קהילה - היצירות של הדי57
|
|
|
|
|
סיפור לכתב אורח!
|
22/09/2017 |
הילד המסתורי.
פרק 1: התארגנות לחג
מקסי אל תפריע לדודה מיקי ולדוד מיקטובר לישון. אתה יודע שבערב חג, והם מארחים את כולם. הם צריכים להיות עירניים . לך תשחק שם בחוץ. אתה זוכר שלפני שלוש שנים היה לך חבר שגר ברחוב הימני מול עץ הזית בבית הקטן והחמוד הזה? לך תבדוק עם הוא שם. אמרה אימו של מקס .
אוקיי, זה בית מספר 4 נכון ?
פרק 2: בדרך לחבר.
מקס: אני נמצא ברחוב השמאלי . מולי זה הרחוב הימני. בית מספר 4 מול עץ הזית . איפה העץ זית? אני זוכר שהוא היה בפינה.. הינה בית מספר 4 אבל הוא ברחוב השמאלי. והינה עץ הזית ברחוב השמאלי. רגע, הוא לא היה אמור להיות ברחוב הימני?? מה קורה פה?
אני זוכר בפרוש שהוא היה ברחוב הימני. והינה תמונה מלפני שלוש שנים ששיחקנו בשלג. זה היה כיף. והינה בתמונה בית מספר 4 ברחוב הימני. והינה עץ הזית ברחוב הימני. אה ואמא אתמול דיברה אם אמא שלו והיא אמרה את הכתובת.
פרק 3: הינה אתה חברציק!
מקס: אה הינה הוא! מעניין למה הוא בורח! הינה אתה חברציק! אל תברח! זה אני מקס אתה בוודאי זוכר אותי.. שיחקנו יחד בשלג לפני שלוש שנים.
קוראים לך מיקסילי נכון?
מיקסילי: אה כן נכון.
מיקסילי רץ אל ביתו ופתאום ראיתי את עץ הזית והוא היה ברחוב השמאלי! אימו עמדה בפתח הבית והוא רץ אליה. כאשר הוא הגיע אל אימו הבית נעלם . כן, גם עץ הזית הגדול.ורגע יכול להיות שיש שני בתים מספר 4 ברחוב אחד? מוזר.
פרק 4: אבן המזל.
חזרתי לבית דודתי. היה ריח של בישולים. סיפרתי לאימי את כל הסיפור והיא נתנה לי אבן מזל כי היא חשבה שאולי אצליח לפתור את התעלומה. היא אמרה שסבתא רבתא רבתא שלי מיקליתה מצאה את האבן הזאת לפני 200 שנה בערך, שהיא הייתה בת שנה וההורים שלה שמרו את האבן, שכל פעם שמישהו היה צריך קצת מזל האבן הייתה בידו ואכן היה לו מזל גדול. למשל סבא רבא שלי היה לוחם והוא ניצח במלחמה. והאבן הייתה בידו. אימי נתנה לי את האבן ויצאתי החוצה.
פרק 5: למה הילד מסתורי כל כך?
ראיתי את הילד רץ ובידו שק קמח וסוכר.
שאלתי אותו מה נישמע? אבל הוא לא ענה. הוא מיהר למכולת לקנות חלב וביצים למרות שהוא כבר היה שם. פשוט הוא שכח את המצרכים האלה להכנת לחם. ראיתי שבידו חמישה שקלים. זה לא היה מספיק לחלב וביצים. אז נתתי לו עוד חמישה שהיו לי במקרה בכיס. הוא אמר תודה ורץ אל המכולת. למה הוא כל כך ממהר? למה הוא כל כך מסתורי? איפה הבית שלו? כל כך הרבה מחשבות רצו לי בראש. ראיתי את אימו בכניסה לבית קצת לחוצה. ניגשתי אליה ושאלתי אותה מה איתה ואיך קוראים לה והאם היא זוכרת אותי.
היא ענתה: שלום, כן אני זוכרת אותך מקס. שמי הוא מיקליקה ואני בסדר. קצת קר בחוץ, נשארו לי שלושה תיוני תה בודדים. אתה רוצה לשתות?
עניתי: כן, אני אשמח. אני מקווה שזה לא מכביד עליך. ראיתי את בגדיה הבלויים ואת הוילונות הקרועים,את ספריה הישנים ואת הכוסות השבורות. ושולחן עץ אחד קטן וישן. ישבתי בכיסא המתנדנד וגם היא. שתיתי תה טעים ודיברנו. שאלתי אותה למה הבית שלה נראה כך, למה הילד שלה כל כך לחוץ.. והיא אמרה: זה סיפור די עצוב. ביום אחד שבני יצא לשחק בחוץ, הוא פגש קוסמת רעה שאמרה: אם לא תבוא איתי לביתי קללה תבוא עליך. היא רצתה למכור אותו. הוא חזר הביתה והיא באה אחריו ואמרה: אין בעיה בעוד כשלוש שנים תבוא עליכם קללה. והקללה הייתה שנהפוך לעניים שהבית שלנו יעלם ועוד כמה דברים.
מקס: זה בהחלט סיפור עצוב.
מיקליקה אמרה שבעוד כעשר דקות הבית יעלם לתמיד. בגלל זה מיקסילי לחוץ. והיא הבטיחה שתביא לחם לשכנים שעזרו להם מתישהו.
פרק 6: אפשר לבטל את הקללה?
מיקליקה: כדי שתמהר אל ביתך, כי תכף יקרה משהו לבית הזה.
מקס: יש דרך לבטל את הקללה?
מיקליקה: כן יש, אבל אין זמן.
מקס: מהי הדרך?
מיקליקה: הדרך היא שאם נצליח לערוך שולחן לחג הקללה תבוטל. אבל אין זמן ואין לנו כסף.
מקס: אני יעזור לכם!
ליד הבית של דודתי יש עץ תפוחים! ודוד שלי הוא כוורן ויש לנו דבש בחצר! ואני ראיתי ליד הבית של השכנה כמה רימונים יפים ומבריקים על הריצפה! ודג יש לנו הרבה במקרר. אני יביא אחד.
מיקליקה: תודה מקסי חמוד! אין כמוך!
מקס שכח את האבן על השולחן. הוא הלך לאסוף את כל הדברים כדי לערוך את השולחן. בינתיים מיקסילי חזר לביתו ועזר לאימו להכין לחם.
מקס חזר אל בית השכנים ונשארו עוד שתי דקות לביטול הקללה.
הבית כבר התחיל חלקו להעלם אז הם ערכו מהר את השולחן. חצי מהבית כבר נעלם. ובחצי הזה היה האבן. אז האם נעלם המזל?
פרק 7: איפה האבן?
מקס: אני שמח שעזרתי לכם אבל אתם יודעים איפה אבן המזל שלי?
אבן מזל? לא סיפרת לנו עליה.
מקס: אה נכון..
מקס סיפר את הסיפור על האבן.
הם חיפשו וחיפשו ולא מצאו את האבן..
האורחים שבאו להתארח אצל דודתו של מקס כבר הגיעו, ומקס עוד לא היה שם!
איפה האבן? אני חייב אותה! היא חשובה לי מאוד!
אנחנו יודעים. אבל כנראה האבן בחצי השני של הבית. והחצי הזה נעלם.
מה אני יעשה? אני לא רוצה שאמא שלי תכעס.
הם חיפשו את האבן בקו שנחצה הבית ומקס מצא חלק קטן מהאבן. לא נורא מקס! חצי מהאבן זה גם משהו!
נכון.. לא נורא.. אני בטוח שאמא שלי לא תכעס. כי עזרתי. מקס חזר לביתו וסיפר לאימו את כל הסיפור. אימו הבינה, ואמרה: מקסי, לא נורא.. עכשיו אני רוצה שתלך אל השכנים האלה ותזמין אותם לארוחת החג.
מקס שמח, והייתה לכולם ארוחת חג טעימה ומהנה. הסוף
|
|
|
|
|
|
266
|
|
|
|
|
|
|
|
|
24/09/2017 14:34 |
נוגוש2007 |
4 |
|
וואו |
|
|
|
|
|
24/09/2017 14:30 |
פרי131 |
3 |
מושלם! באמת מושלם!
מיכי צודקת לגמרי. סיפור מהמם לכתב אורח!!!! |
|
|
|
|
|
23/09/2017 22:20 |
אלווין131 |
2 |
|
מיכי צודקת! אלופה שכמוך! |
|
|
|
|
|
23/09/2017 13:54 |
מיכי76767 |
1 |
זה בהחלט סיפור מתאים לכתב אורח, סיפור יפה ומרגש.
האורך נפלא והתוכן מצויין.
ישר כוח!
אוהבת מיכי |
|
|
|
|
|
|
|
