|
הסיפור שלי
|
26/01/2018 |
------------
רציתי לשנות קצת מהמלל ולהוסיף כמה דברים, אז אני מעלה את הסיפור שלי שוב.
פרק ראשון - היכרות
שלום אני גל,
הסיפור שלי מיוחד, קודם אספר קצת על עצמי, אני בן 13 ואני גר בשכונת הפארק הישנה, אני לומד ב - אילן רמון כן זה שם הבית ספר שלי על האסטרונאוט הישראלי הראשון שהיה בחלל, אילן רמון.
יש לי שני אחים בני 10.
אני סך הכל אוהב לשחק במחשב ולצפות בסרטים, אני חלוץ נבחרת הכדורגל בבית הספר, ואני נהנה מהחיים.
פרק שני - תלמיד חדש
קמתי בבוקר פתחתי את עפעפי הרגשתי כבד לאחר המרתון סרטים של אתמול בלילה, נו אין פלא נשארתי ער עד - 2 לפנות בוקר!
קמתי מהמיטה ונגשתי לחדר האמטיה לשטוף את פני המיוזעות, הבטתי למראה וניגבתי את פני במגבת הלחה שאמי קנתה רק בשבוע שעבר.
כהרגלי התארגנתי שמטתי את זוג הנעלים החדשות שלי ממתחת למיטה והכנסתי אותם לרגלי.
את הכריך השלכתי לתיק סגרתי את הרוכסן, והתחלתי לצעוד לכיוון בית הספר.
כשהגעתי חיכה לי משהו לא ממש צפוי, על השיעור הראשון נכנס המורה עם ילד
נמוך ממושקף וקצת שמנמן, קוראים לו יואב ועליו אתם תשמעו הרבה כי הסיפור רק מתחיל.
פרק שלישי - השתלבות בחברה
מכל התלמידים החדשים שהגיעו לא חשבתי שדווקא היואב הזה ישתלב ככה! כבר בהפסקה כולם רצו לבחור אותו כחלוץ במשחק הכדורגל, נגשתי לדניאל בעל הכדור ואמרתי לו בכעס ועצבות: ״דניאל מה פתאום אתה נותן ליואב הזה להיות חלוץ? זה התפקיד שלי!!!״ דניאל הראה מבט של זלזול ורץ לעבר כולם
קצת נפגעתי אבל ריחמתי על יואב שהוא מנסה להשתלב, אבל זה לא היה הכי מצדיק.
פרק רביעי - מגלה סודות
אם אתם חושבים שזה נגמר במשחק הכדורגל אז צר לי לבאס אותכם אבל אתם טועים,
בכל השבוע יואב השתלט כאילו הכל שלו! , ניסינו להעיר לו בדרך עדינה אבל הוא לא הבין, חלקנו החלטנו שלאחר הלימודים נעקוב אחרי יואב, הוא היה נראה לנו ילד מסתורי, כבר משתלט? אף פעם הוא לא ראה כדור? לפי דעתי זה ממש לא יפה! .
יצאנו בשעה 15:30 בסיום הלימודים ירדנו למטה לאט לאט ונדחפנו בטור ארוך של ילדים, ניסינו להשתלב בטור והצלחנו, לא היה שום חשד.
יואב הלך לכיוון שכונת החקלאים וכבר נראה מבט מובהל מחברי.
בואו אספר לכם קצת על שכונת החקלאים
השכונה הוקמה שאמי הייתה ילדה, נבנתה על ידי חקלאי העיר שהחליטו לבנות להם מקום מגורים.
וכעת בשכונה גרים ששה דיירים ובינהם לפי מה שעיננו קולטות גר יואב.
הוא נגש לדלת בהליכה מוזרה,
פזלתי לחברי שהיה כמעט נדמה לי שהם נרדמו או שנכנס להם משהו לעין.
עקבנו אחרי כל תמועה שלו משביל הרחוב ועד לדלת הבית.
פרק חמישי - ספריה עתיקה
יואב הסתכל לצדדים ושלף מפתח מן האגרטל שהיה מונך בדלת הכניסה לביתו.
חברי שמואל מיד לחש לי ״גל גל״ ״המפתח הוא משונה״ מיד הבנתי שמשהו מוזר קורה פה, וכצפוי קרה משהו שמעולם לא ראיתי!
פתאום ברגע אחד, כאילו הייתה דלת ברצפה שבכניסה לבית, יואב נעלם והמפתח עף לאחד השיחים. מיד לחשתי לשמואל לרוץ אל השיחים יחד עם נועם הרי את מי אשלח אם לא את הילדים הכי מהירים בכיתה?!
הם חזרו אחרי 3 דקות עם המפתח ביד נגשנו בצעדים איטיים לדלת סובבנו את המנעול והרגשתי שאני עומד להקיא, נפלנו עמוק למן מחתרת או מרתף כזה, לא ראיתי כלום וחשתי מסוחרר, חיכיתי שכולם ירגישו טוב לאחר הנפילה,
שאלתי אם הכל בסדר וב״ה כולם ענו תשובה חיובית.
התקדמנו לאורך המסדרון ונצמדנו לקיר.
הבנו שאנחנו בתוך ספריה מכמות הספרים שהייתה שם, זה היה אולם עצום! אבל ההתלהבות נגמרה שיואב התקרב אלינו.
זה היה רגע מלחיץ, המוח שלי עבד כל כך מהר ולא עיכל מה קרה בחצי שעה הזו.
פרק שישי - תשובות
בתחילה התקדם כאילו אין אף אחד בחדר ואז כשפנה בעיקול המסדרון שמאלה גילה שחבריו ״באו לבקר״
הוא היה המום ועל פניו היה נראה כאילו הוא הולך להתעלף, הוא נשם עמוק ולא דיבר.
כולנו היינו מאוכזבים מעצמנו, מה עשינו למה לעשות ככה לתלמיד חדש?!
יואב נרגע, ואמר בשקט: ״אני פשוט רוצה לדעת למה עשיתם את זה, אני לא כועס אני פשוט רוצה תשובות״
ונועם חברי במקום להיות בשקט הוסיף אש למדורה: ״גם אנחנו רוצים תשובות מה אתה חושב לעצמך שתלטן אחד!״
יואב הזיל דמעה ושפשף את עינו, מיד רצתי אליו וחבקתי אותו. ואמרתי לו: ״יואב סליחה! לא היינו צריכים לעקוב אחריך תראה כבר מה השעה בטוח הורינו מודאגים, ואל תיעלב מנועם זה האופי שלו״ ״הייייי״ צעק נועם, יואב די התעודד ולא לקח קשה את הסיטואציה שקרתה. כולם צחקו והאווירה השתנה, אבל יואב החל פתאום לספר:
״ כפי שאתם יודעים כבר, קוראים לי יואב ואני בן 12 משכונת החקלאים, כן אני מודע לאיפה שאני גר , כל חיי הדבר היחיד שעשיתי זה היה לקרוא ספרים פה בבית שלי, וכשפגשתי אתכם ואת מגרש הכדורגל חשתי שחיי משתנים לטובה, אבל אני יודע מה אתם חושבים עלי ועל הבית שלי, אני יודע שאני שונה ואני ילד עני, ואפילו חברים אין לי....״.
פתאום התפרצתי לדבריו: ״אתה לא שונה ואתה לא עני! ואנחנו חברים שלך! אתה לא צריך לחשוש או להסס...״
יואב חייך, וכאן הבנתי שהכל טוב;)
הוא סיפר לנו שהוא ילד רגיל כמו כולם והוא אוהב את החיים שלו ואת המשפחה שלו ובמיוחד, את החברים שלו.
רק היינו חייבים להסכים שזה ישאר בינינו... כולנו הסכמנו כמובן.
כעת אני ויואב החברים הכי טובים, תמיד מזכירים אותנו ביחד ״יואב וגל״ ״גל ויואב״ אפילו פעם אחת שביקשתי מהמורה לכתוב לי אישור ללכת להתקשר לאמי מכיוון שכאבה לי הבטן הוא רשם בטעות כך:
״המזכירה שלום!
אשמח אם תתני לגל ויואב להתקשר לאמו בשל כאב בטן
תודה והמשך יום נעים, נריה מחנך כיתה ו/2״
המזכירה צחקה ולא הבינה איך קוראים לי והסברתי לה על יואב, חברי הטוב.
מסר: לא משנה מי אתה או מה אתה כולם אבל כולם שווים! לכל אחד יש את האור שלו, וגם אם יש מישהו קצת שונה זה לא סיבה להחשיב אותו כילד מסכן או שונה, ״האחר הוא אני״ .
סוף
|
|
מוקדש
ל כולםם | |
|
|
