|
"חברים" - סיפור.
|
24/09/2017 |
אז היי,
כמו שכתבתי ביצירה הקודמת - חזרתי.
ו... הודעה די עצובה:
כל הסיפורים והקומיקסים שעשיתי מתבטלים.
מצטערת.
בנתיים, תהנו מסיפור.
~~~
"הדרך הטובה ביותר לחזות את העתיד, היא להמציא אותו." - אלן קיי.
"אומץ הוא הקסם שהופך חלומות למציאות." - ריכטר אבנד.
1999\4\11
זה הוא סיפורה של מרגרט קליין, נערה כבת 16 המתגוררת במחוז "ארגנלם" שבאמריקה.
"אמא?" מרגרט יורדת במדרגות ביתה, "א-אמא?" היא קוראת. מרגרט לוקחת פתק אשר היה תלוי על המקרר,
"יצאתי מוקדם היום, לא אחזור מאוחר מהעבודה.
אוהבת, אמא (:"
מרגרט מדלגת על ארוחת הבוקר והולכת לשחק בחצר. "אוף.. כלכך משעמם... אולי אני אכיר מעט חברים? לא מזמן עברנו לפה... אני מתגעגעת לאמילי ולוסי.. זה בסדר, אני אתגבר."
מרגרט קמה מהדשא שהיה בחצר, לקחה את המפתחות של ביתה ויצאה. 'אממ.. עכשיו, איך מכירים פה אנשים?' מחשבותיי נדדו ובאותו הזמן התקדמתי אל הגינה הקרובה אל ביתי, התיישבתי על הנדנדה, ממשיכה לחשוב. כעבור רבע שעה, נערה הנראית בת גילי, שיער בלונדיני, עיניים אפורות, ג'ינס, חולצה כחולה, צ'וקר, ו... זהו. "היי," היא אומרת לי, מרימה את מבטי ומחייכת אלייה, נראיתי די שונה ליידה, יש לי שיער חום, עיניים שחורות, משקפיים שחורות - ורודות, קשת אדומה עם קרניים, חולצה אפורה ושורט. "היי," אני עונה לה, "איך קוראים לך?" היא שואלת, כנראה היא מנסה גם למצוא חברים, כמוני. "מרגרט," אני עונה, "ולך?" אני מוסיפה. "איה, קוראים לי איה." היא מחייכת אליי, אני קמה מהנדנדה ולוחצת לה יד, "נעים להכיר." - "בת כמה את?" היא שואלת, "16." אני עונה, "גם אני!" - "איפה את לומדת?" אני שואלת, "בתיכון 'לוסגיד'" - "גם אני!" כנראה שמצאתי לי חברה.
אני שמה לב איך השמש שוקעת אט - אט בעוד אני ואיה ממשיכות לדבר. השעה כבר 8 בערב, "אני חייבת לחזור הביתה," אני אומרת לאיה, בקול כל-כך מצער. "בסדר, ביי." היא עונה, אני ממשיכה להתקדם אל ביתי ואנחנו מנופפות אחת לשנייה לשלום.
זה היה יום נהדר!
המשך יבוא... (אני מקווה שההמשך לא יתעכב).
|
|
מוקדש
ל כל, מי, שאכפת, לו, מיקמק1, לואי, המנהלים, ולכל, כל המיקמקים | |
|
|
