|
מקובלות, אך לא פיות
|
07/02/2018 |
סטלה, מיקמקית רגילה שלומדת בבית הספר "מיקמקי השלום" חזרה אחרי יום לימודים מורט עצבים. שהגיעה הבית היה ריק, והיא מצאה פתק מוצמד למקרר, בפתק נכתב: "סטלה, יצאתי לקניות אחזור עוד שעתיים. אוהבת, אמא."
סטלה הייתה רעבה, ופתק לא נכתב דבר על אוכל אז היא הלכה למיקפה. היא לא הרבתה ללכת למיקפה, כיוון שאף פעם לא היה לה עם מי ללכת. היא נכנסה לבית הקפה ההומה אדם, ותפסה מושב. היא נטלה את התפריט וקראה אותו בהיסוס.
"שלום חמודה, תרצי להזמין?" שאלה אותה מלצרית חייכנית עם גומות. "כן, את המנה "אגדה לרייני" בבקשה" אמרה סטלה והמלצרית נעלמה בתוך ההמון. לפתע היא שמעה קולות דיבור מוכרים. היא הציצה כמה סנטימטרים ימינה וראתה שלושה מיקמקיות מהכיתה שלה: מיילי, רוז, ואנה. הן היו צוחקות על שערה המקורזל והשחור כעורב של סטלה, ועל בגדיה הזולים.
"הנה המנה" אמרה המלצרית שחזרה, והקפיצה לגמרי את סטלה. סטלה שילמה למלצרית, ואכלה. שגמרה היא יצאה אל העיר. השעון הגדול. הראה שנותרו עוד שעה וחצי עד שאמא של סטלה תחזור. לא היה טעם סתם לשבת בבית לבד, אז סטלה פנתה למיקסינמה, לראות איזה סרט חדש יש. שהגיעה ללובי היא ראתה שוב את מיילי רוז ואנה. היא קנתה כרטיס, ואזרה אומץ, ונגשה אל מיילי רוז ואנה.
"היי" אמרה סטלה.
"אוי סטלה, מה את לובשת? שמלה מנשף של 1840?" לעגה מיילי. "א-אבל אני די א-אוהבת אותה" מלמלה סטלה ועינייה נמלאו דמעות.
"ברור, היא מתאימה לשיער שלך!" אמרה רוז בבוז
"תגידי, באיזה שמפו את משתמשת? שאדע מה לא לקנות..." צחקה ברשעות אנה. סטלה הסתובבה על עקבותיה ורצה משם, מיללת בבכי וזורקת ללא היסוס לפח את הכרטיס לסרט. מיילי, רוז ואנה נתנו כיף והלכו לסרט, מתגלגלות בצחוק מרושע.
סטלה בחנה את שמלה מול המראה: היא הייתה שחורה כמו הלילה,ארוכה,נפוחה עם קישוטי מלמלה וצווארון גבוה. הדמעות עוד זלגו על לחייה. לו רק ידעה מה עשתה לא בסדר...
המשך יבוא...
היי מיקמקים, רציתי לעשות לכם סדרת סיפורים מעורבבת בפנטזיה ומוסר השכל של התנהגות. מקווה שתקחו את המוסר השכל לתשומת לבכם |
|
