיבורת העל שני? המפורסמת ביותר עלי-אדמות???"
"כן" חייכת לעברה "וואו!" "רגע" אמרתי ואז הצבעתי לשמיים וקראתי "מילימינדה חזק!" מייד השתנו השמים מאפורים לכחולים הכל חזר לקדמותו
"ועכשיו" קראתי בקול "הכירו את הנסיכה מארץ מיקנסי סופי!" סופי עלתה לבמה בצעדים חיננים ביותר וכעת היא לבשה שמלה בצבע תכלת "היא עזבה את ארץ המיקנסי משום שרצתה לחיות כמיקית רגילה נשמח אם תשתפו איתה פעולה ותאוהבו אותה" דבריי התקבלו לתרועה "וכעת הגיע הזמן שלי לחזור לעולם בני האדם" חייכתי כשחשבתי מה המורה תאומר "ביי גיבורת-על" הסתחררתי ונפלתי בספריה צחקתי ומהרתי לכיתה
"איפה היית גברת צעירה?!" הזעיפה פניה המורה למתמטיקה
"אממ הצלתי את העולם?" עניתי ספק בתשובה ספק בשאלה "שבי מייד במקום 10 עמודים להגשה!" "אוףף" התולננתי אך ללא עוזר...
סוף! עד לפרק הבא...
|
|
מוקדש
לואי, POPI987, REUVEN, נדין111, יעלממית, תמרצדוק4, בר1901, קואור, אמיליXDX, חלומי2004, טופזי182וכולם | |
|
|
